הספרייה הנשיאותית על שם ריצ'ארד ניקסון והארכיונים הלאומיים של ארה"ב העלו אתמול לאתר האינטרנט קבוצה גדולה של מסמכים, בהם תכתובות פנימיות והערכות מודיעין הנוגעות למדיניות הגרעין הישראלית.

ידיעה על הנושא והערות של פרופסור אבנר כהן, פורסמו בניו יורק טיימס:

http://www.nytimes.com/2007/11/29/w...vid&oref=slogin

http://nixon.archives.gov/virtualli...1969_israel.pdf

Everyone agreed that, as a minimum, we want Is r a el to sign the NPT. This is not because signing will make any difference in Is r a el ' s actual nuclear pro gram becaus e Israel could produc e warheads clandestinely

ועוד:

For our own internal purposes. we would decide that we could tolerate Israeli activity short of assembly of a completed nuclear device

כל הערכות המודיעין הלאומי פורסמו, ל מ ע ט NSSM 40, הנוגעת לישראל. גם שם המסמך לא פורסם, וראו:

http://nixon.archives.gov/virtualli...dymemoranda.php

מה כבר יכלו לדעת בקשר לישראל בשנת 1969....
גם כאשר רושמים פרוטוקולים בישיבות הנהלה משאירים מספרים ריקים ע"מ להוסיף בשעת הצורך.
בכל אופן תודה על האתר המעניין.

האמריקאים כבר ידעו די הרבה שנתיים קודם לכן.
אתה כל כך בטוח שזה "דילוג טכני"?...

Diplomacy is about surviving until the next century - politics is about surviving until Friday afternoon
Sir Humphrey Appleby

אמר החכם: " אל תקח הכל ברצינות, ממילא לא תצא מזה חי..."

שום דילוג טכני. המסמך קיים, ועוסק בסוגיות הקשורות לישראל. על פי אבנר כהן ואחרים - בגרעין ובטילים.

האם באמת אין לכם קצת חוש הומור...

אם המסמך לא פורסם, איך אבנר כהן יודע במה הוא עוסק?

(קרדיט למרשי)
אמר לה ינאי מלכא לדביתיה אל תתיראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין אלא מן הצבועין שדומין לפרושין שמעשיהן כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפנחס
אמר פסטן: שניהם גרועים, אבל עדיף להיות טיפש מאשר שקרן.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי פסטן אם המסמך לא פורסם, איך אבנר כהן יודע במה הוא עוסק?

שאל אותו:
avner.cohen@miis.edu

המאמר של ה NYTimes מזכיר מסמך בנושא המפגש של טייסי חיל האויר עם הטייסים הסובייטים, בראשית אוגוסט 1970. חיפשתי באתר הספריה אך לא מצאתי כלום, לא בין המסמכים המפורסמים ולא ברשימת המסמכים המלאה. מישהו אולי רואה משהו שאני לא ?

"Perpetuo vincit qui utitur clementia"

"ישראל גנבה מאיתנו", חשד קיסינג'ר על הגרעין

ערב הנחיתה על הירח, הממשל האמריקני חשב בעיקר על דימונה: "הסיכוי שישראל תעשה שימוש בנשק גרעיני גדול יותר מאשר כל מדינה אחרת", כתב הנרי קיסינג'ר לנשיא ניקסון ערב פגישתו עם גולדה מאיר, במסמך שנחשף ב"ניו יורק טיימס". הוא העלה את האפשרות שהחומר הבקיע הושג באורח לא חוקי באדמת ארה"ב. ואז נמצאה הנוסחה: עמימות
ynet

