צעירה הסובלת מאלרגיה לאגוזים הזמינה קינוח במסעדה בתל אביב, לאחר שבעלי המקום הבטיחו לה שהשוקולד במנה אינו מכיל אגוזים. בתוך שעות ספורות היא פיתחה תגובה אלרגית קשה ואושפזה בטיפול נמרץ באיכילוב. מצבה המשיך להידרדר - והבוקר היא נפטרה. משפחתה הסכימה לתרום את איבריה .
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4098445,00.html

עצוב לקרוא. מוות שהיה יכול להמנע.

יהיי זכרה ברוך.

אם הבחורה ביקשה מפורשות וניסתה לוודא שלא יוגש לה קינוח שמכיל אגוזים, מישהו במסעדה התרשל.

האחריות שלה לא נגמרת בבקשה מהמלצר.

היא הדגישה ושאלה אם יש אגוזים, במסעדה "הובטח לה" שאין.. בהחלט רשלנות.

יותר מזה,
בתפריט היו אפשרויות לבחור בין נוטלה לשוקולד השחר
היא בחרה מפורשות שוקולד השחר
ציינה למצלרית שזה מה שהיא רוצה ושהיא אלרגית לאגוזים
לא ברור אם היה קיבלה נוטלה או שהתמשו בסכין לא נקייה
בכל מקרה זה מה שקרה שם ועדיין לא ברור איפה נעצרה הבקשה שלה

אלו העקרונות שלי, ואם אתה לא אוהב אותם, ובכן, יש לי אחרים.
Groucho Marx

'In the End We Are All Alone, and No One is Coming to Save You''
john reese

ציטוט:

במקור נכתב על ידי מצפון יותר מזה, בתפריט היו אפשרויות לבחור בין נוטלה לשוקולד השחר היא בחרה מפורשות שוקולד השחר ציינה למצלרית שזה מה שהיא רוצה ושהיא אלרגית לאגוזים לא ברור אם היה קיבלה נוטלה או שהתמשו בסכין לא נקייה בכל מקרה זה מה שקרה שם ועדיין לא ברור איפה נעצרה הבקשה שלה

אז אולי לא הבנתי את המקרה נכון.
גם כפי שאתה מתאר את זה, זה לא מגרימת מוות ברשלנות של המסעדה.

מקרה טרגי,
אבל אם תסתכל מעבר לכעס הראשוני תגלה תמונה אחרת.

מלצרית לא יודעת בדיוק מה מכיל כל מרכיב בכל מנה. היא גם לא מבינה לעומק כל בעיה רפואית שיש לכל אחד. יש לה המון לקוחות והמון לחץ.
טעויות קוראות במסעדות.

בניגוד לכל זה, היא צריכה לדעת את המצב הרפואי שלה, ולא להמר בחיים שלה על רמת ההבנה והידע של מלצרית אקראית תחת לחץ.

זאת ממש לא התמונה שצריך לראות.
זה שבארץ יש אפס מודעות לכל מה שקשור לאלרגיות לא הופך את המקרה לבסדר, אם המוכרת לא ידעה בודאות מה מכיל מה שהיא מגישה היא פשוט הייתה צריכה להגיד שהיא לא יכולה לדעת.

יש לי בת דודה אמריקאית שהיא חולת צליאק, המשפחה באה לבקר בארץ לפני כמה שבועות והיו המומים לראות את ההבדלים הגדולים בין מה שקורה בארץ למה שקורה בארה"ב, האירוע החמור ביותר היה במסעדה מסויימת (לא אזכיר את שמה כי מאז מנהל המסעדה כבר התקשר להתנצל) שדודה שלי ביקשה מהמלצרית לא להניח את השניצל שהיא הזמינה לבת דודה שלי על הצ'יפס אלא לשים אותם בצלחת נפרדת, היא לא דרשה מהמטבח שום שינוי במרכיבי המנה, מראש היא הסבירה למלצרית שהילדה חולת צליאק. המלצרית הסבירה לדודה שלי שהשף לא מוכן לשנות שום דבר במנות, היא דיברה עם כל בעל תפקיד ששהה במסעדה באותו רגע וכולם אמרו שהשף לא מוכן בשום פנים לשנות מנה (כולל השף שסירב על אף שהסבירה לו שזאת המנה הייחידה שבת דודה שלי יכולה לאכול במסעדה אם הוא רק יבצע את ההפרדה אך השף סירב)

ובמקרה חיובי שגם מגיע קרדיט, במסעדת "אחלה" בכפר סבא התחשבו בבקשות שלנו מעל ומעבר למה שציפינו, הם סיפרו לנו את המרכיבים המדוייקים של כל מנה ששאלנו עליה, כשהלצרית לא ידעה היא הלכה למטבח וביררה, שדודה שלי ביקשה לוודא שהצ'יפס לא טוגן באותו שמן עם דברים אחרים הם החליפו את השמן בסיר טיגון לחלוטין כדי להיות בטוחים שלא תהיה שום בעיה.

הגלריה שלי בפליקר

מקרים כמו שתיארת יילכו וייעלמו ויש יותר ויותר עסקים שיש להם מוצרים שספציפית לא מכילים גלוטן ולא באים במגע עם גלוטן בשום שלב. למשל, ד'"ר לק בתל אביב (חלק מהגלידות).

על חייה שהסתיימו כך. בעל המסעדה והשף הסורר צריכים לתת את הדין בבית המשפט.
מעבר לזה, קשה גם להבין איך הצעירה הימרה על חייה כך.. להסתמך על איזה מלצר עייף וממורמר שראה עשרות לקוחות באותה משמרת לפנייה? לסמוך ולהפקיד את חייה היקרים על תשובתו של בעל מסעדה זר שהיא לא מכירה? וסביר להניח שרווחים בראש מעייניו כי נבלים חמדנים לא חסר בארצנו.. כי את לא הראשונה שמדברת איתו על אלרגיה והוא עלול לפתח אדישות וזילזול לבקשתך..? את יודעת מי השף? את יודעת אם הוא דואג להפריד בין הסכין של הנוטלה לסכין של השחר שהוא מורח לך את זה על הפנקייק?? לא לצערי.. כך שהימורים כאלה אסור היה לה לעשות. להתאפק ולאכול קינוח בבית שאמא או חברה קרובה שאת מכירה וסומכת עליה תכין לך.

הם צריכים להיות מסוגלים לסמוך על סימונים על אריזות של מזון, ולסמוך על מסעדות כשהם שואלים ומבקשים מפורשות על אלרגנים. בעל מסעדה, וגם מלצר לצורך העניין, יכולים להגיד אנחנו לא יודעים, לא בטוחים, לא יכולים להבטיח, במקום להגיד כן ולזלזל בתוצאות האפשריות של מעשיהם.

ולכן הפיתרון הוא שכל המסעדות יגידו "אנחנו לא יכולים להבטיח כלום", והתוצאה דה-פאקטו של זה היא שאנשים שסובלים מאלרגיות כן יצטרכו "לחיות בהסגר", כי למה שבעל מסעדה יטרח להשקיע בזה אם הוא יכול לא להשקיע בזה?

(קרדיט למרשי)
אמר לה ינאי מלכא לדביתיה אל תתיראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין אלא מן הצבועין שדומין לפרושין שמעשיהן כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפנחס
אמר פסטן: שניהם גרועים, אבל עדיף להיות טיפש מאשר שקרן.

אכן, אבל מצב כזה עדיף מממקרים, מסוג המקרה המצער שבגינו נפתח האשכול.

הרבה בעלי מסעדות מוכנים לעשות את זה וזה לא עולה להם הרבה. כמו שרוג אמר, בצפון אמריקה זה עובד פשוט משום שיש מודעות גדולה לעניין.

בנוסף למה שסם כתב, דווקא בגלל שהרווחים בראש מעייניהם יותר קל לסמוך עליהם, כי הם לא רוצים לפשל ואז לשלם פיצויים\להסתכן בשם רע למסעדה

לי יש בעיה עם הקיבה ואני במפורש לא לוקח סיכון במסעדה חדשה לי או מוכרת לי כמו אותה אישה צעירה. יש לי כדור מיוחד שאני לוקח במועדים מיוחדים לפני ואחרי האוכל אחרת אני לא נוגע באותם מאכלים וסאם טועה, כי בסופו של דבר אסור לתת אמון במלצר או בבעל המסעדה.

הבחורה ז"ל גם אשמה במוות שלה למרות שהמסעדה כן צריכה לפצות את המשפחה כספית ובהרבה מאוד כסף על רשלנות וגרימת מוות.