P{margin:0;} UL{margin-bottom:0;margin-top:0;margin-right: 16; padding-right:0;} OL{margin-bottom:0;margin-top:0;margin-right: 32; padding-right:0;} H3.pHeader {margin-bottom:3px;COLOR: #192862;font-size: 16px;font-weight: bold;margin-top:0px;} P.pHeader {margin-bottom:3px;COLOR: #192862;font-size: 16px;font-weight: bold;}var agt=navigator.userAgent.toLowerCase();var is_major = parseInt(navigator.appVersion);var is_ie = ((agt.indexOf("msie") != -1) && (agt.indexOf("opera") == -1));var is_ie5 = (is_ie && (is_major == 4) && (agt.indexOf("msie 5.0")!=-1) ); function txt_link(type,url,urlAtts) { switch (type){ case 'external' : if( urlAtts != '' ) {var x = window.open(unescape(url),'newWin',urlAtts)} else {document.location = unescape(url);} break; case 'article' : urlStr = '/articles/0,7340,L-to_replace,00.html';url=urlStr.replace('to_replace ',url); if( urlAtts == '' || !urlAtts) {document.location = url;} else {var x = window.open(url,'newWin',urlAtts)} break; case 'yaan' : urlStr = '/yaan/0,7340,L-to_replace,00.html';url=urlStr.replace('to_replace ',url); if( urlAtts == '' || !urlAtts) {document.location = url;} else {var x = window.open(url,'newWin',urlAtts)} break; case 'category' : urlStr = '/home/0,7340,L-to_replace,00.html'; url=urlStr.replace('to_replace',url); if( urlAtts == '' || !urlAtts) {document.location = url;} else {var x = window.open(url,'newWin',urlAtts)} break; } } function setDbLinkCategory(url) {eval(unescape(url));}</B>

ב-1969, בעוד שהעולם רותק מנחיתתה של מעבורת החלל "אפולו 11" על הירח, הנשיא ריצ'רד ניקסון ויועציו הקרובים היו טרודים בעיקר בחששות שנגעו לתוכנית הגרעין של ישראל.

חוסיין הפציר בניקסון: "תקוף את סוריה" / ynetמסמכים סודיים מתקופת כהונתו של ריצ'רד ניקסון בבית הלבן חושפים כי חוסיין מלך ירדן פנה לארה"ב בשנת 1970 בבקשה לתקוף כוחות סורים שחדרו לממלכה ההאשמית. במסמך אחר מתואר ניסיון של ארה"ב לשכנע את סעודיה לנתק את קשריה עם הפתח: "הם מנסים לזרוע הרס"
לכתבה המלאה

"הסיכוי שישראל תעשה שימוש בכלי הנשק הגרעיניים שלה גדול יותר מאשר כל מדינה אחרת, מכיוון שהישראלים הם מהעמים הבודדים בעולם שקיומם באמת מאוים", הזהיר היועץ לביטחון לאומי דאז, הנרי קיסינג'ר, את ניקסון במזכר שכתב ב-19 ביולי, 1969.



הבוקר (יום ה') מביא "ניו יורק טיימס" את המסמך החסוי, שפרסמה הספרייה הנשיאותית על שם ניקסון.

העיתון מציין כי התוכנית לייצור כלי נשק גרעיני - שישראל מעולם לא אישרה את קיומה - החלה לפי הערכות לפעול מספר שנים קודם לכן, אך העיקה במיוחד על ממשלו של ניקסון.



הנשיא עסק באותה תקופה בהכנות לקראת ביקורה של ראש הממשלה גולדה מאיר בוושינגטון, ששמה כמנהיגה קשוחה כבר יצא לפניה. המזכר של קיסינג'ר העלה שאלות שונות: האם על וושינגטון לדרוש שישראל תחדול מלפתח את כלי הנשק הגרעיניים? ומה יהיה אם תעשה כן וישראל תסרב? ייתכן כי הפתרון נעוץ, כתב קיסינג'ר, בעמימות מכוונת או בהעמדת פנים שאמריקה אינה מודעת לפעילות הישראלית בנושא.





"יש ראיות נסיבתיות לכך שחלק מהחומר הבקיע המשמש את התוכנית הישראלית לייצור כלי נשק גרעיניים הושג באופן בלתי חוקי מארצות הברית בסביבות 1965", ציין קיסינג'ר במזכר הארוך שכתב יום לפני שאסטרונאוטים נחתו על הירח. הוא ציין כי בעיה נוספת שעלולה להתעורר, אם תחליט ארה"ב לנסות לשכנע את ישראל להקפיא את תוכניתה הגרעינית, נובעת מכך שהפיקוח בפועל יהיה חסר תועלת, מאחר ש"לעולם לא נצליח לכסות את כל מקומות המסתור האפשריים של ישראל".