TsAcHi צודק שורה תחתונה ואתם טועים.

will you marry me nesli barda? Operating system: Linux The day Microsoft & apple makes a product that does not suck will be the day they start making vacuum cleaners. say no to Apple&Facebook&MS&Samsung IL&Nokia&Hot&Yes,but say yes to Google

ציטוט:

במקור נכתב על ידי linuxsboot TsAcHi צודק שורה תחתונה ואתם טועים.

לא.

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

יודע מה רוג בו נזרום איתך במחשבה הזאת ונוכיח לך שאתה טועה.
מה זה אומר למשפחה שלה עכשיו ולה כל הלילה שהיא סבלה שהיא נתנה בבעל העסק אמון? היא מתה עכשיו לא? כיצד זה עוזר לה או למשפחה שלה עכשיו?
זאת בדיוק הנקודה שלי מדוע אתה טועה ואני וצחי צודקים.

will you marry me nesli barda? Operating system: Linux The day Microsoft & apple makes a product that does not suck will be the day they start making vacuum cleaners. say no to Apple&Facebook&MS&Samsung IL&Nokia&Hot&Yes,but say yes to Google

לא הוכחת דבר מלבד זה שאתה מדבר לא לעניין...

איך קשור זה שעכשיו מאוחר מדי לאחריות של בעל המסעדה? האם היא חתמה על טופס שמתיר לבעל המסעדה, למלצרית או לטבח לסכן את חייה? האם מבחינתך זה שאדם נותן מילה ואיננו עומד בה זה אשמתו של מי שהאמין לו? האם חוסר המודעות לעניין האלרגיות מבטל את אחריות המסעדה וצוותה?

הבחורה יידעה את המלצרית שהיא אלרגית. אי לכך, הייתה מודעות. אולי היא לא הייתה טבועה עמוק אבל היא הייתה שם. המלצרית הבטיחה שאין אגוזים או שיירי אגוזים בקינוח ובכך קיבלה על עצמה את האחריות...

מבחינתך, אולי, כשבעל עסק מפר את מילתו זה בסדר. מבחינת החוק לא.

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

לא אמרתי שבעל העסק היה בסדר!
המלצרית לא ממש אשמה ואת העונש שלה היא כבר קיבלה שהיא גרמה למוות של אישה אחרת. מי שהיה במטבח ובעל העסק הם האשמים כאן וצריכים לתת פיצוי גדול למשפחה של הקורבן.

אבל אותה בחורה לקחה סיכון מיותר ואם היא יודעת שזה יכול להיות קטלני בשבילה למה היא הזמינה את זה בכלל? הטעות הזאת הייתה שווה את החיים של אותה גברת? לא.

איש יקר אני לא אוכל אוכל מסויים,כי הוא גורם לי לבעיה לנשום רוב ימי השנה,ולכן משהי עם בעיה כזאת יותר חמורה הייתה צריכה לחשוב לפני שהזמינה את זה בכלל ונתנה אמון באותם אנשים זרים. זאת אחריות על החיים של עצמך ובזה היא כן אשמה שורה תחתונה,אבל עדיין בעל המסעדה ומי שהיה במטבח אשמים יותר ממנה וצריכים לשלם על הטעות שלהם ביוקר.

will you marry me nesli barda? Operating system: Linux The day Microsoft & apple makes a product that does not suck will be the day they start making vacuum cleaners. say no to Apple&Facebook&MS&Samsung IL&Nokia&Hot&Yes,but say yes to Google

שמע, בארה"ב, ב99% מהמסעדות, קטנות כגדולות, אתה יכול להבהיר "יש לי אלרגיה ל..." ולבקש מידע מדוייק על מרכיבי המזון. כשאין יכולת להבטיח במאה אחוז שאלרגן כזה או אחר לא נמצא במזון, יבחרו בעלי המסעדות, השפים והמלצרים ללכת על בטוח ולהגיד "אינני יכול להבטיח שהמנה תהיה נקייה מ...". זו נקודה שבה ריבוי התביעות בארה"ב דווקא מועיל - אנשים לא מהמרים על הבריאות של לקוחותיהם, ועדיף שכך. בעלי המסעדות לא פחות חמדניים, אולי אף יותר, ולמרות זאת אין מקרים כאלה.