כך נולדה העמימות

"מדובר בתוכנית שבה הישראלים רימו אותנו באופן עקבי, וייתכן כי במהלכה אף גנבו מאיתנו", כתב קיסינג'ר. המזכר של קיסינג'ר הכיר בזכותה של ישראל להגן על עצמה - זכות שלה טענו כל הממשלים האמריקניים מאז ועד היום - ועם זאת, הוא משקף את מורכבות היחסים בין המדינות. "ישראל לא תתייחס לבקשותינו בנושא הגרעין ברצינות אלא אם הם יאמינו שאנחנו מוכנים למנוע מהם משהו שהם זקוקים לו מאוד", כתב קיסינג'ר, בהתייחסו לעסקת מכירת מטוסי הפנטום שלהשלמתה ציפו בירושלים.







"מצד שני, אם נמנע מלתת להם את הפנטומים והם יפרסמו זאת בארצות הברית, יופעל עלינו לחץ פוליטי אדיר", המשיך קיסינג'ר. "נהיה בעמדה שלא ניתן להגן עליה, אם לא נוכל לומר מדוע אנו מונעים מהם את המטוסים. אך אם נסביר את עמדתנו באופן פומבי, נהיה אנו שנחשוף את דבר קיומם של כלי הנשק הגרעיניים של ישראל ברבים, עם כל ההשלכות הבינלאומיות שיהיו לכך".

אחת ההשלכות האפשריות שמהן חשש הממשל, לפי מזכר אחר שכתב קיסינג'ר, היא ש"הדבר יגרום לסובייטים להבטיח גרעין לערבים וכך יהדק את אחיזתם של הסובייטים בערבים".



לאחר שנפגש עם גולדה מאיר בסטפבמבר 1969, אמר ניקסון: "הבעיות במזרח התיכון הן בנות מאות שנים. הן אינן ניתנות לפתרון פשוט. איננו מצפים שניתן יהיה לפתור אותן באמצעות דיפלומטיה פשוטה".

היה כאן אשכול אודות הקרב עם הרוסים, צריך לחפש.

את הקרב אני מכיר, תודה (כמה זמן אני פה? יומיים? ), השאלה שלי היתה על המסמך האמריקאי שמוזכר בכתבה. לא הצלחתי למצוא אותו או את שמו באתר הספריה.

"Perpetuo vincit qui utitur clementia"

ניסיתי לעזור, היתר זה כבר מעבר הכוחות הדלים שלי.

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1235739.html

"ישראל היתה יכולה לייצר נשק גרעיני במלחמת יום כיפור "במספרים קטנים" - כך עולה ממסמכי הסכסוך הישראלי-ערבי בשנת 1973, שהיו מסווגים עד כה ושפורסמו אתמול בידי מחלקת ההיסטוריה של משרד החוץ בוושינגטון. מהמסמכים עולה גם כי לאחר המלחמה העריך המודיעין האמריקאי שמאזן הכוחות בנשק קונבנציונלי נוטה לטובת מדינות ערב, ולכן תשקול ישראל לאיים עליהן בנשק גרעיני ואולי אף להשתמש בו. "

ב-27 בנובמבר 1973, כחודש לאחר תום המלחמה, נועדו ניקסון וקיסינג'ר עם מנהיגי הקונגרס משני הבתים ומשתי המפלגות. מנהיג הרוב בדמוקרטי בסנאט, מייק מנספילד, שאל: "האם לישראל ולמצרים יש יכולת לייצר נשק גרעיני?". קיסינג'ר השיב: "לישראל יש יכולת לייצר במספרים קטנים. למצרים לא".

קיסינג'ר הוסיף כי "לדעתנו, גם הסובייטים לא הכניסו אותו. אם ישראל תנופף בנשק גרעיני, הסובייטים יגיבו באותו אופן וזה יהיה מסוכן מאוד לישראל".

ביום האחרון של המלחמה, 24 באוקטובר, הפיצה סוכנות המודיעין של הפנטגון, די-איי-אי, הערכה קודרת של סיכויי ישראל לגבור על מדינות ערב במלחמות הבאות. "אפילו ייטיבו לצאת מהסכסוך הנוכחי, שוב לא יוכלו הישראלים לבטוח בנצחונות מהירים ומכריעים בעתיד", פסקו מעריכי הפנטגון, ששגו בחודשים הקודמים להאמין שצה"ל ינצח בקלות את צבאות ערב. כדי לערוב לביטחון ישראל בעתיד לא יהיה עוד די בכוחו של צה"ל, ויידרשו "ערובה בינלאומית לגבולות ישראל; ערובה אמריקאית חד-צדדית לגבולות אלה; או הכרזה פומבית שישראל נחושה להשתמש בנשק גרעיני כדי להבטיח את שלמות שטחה".

היכן הם אותם 1300 העמודים?
האם הם הועלו לרשת?

"השגנו את מטרתינו בנחישות ובעוצמה שלא לאפשר לערבים המשוגעים האלה להשיג נשק גרעיני.
אנחנו לא חוששים מאותן 'נשמות טהורות',שכל התנינים בנהרות דרום-אפריקה לא יוכלו לספק להן די דמעות שיוכלו למחות את צביעותן,ובטוחני שאתה מבין אותנו היטב".

רא"ל רפאל איתן במברק אל שר ההגנה הדרום אפריקני מגנוס מאלאן מיד לאחר תקיפת הכור בעיראק.

ציטוט:

ביום האחרון של המלחמה, 24 באוקטובר, הפיצה סוכנות המודיעין של הפנטגון, די-איי-אי, הערכה קודרת של סיכויי ישראל לגבור על מדינות ערב במלחמות הבאות. "אפילו ייטיבו לצאת מהסכסוך הנוכחי, שוב לא יוכלו הישראלים לבטוח בנצחונות מהירים ומכריעים בעתיד", פסקו מעריכי הפנטגון, ששגו בחודשים הקודמים להאמין שצה"ל ינצח בקלות את צבאות ערב. כדי לערוב לביטחון ישראל בעתיד לא יהיה עוד די בכוחו של צה"ל, ויידרשו "ערובה בינלאומית לגבולות ישראל; ערובה אמריקאית חד-צדדית לגבולות אלה; או הכרזה פומבית שישראל נחושה להשתמש בנשק גרעיני כדי להבטיח את שלמות שטחה".

הוכחה נוספת לכך שמעריכי המודיעין הם מומחים לעבר. לפני מלחמת יוה"כ הם העריכו שישראל תנצח בקלות והתבדו. אחרי המלחמה העריכו שצה"ל לא יוכל להגן על ישראל. מאז חלפו 38 שנה וניתן לבחון את הערכתם. שני דורות של מערכות נשק החלידו ושני דורות נולדו בלא שצה"ל יאלץ להתמודד במלחמה שאפילו מזכירה את יוה"כ. לעומת זאת הם נכשלו כליל בחיזוי המלחמות שהתרחשו מאז וכללו טרור גרילה ואש רקטית מנגד.

מסכים רק ש"הם" זה אנחנו...גם אתה ואני..וכמעט כולם, גם החכמים הישרים והרציניים ביותר (יש כמה חריגים אבל מסתבר שלחזות את העתיד זה סופר קשה..)
עדיין, מה שאתה כותב הוא כמובן נכון, רק שזה לא משהו שהולך להשתנות, לא אצלינו ולא בשום מקום אחר בעולם...

!Ya Gotta Believe

אינני טוען לעדיפות על האנשים החכמים (באמת, הם נבחרים בפינצטה) העוסקים בהערכות מסוג זה. אני מנסה להעמיד באור נכון את יכולת החיזוי בתחום המודיעיני ובכלל (עתידנות), הדבר נכון לדעתי גם בתחום החיזוי הטכנולוגי. כנראה שלא נצליח להתגבר על הפיתוי לחזות את העתיד (נחוץ ביותר אך גם מפוקפק ביותר), אבל כדאי לשקול בזהירות את המשאבים המושקעים בפעילות כזאת ולהתייחס בזהירות הראוייה לממצאיה.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי דוד שמואל אינני טוען לעדיפות על האנשים החכמים (באמת, הם נבחרים בפינצטה) העוסקים בהערכות מסוג זה. אני מנסה להעמיד באור נכון את יכולת החיזוי בתחום המודיעיני ובכלל (עתידנות), הדבר נכון לדעתי גם בתחום החיזוי הטכנולוגי. כנראה שלא נצליח להתגבר על הפיתוי לחזות את העתיד (נחוץ ביותר אך גם מפוקפק ביותר), אבל כדאי לשקול בזהירות את המשאבים המושקעים בפעילות כזאת ולהתייחס בזהירות הראוייה לממצאיה.