זה נכון שטעויות קורות. לטעות זה אנושי. בדיוק בגלל זה מדובר לא ברצח ולא בהריגה אלא בגרימת מוות ברשלנות.

אבל רשלנות במפורש הייתה שם. כשאדם אומר "אני אלרגי לאגוזים" ומובטח לו - מובטח לו - שהמנה לא תכיל שום זכר לאגוזים, הרי שהמבטיח נוטל על עצמו את האחריות לוודא שאכן אין זכר לאגוזים במנה. אם איננו יכול לוודא זאת, מפאת קוצר הזמן, ריבוי הלקוחות, עייפות או כל סיבה אחרת, אסור לו להבטיח.


אגב, בעונשה של המלצרית הזו, אם תורשע, יש מקום להתחשב בנסיבות (בניגוד חד לכל מיני "מרשים נורמטיביים" שרצחו אנשים בסאדיזם)... סביר להניח שהבחורה הזו לא יודעת איך לאכול את עצמה עכשיו ותלך עם זה לכל ימי חייה... אבל מהאחריות שלה למותה של הלקוחה אי אפשר להתעלם.

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

קודם כל יש כמה גורמים למקרה המצער.
1)המנוחה עצמה, כי אני מניח שלא הסבירה למלצרית, שאם יהיו שם אגוזים, היא יכולה במקרה קצוני אף למות, וזה לא מובן מעליו כי כמו שאמרו כאן, המודעות בארץ לאלרגיה היא קטנה מאוד, אני מניח שאם הייתה מדגישה את גודל הסכנה, המלצרית הייתה חושבת לא פעם ולא פעמיים, לפני שמגישה לה אתה המנה.(ומתדרכת את הטבח בהתאם).
2)בעל המסעדה(כנראה), רוב מנהלי המסעדות אינם מסברים למלצרים(וגם לטבחים), את הסכנות שבמתן מנה שהלקוח אלרגי אליה.
3)אולי גם המלצרית והטבח אשמים(אולי רק אחד מהם), אומנם לא בהריגה, אלה בהריגה ברשלנות לכל היותר, אבל מבין שני האשמים מקודם(המנוחה, ובעל המסעדה), הם כנראה אשמים פחות, וזאת כי, הלקוחה ז"ל, הייתה חייבת להדגיש באופן ברור את חומרת המצב, בייחוד בידיעה עד כמה גדולה הבורות בכל הקשור לאלרגיה בארץ.

כל תפקידו זה להעלות את המודעות לאלרגיות, וזה כל מה שהיה צריך במקרה הזה:

http://3.bp.blogspot.com/_ceQWirKIY...ter-samples.jpg

אכן, ברוב המקרים זה כל מה שצריך, בארץ כבר יצא לי לעבוד בעבר הרחוק, הן כטבח, והן כמלצר, אף פעם לא קבלתי הנחיות מבעל המקום, וגם לא נתקלתי בשלט שכזה, זה רק מחזק את מה שרשמתי קודם לכן.

ואם המלצרית דאגה למסור לטבח לתת ממרח ללא אגוזים, והטבח מצידו מרח שוקולד מסוג "שחר" ללא אגוזים, אבל השתמש בכפית לא נקיה, אני לא בטוח עד כמה בכלל אפשרי להאשים אותם אפילו ברשלנות, כי בכדי להאשים משהו ברשלנות צריך להוכיח שאדם סביר היה מבין את ה"סכנה" במעשה, אבל כאשר המודעות בארץ היא אפסית, בעל המסעדה לא מתדרך, ואין שום שלט במטבח, אני די בטוח שטבח סביר היה יכול עם אותה הכף להשתמש הן למריחת נוטלה, והן למריחת השחר..

כשאתה היית טבח, ידעת ממה מורכב האוכל שאתה מגיש? אני לא סתם שואל. על ממרח נוטלה (במקרה יש לי בבית אז בדקתי) רשום בגדול שהוא עשוי מאגוזי לוז. בכלל, באופן כללי אני נוטה לבדוק מה מרכיב את האוכל שלי לפני שאני מבשל אותו (בלי קשר לאלרגיות, סתם כי אני אוהב לדעת מה נכנס לי לפה). אם אני יכול לעשות זאת, מדוע טבח של מסעדה לא?