מסכים לחלוטין

!Ya Gotta Believe

החזאים בתחום הצבאי-מודיעיני מקבילים במידה רבה לחזאים בתחום הכלכלה.
הכלכלה הוכיחה כל השנים וגם לאחרונה, שלא השתנה דבר בנדון וגם גדולי המומחים לא
הצליחו לחזות בוודאות סבירה את אף אחד ממשבריה העולמיים, את אף אחת מהתהפוכות
שחלו בה בעשור האחרון, ולא את עמידתה של אירופה וארה"ב בפני המשבר שמאיים עליהן.

כנראה שהמודלים המתמטיים על משתניהם הרבים בהם עורכים שמוש המומחים,
עדיין לא מצליחים לחזות מערכות מורכבות (כמו הכלכליות והצבאיות) ברמה מספקת.
כאמור, אפשר לבצע הערכות כלליות ולבצען בהסתברות כזו וכזו (לרוב בסיסית בלבד),
אך לא מעבר. אכן הניתוח הוא בדר"כ ועל פי רוב מהווה לא יותר מאשר חוכמה שבדיעבד.

מה שכן ניתן לומר - לפחות לגבי מלחמת יום הכיפורים, שכנראה היא זו אשר מהווה את קו
השבר שחוצץ בין שתי תקופות: מקום המדינה עד 73, ולאחר 73.
א. כאשר עד 73 אויבותיה של ישראל חשבו שניתן להכריע את ישראל במלחמה צבאית.
ב. ולאחר 73 לכשישראל הוכיחה, שגם בנתוני פתיחה גרועים ביותר וכשהיא מופתעת לחלוטין,
היא עדיין מצליחה לגבור על מספר אויבים גם יחד ואף מצליחה לכבוש מהם עוד שטח, לרבות ההפנמה
כי ישראל היא כבר מעצמה גרעינית, הובן סופית ע"י ידי אויבותיה של ישראל - כי כבר לא ניתן להכריעה צבאית.

על כן דווקא מלחמת 73 הארורה מבחינתנו בכל הקונטקסטים האפשריים (למעט תוצאת הסיום) דווקא
כתוצאה ממלחמה זו קבלנו אולי יותר מכל, את "פוליסת הביטוח" שלנו כנגד מלחמות בהיקף כולל כנגד
אויבנו (לפחות בעתיד הנראה לעין). ככזו, ערכה של מלחמת יום הכיפורים למדינת ישראל לא יסולא בפז.


**אנלוגיה דומה אפשר (אולי) להקיש ממלחמת לבנון השניה עבורנו. מלחמה שלכאורה מסתמנת
מבחינה צבאית גרידא לא כהברקה גדולה (בלשון המעטה) אשר חשפה כשלים רבים בכל
הרבדים (למעט אולי בהפעלת חיל האויר), אך אחת כזו שתוצאותיה ההשלכתיות לאזור לרבות
על חיזבלא באופן ישיר, הן מה שהביאו לשקט המוחלט מאז ובמרוצת 5 השנים האחרונות.
בעקרון, גם לא נצפת סיבה ברורה כי מצב זה ישתנה לעוד שנים רבות, למעט טריגר שניתן להעריכו
כגורם ראלי להתלקחות מחודשת, והוא כפועל יוצא מהתקפה ישראלית (או אמריקאית) על איראן.

רוצה אולי לומר, שאחת התובנות היא שגם מלחמה לא מוצלחת במיוחד מהבחינה הצבאית, אפילו כזו
מצליחה להניב פירות מאקרו אסטרטגיים כבירים לטובת מדינת ישראל, ובנוסף גם לספק כערך מוסף
לקחים צבאיים ישירים - אשר מסייעים בתורם להשיב את המערכת הבטחונית למסלולה התקין:
ראו מה מלחמת יום כיפור עשתה לצה"ל, וראו מה מלחמת לבנון 2 עשתה לצה"ל של היום.

אחת התובנות היא, שכל קטליזטור שכזה לרענון המערכת הבטחונית והחזרתה לתקינות, כוחו מוגבל ככל
הנראה לתקופה של כמה שנים או עשורים בודדים. שומה איפה עלינו להסיק, גם בעוד עשור גם בעוד
שניים וגם בעוד שנות דור, כי גם בהעדר עימות צבאי עלינו להתייחס כאילו אחד שכזה נערך ממש אתמול
ולנסות ולהעריך מה ניתן להבין או להפיק כתובנה ממנו. רק כך תוכל המערכת הצבאית להתחדש
ולתפתח כל העת, לפחות במסגרת האפשר והסביר.
לדוגמא:
1. לעולם לא עוד חסכון במערכת הצבאית בדמות אי ביצוע אימונים אנטנסיביים כנדרש.
2. לעולם לא עוד ירידה מרף מינימאלי תקני של הימ"חים בשם הקיצוץ.
3. לעולם לא עוד זלזול באויב ואי הערכה מספקת ליכולותיו - ולעולם לא עוד התרברבות שחצנית.

מרשימת הכשלים הקצרה שתוארה לעיל, סבלה ישראל הן במלחמת 73 והן בלבנון 2 - אפשר ממש
למתוח קו ישיר בין שתיהן. על כן עמידה על שלושת עקרונות אלו כנקודת מוצא תמידית, תחסוך מאיתנו
רבות בעימות הבא ואולי אף תמנענה אותו מלכתחילה.

אני מסכים כמעט עם כל דבריך אבל אני רוצה לחדד נקודה:

ציטוט:

ב. ולאחר 73 לכשישראל הוכיחה, שגם בנתוני פתיחה גרועים ביותר וכשהיא מופתעת לחלוטין, היא עדיין מצליחה לגבור על מספר אויבים גם יחד ואף מצליחה לכבוש מהם עוד שטח, לרבות ההפנמה כי ישראל היא כבר מעצמה גרעינית, הובן סופית ע"י ידי אויבותיה של ישראל - כי כבר לא ניתן להכריעה צבאית.

מה שאתה אומר היה נכון עד היום אבל יש שני דברים שמשתנים:

1. האיראנים עומדים בפני הפיכתם למעצמה גרעינית.
2. ישראל אינה מוכנה עוד לעמוד בנטל הכלכלי והאישי הכבד שמחייב צבא בגודל של שנות השיבעים והשמונים.

העבר מלמד (המלחמה הקרה והודו פקיסטן) שהרתעה גרעינית הדדית מונעת מלחמה כוללת. אינני בטוח שזה המצב באזורנו, כי האיום הגרעיני ההדדי יהיה עם איראן בעוד הלחימה הקונבנציונאלית יכולה להיות עם ארצות ערב. אינני מנסה לעשות את מה שיצאתי נגדו רק מספר פוסטים מעל ולנבא את העתיד. אני מציע לקוות לטוב ולהתכונן לגרוע.

אני חושב שלא גודל הצבא הכריע את מלחמת יום הכיפורים. הצבא גדל דרמטית דווקא אחריה. אם כבר המשמעות היא שהצבא צריך לקטון לסד''כ דומה לזה של 1973, בהיבט הכוח הלוחם, ולבחון היטב היכן הטכנולוגיה מגבירה את שרידות הכלים והצוותים על מנת להפיק מהם תועלת קרבית גדולה יותר, שבתורה תביא לחסכון בחיי אדם.
אולי כך נגלה שניתן להסיט משאבים לגופים שיתנו מענה יעיל יותר לאיומי טרור ונשק רקטי שהיום כה מאיימים עלינו, בעוד שהכוח הצבאי הקלאסי יכול להתכווץ במשהו.