לגבי הטענה שהוא אולי רק השתמש בכפית לא נקייה - הלו, איזה מין מטבח מנהלים שם? הוא פשוט שלף את הכפית מקופסת הנוטלה, דחף אותה לתוך שוקולד השחר ומרח?

אין ספק שצריך מודעות גבוהה יותר אבל זה לא פוטר את המלצרית והטבח מאחריותם

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

ציטוט:

הלו, איזה מין מטבח מנהלים שם?

זו כבר שאלה אחרת, מצד שני זו לא מסוג הדברים שיכולים להרוג..

ציטוט:

במקור נכתב על ידי The_Equivocator זו כבר שאלה אחרת, מצד שני זו לא מסוג הדברים שיכולים להרוג..

ספר את זה לבחורה הזו...

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

אני אישית במקום הבחורה הזו אם הייתי יודע שאגוז אחד מסכן יכול להרוג אותי הייתי
1)נמנע מלאכול במסעדות לא מוכרות.
2)מסביר ומדגיש למלצרית את חשיבות של העניין(סכנה של מוות), המלצרית צריכה להיות ממש סתומה אם אחרי הדגשה כזו, לא הלכה אישית למטבח לוודא ממה מורכבת המנה.
3)הייתי נושא איתי מזרק אנדרנלין בכל רגע נתון, בטח ברגעים שאני נכנס לאכול באיזו מסעדה לא מוכרת.(לא תמיד עוזר), אבל זה המינימום.
4)למעשה הייתי נמנע מהתענוג של אכילה במסעדות באופן כללי, אולי זה סוג של "הסגר", אבל זהו הסגר שמציל חיים.

הרבה מהאשמה גם על הבחורה אין מה לעשות צריך להודות בזה. הבחורה גילתה סוג של זילות בחייה.
להפקיד את החיים שלך על תשובתה של מלצרית? מלצרית שאינך מכירה וסביר להניח שאת "עוד לקוחה" בשבילה..( כן כן מלצרית - אותה טיינג'רית מלאה הורמונים שחבר שלה בדיוק עזב אותה\ חיילת משוחררת אחרי צבא עם שוק אזרחות\ סטודנטית עייפה שכל מה שמעניין אותה לגמור את היום )
מה המלצרית הרי יודעת מהחיים שלה? מלצרית יודעת רק לדקלם את התפריט בעל פה זה הכל. אין לה באמת מושג מה הולך בתוך המנה וכל אדם בר דעת יודע שלא צריך לקחת אותה לסימוכין על כלום. זה כמו שתזמין פיצה הביתה ואסור לך לאכול גלוטן. חייך לא פחות, תלויים בכך. ואתה תשאל את השליח אם יש גלוטן בפיצה שהזמנת והוא יגיד שאין. האם תיקח את הסיכון? כמובן שלא.
לא ללכת למטבח ולוודאות שהכל באמת תקין? (מדובר פה על החיים שלה לא פחות... ללכת למטבח ולבדוק את המנה זה לגיטימי לגמרי)
לא לקחת מזרק אנדרלין?

והטעות הכי גדולה שלה שברגע שהבינה שהיא אכלה אגוזים במקום לבקש מלח ולחשוב שהכל יהייה בסדר, היא הייתה צריכה לפנות את עצמה למיון באותו רגע או לפחות לוודא עם הרופא המשפחה בטלפון שמכיר אותה שהכל בסדר, היא הלכה לביתה כאילו הכל כרגיל ואז התעוררה לפנות בוקר עם לשון וריאות מנופחות וזה היה מאוחר מדי...

לדברי האם (מהלינק שירון הביא למטה): "האם תיארה את השתלשלות האירוע, וסיפרה כי חברתה של בתה, שישבה עימה בבית הקפה, שאלה אותה לאחר שאכלה את הקינוח: "מה קורה חן?", והיא ענתה ש"אין לה אוויר". לדברי האם, חן הייתה זהירה כל חייה והקפידה תמיד לשאול מה מכיל האוכל אותו היא מזמינה. "פה פשוט רימו אותה, הרעילו את הבת שלי".

עובדתית, חן אפרת הצליחה לחיות 26 שנים, תוך שהיא אוכלת במסעדות יש להניח. התנהגותה מורה לא על זילות בחיי עצמה אלא על כך שמאז ומעולם שאלה וקיבלה תשובות וכשביקשה לוודא שאין אגוזים, אכן לא היו אגוזים.