אם אתה מחזיק ביד ענף זית דק, כדאי מאוד שביד השנייה תהיה לך חרב חדה וגדולה.
(הפרשנות שלי לרעיון שמאחורי סיכת המ"מ)

"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחילופיהן בגולם.;" מסכת אבות- פרק ה', משנה ז'

יצויין כי דווקא האיום הרקטי על ישראל - איננו מהווה איום אסטרטגי בטחוני לקיומה של המדינה,
בעוד שמלחמה קונוונציונאלית מול צבאות אמיתיים של מדינות אויב, להבדיל אלף הבדלות, כן מהווה איום קיומי למדינת ישראל.

על כן הסטת משאבים מתחום ההתמודדות כנגד מלחמה אל ההתמודדות כנגד טרור ורקק"ים,
משולה להסטת משאבים "מביטוח חיים" לטובת ביטוח כנגד פציעות ושריטות קלות בפארק העירוני.

סבורני כי כבר כיום יחס המשאבים אשר מחולק בין שני האפיקים הללו, מוטה יתר על המידה
להתמודדות מול טרור ורק"קים על חשבון התמודדות צבאית קלאסית.
דוגמאות לכך ניתן למצוא במישורים רבים שלא נכנס אליהם באופן ציבורי מטבע הדברים, אך לאחד
מהם שזועק השמימה וגלוי בתקשורת ארצה להצביע, וזו השקעת אנרגיית יתר במערכת כיפת ברזל -
שתרומתה הטקטית שולית עד ממש זניחה, אך היא באה על חשבון יכולות צבאיות קלאסיות הכרחיות בשדה המערכה בשביל להכריעו.

במקרה שבו חלילה ישראל תהה תחת התקפת רקקי"ם מסיבית, היכולת אמיתית היחידה לעצור
אותה ולקצרה, היא רק באמצעות התקפה על האויב תוך פירוק יכולותיו מלהמשיך במעלליו, וממש לא
עמידה מנגד תוך ספיגת עוד ועוד רק"קים, שכל הון שבעולם לא יספק על מנת ליירט כל אחד ואחד מהם, לפחות לא בטכנולוגיה הנוכחית.

בהזדמנות זו אגלה סוד קטן, האמור לעיל מוסכם בתמימות דעים מראשי ההנהגה הבטחונית במדינת
ישראל, משר הבטחון ומטה - אך לחצי שווק לצרכי יצוא ופסיכולוגיה פוליטית, לרבות הבטחות עבר
לתושבי המדינה - מנגנים לצערנו כינור דומיננטי יתר על המידה וזו "הבטן הרכה" שלנו בסוגיה שהעלתי.


*למען הסר כל ספק ושלא יובן חלילה בשגגה: הצטיידות ביכולות לחימה התקפיים כנגד חיזבלא
מוגדרות בתחום הצבאי הקלאסי. חיזבלא מזה שנים הוא ארגון צבאי לכל דבר ועניין, נשען על
תקציבים בקנה מידה שאינו נופל מתקציבי בטחון של מדינה קטנה, ראו למשל תקציב הבטחון הירדני
או הלבנוני. ככזה, ההתמודדות משאבית, צבאית, לחימתית מולו - איננה שונה עקרונית בדרישותיה
ובהשקעות הנדרשות ממנה ממה שמבוצע כנגד מדינת אויב.

לדעתי אתה טועה כאן. הטרור והרק"קים אינם איום קיומי מיידי כמו מלחמה קונבנציונלית רחבת הקף שתכליתה כיבוש כל שטח ישראל על ידי צבאות האויב (המלחמה האחרונה מהזן הזה הסתיימה ב-1949). לעומת זאת, הטרור והרק"קים, אם הם מתמשכים, הם חלק ממלחמת התשה שעשויה לשחוק את מדינת ישראל ולהביא אותה לשפל כלכלי וחברתי, לדימום מתמשך של טובי אנשיה שיסתלקו מכאן לחו"ל, ולביצוע צעדים ברמה האסטרטגית שאין בכוונתה לעשות. איני יודע אם אתה זוכר מה התרחש כאן ב-2002, אבל למי שזוכר קשה לומר שהטרור אינו איום אסטרטגי. הטרור גירש את מדינת ישראל מרצועת הבטחון ומרצועת עזה - מה זה אם לא השפעה אסטרטגית? הרק"קים כמעט הביאו לנטישתו של איזור שלם בדרום הארץ ואילצו את ישראל לבצע מהלך רחב הקף בעזה. לדעתי, בהחלט יש טעם להקדיש משאבים כדי לעצור את הדברים האלה - הן המשאבים שהושקעו בגדר הבטחון ובמאמץ המודיעיני מול הטרור מהגדה, והן המשאבים שהושקעו כדי לבלום את איום הרק"ק (כאן יש מקום לבחון אם אפשר היה להשיג אותן תוצאות במחיר זול יותר).