זה לבד סותר את הטיעונים של שניכם: בלי מזרק אדרנלין ותוך שהיא "מוזילה את חייה" כדבריו של צחי, היא שרדה 26 שנים... הכצעקתה?

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

שרק בלפנות בוקר התקשרה לחברתה וביקשה שתזמין מד"א

בערוץ עשר נאמר שמד"א הוזמן עוד למסעדה...

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

ללכת ללא מזרק אנדרנלין, במצה זה רשלנות, איך שלא תסובב את זה.
מה זה קשור שהיא הצליחה "לשרוד" 26 שנים.
יש נהגים שנוהגים שנים טובות תחת השפאה של אלכוהול, ולא נתפסים, עד שיום אחד..
ללכת ללא מזרק מציל חיים, ועוד רחוק מהסביבה המוכרת, זו סוג של רשלנות.

אתה באמת השווית עכשיו נהיגה בשכרות עם מזרק אדרנלין?

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

אתה ידע מה?, נשווה זאת עם "שחייני לילה", מכיר את התופעה של עולים רוסים(מה לעשות נפוץ אצלם), שאהבים לצאת ולשחות בלילות?(אני עצמי עשיתי זאת כמה פעמים), ברור לך שמדובר במעשה לא הכי אחראי?, ואם הייתי מת באחת משחייות הלילה, זה היה נטו כי התרשלתי? מכיר את העובדה שאפשר ללכת שנים לשחות בלילות בלי לטבוע? אבל יום אחד בגיל 40 אתה עשוי לתבוע, כי מה לעשות בשחיה ליילית יש סכנות, בטח בים היתיכון, שיאנו רגוע.
אז ללכת במצבה בלי מזרק אנדרנלין, זה בדיוק כמו ללכת לשחות בליליה.

זה לא מופרך כמו שאתה חושב...
הם חותכים את הירקות באותה סכין, מערבבים את כל המרקים באותה מצקת ומוציאים את הגלידות מהקופסא להגשה באותה כף-גלידה... זה ממש לא נדיר שאוכל עובר ממנה למנה...

(מן הסתם, אני מדברת בכללי. לא עבדתי בכל המסעדות בארץ, אבל ככה זה עובד שלא מעט מהן).

השאלה היא איזה אוכל עובר... כשמתמשים בחומרים שיש עליהם אזהרת אלרגנים (למשל נוטלה, שיש עליה אזהרה כזו, על התווית) אפשר לחשוב ולהגביל את המעבר של כלים ממנה למנה.

זה בייחוד נכון כשהמלצרית באה ואומרת "יש לי לקוחה עם אלרגיה לאגוזים". זה די א"ב לקחת סכין חדשה ונקייה.

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

http://www.southparkstudios.com/cli...ptain-hindsight

מכירה היטב את אחותה. באמת באמת טרגדיה.
יהי זכרה ברוך

מיכל - 20.1.13
מאיה - 9.11.14
נטע - 2.4.20

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/...1&cat=402&loc=3

-----------------------------
S e g m a n y

סיפור שהיה, שיחזק את כל מה שאמרתם לגבי החוסר מודעות בישראל על הדברים האלה...

ישבתי עכשיו בקפה-מסעדה של רשת ממוסחרת והזמנתי טוסט שמגיע עם סלט.
ביקשתי מהמלצר את הסלט בלי רוטב או עם הרוטב בצד, העיקר לא על הסרט...
שאל אותי "איזה רוטב?", אמרתי לו "לא יודעת, כל רוטב שאתם לא שמים... אסור לי רוטב" (שזה סוג של נכון. אלא אם הוא רוצה להגיש את הקיא שלי בתור קינוח.)
הוא היה בטוח בעצמו ואמר שהסלט מוגש בתיבול רגיל של שמן, מלח ופלפל... שאלתי אותו פעמיים האם הוא בטוח (בזמן שחברה שלי לא מבינה מה אני רוצה ממנו) והוא אמר שכן. אז אמרתי לו "סבבה, אז זה בסדר גמור" והודתי לו בנימוס על ההתייחסות לגחמה שלי.

בעוד נושא השיחה עבר מאיימי ווינהאוס לזאת שמתה מאגוזים, חזר המלצר עם המנות שלנו...
במבט ראשון היה נראה שהסלט שלי (ושל חברתי) בסדר גמור... אמנם נראה נוזלי קצת, אבל לא נראה כמו משו שהוא לא שמן...

בכיף שלי לקחתי ביס, והטעם היה נורא...
חפרתי קצת עמוק בקערה, הסתכלתי על חברה שלי כדי לקבל אישור, ואכן- רוטב! רוטטטטב!! על כל הסלט שלי!!!

אז וואלה, אני לא "אלרגית" לרוטב, ואמנם לא אמרתי בפירוש שאני אלרגית, ואני בכלל לא מדברת על השירותיות של להגיש את מה שביקשתי, ולא את מה שלא ביקשתי, אבל וואלה, אמרתי ש"אסור לי", אולי זאת הזדמנות טובה בשבילך לגלות מה יש בתפריט? מה המנות שאתה מגיש?

פתאום זה בכלל לא נראה לי תמוהה לשמוע שמלצרים לא יודעים מה יש במה שהם מגישים, ועצוב לי מאוד שיש מקרים שנגמרים טרגי מאוד בגלל זה...

מסקנה לעצמך: לא לאכול משהו שלא נראה בטוח עקב היותו מספיק פשוט. תכיני את זה בבית בעצמך, תקני בחנות, אם את יודעת, שיש לך את ה רגישות הזאת. אין מה לעשות, מי שבסוף יקבל את המכה, זו את, לא הוא.

שלום בכל מחיר-פילוסופיה של עבדים.
Ceterum censeo "Palaestinam" esse delendam
אם אין אני לי, מי לי? וכשאני לעצמי, מה אני? ואם לא עכשיו, אימתי?

מסתומרת?
שאלתי, אמרו לי שאין רוטב- קיבלתי את התשובה בהבנה.
אני רוצה להאמין שמלצר (במקרה הזה אחמ"ש, אם הבנתי נכון), אמור לדעת מה כוללת המנה.. (אפילו לא התעמקתי באילו רכיבים בדיוק יש בה, רק מה היא כוללת... ודבר בסיסי כמו "רוטב" אתה לא יכול לבדוק בשבילי?)

עוד פעם - פעמיים תפלי על אחד כזה, ותביני על מה אני מדבר.

שלום בכל מחיר-פילוסופיה של עבדים.
Ceterum censeo "Palaestinam" esse delendam
אם אין אני לי, מי לי? וכשאני לעצמי, מה אני? ואם לא עכשיו, אימתי?

זה מעולם לא קרה, זה הקטע!
אני מאוד בררנית באוכל שלי (גם מפינוק, מודה), ואף פעם אף מלצר לא הטעה אותי...
השאלה אם זה באמת מעצלנות לברר עם המטבח, או מביטחון עצמי שהוא יודע בדיוק מה יש במנה ולכן אין לו צורך לשאול.

לדעתי מביטחון עצמי מופרז. אני שונא את התכונה הזאת, במיוחד בכל מה שקשור לבריאות.

שלום בכל מחיר-פילוסופיה של עבדים.
Ceterum censeo "Palaestinam" esse delendam
אם אין אני לי, מי לי? וכשאני לעצמי, מה אני? ואם לא עכשיו, אימתי?

קוראים למלצר בחזרה בנחמדות, ומסבירים לו יפה יפה שיקח את המנה בחזרה למטבח ויביא לך אחת חדשה והפעם - ללא הרוטב, שכן ביקשת במפורש שלא יהיו בו רטבים כלשהם, הובטח לך שאין בו רטבים ובסופו של דבר כן היה בו רוטב.
המהדרין והמעיזין גם יוסיפו למלצר, כבדרך אגב, שעל הדרך יחשוב על פיצוי בשבילך על שבזבזת זמן בהמתנה למנה שלא ביקשת ושאת לא מוכנה לאכול

"אילו שמוכנים לוותר על חירות חיונית כדי להרוויח ביטחון זמני, לא ראויים לא לחירות ולא לביטחון - ומהר מאוד חסרים את שניהם."
-בנג'מין פרנקלין

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Carl Sagan "If you wish to make an apple pie from scratch, you must first invent the universe"

כמובן שקראת למלצרית אחרי שהתגברתי על הגועל והבושה (שונאת להחזיר מנות.. שונאת), והיא החליפה לי למנה חדשה, מן הסתם.
פיצוי אני לא אדרוש. אני לא מהעושים בלאגן...