יתכן שאנו חלוקים בהגדרה "מהיא הקצאת משאבים כמענה לטרור".

השקעה ביכולת תקיפת ארגונים כמו חיזבלא וחמאס, החל במישור המודיעיני, המשך בתכנון ובהצטידות
המתאימה, זוהי השקעה במישור הצבאי לכל דבר ועניין. היא טובה לכל זירה, גם מול ארגון טרור סמי
צבאי וגם מול צבא סדור.

על מנת לפתח דיון פרטני יהה עליך להסביר בדיוק מה כוונתך במונח "השקעה משאבית כמענה לטרור",
וזאת רק במידה והיא שונה ממה שכתבתי לעיל.

הפרטים לא פורסמו, אבל זה לא סוד שהתקציב של השב"כ, למשל, גדל מאד בשנות האינתיפדה - הן בתחום היומינט והן בתחומים טכנולוגיים למיניהם. האם ההשקעה הזו היא רלבנטית ללחימה מול צבא אויב סדיר? כנ"ל לגבי המיליארדים שהושקעו ועדיין מושקעים בבניית המכשול הקרקעי בזירת איו"ש (וגם בזירת עזה, בעצם). אלה משאבים שבאים על חשבון דברים אחרים, ולדעתי בצדק; אנחנו בתקופה שבה האיומים משתנים, וגם המענה צריך להשתנות.

הדברים שלך מצביעים על הצורך להגדיר בטחון לאומי וגורמים המשפיעים עליו. כמו בכל תכנון הגנה, יהיו נושאים שיוגדרו "שטחי מפתח" ויהיו כאלו שיוגדרו "שטחים חיוניים". על השלטון להחליט מהם הנושאים שבהם אין המדינה מוכנה לסבול פגיעה, ובמה ניתן לספוג במידה כזו או אחרת. קביעות אלו יובילו לגזירת משמעויות מיכולות האויב, ובהתאם להבנה והחלטה אצלנו מול מה להתמודד ואיזו רמת מענה רצויה. אחרי כן ניתן יהיה לחשוב ולחשב עלות צפויה של כל מענה ובסוף להחליט איזה מענה תבחר מדינת ישראל לתת לאיזה איום (איום=יכולת אויב, לא הצהרות אויב והצהרות שלנו).

לטעמי המתקפה הערבית בעצימות הנמוכה על גווניה, מפעילות טרור ועד מעשים לא צבאיים בתחום הפוליטי והכלכלי היא איום מוחשי וממשי, הפוגע לא רק ברמת החיים שלנו אלא מכרסם כמו נחל בהר. אינני רוצה להיות הר קפוא וחסר מענה, אינני רוצה לספוג הרוגים מועטים בשנה מאמצעי טרור שמהווים ראש חץ למתקפה ערבית מוצהרת וחצי מאורגנת על מדינת היהודים. מצד שני אינני רוצה שהמחיר הכלכלי של מתן מענה מוחלט לאיומי הערבים ימנע ממני לפתח מענה לטעויות ותקלות רפואיות שמובילות למוות של מעל שלושת אלפים ישראלים בשנה (הנתון הוצג על ידי רופא בעל תפקיד רלוונטי בבית חולים במרכז הארץ לפני שבוע בפורום מוגבל). גם אינני רוצה לוותר על מענה לתאונות דרכים בהם ישראלים מן השורה הורגים ופוצעים ישראלים אחרים בקצב של מאות הרוגים בכל שנה ועוד אלפי פצועים.

יש איזשהו הכרח במתן מענה להתקפות חיצוניות גם כשאינן סכנה קיומית. הרי ניתן לומר שהחזרת כמה מאות דונמים באזור חוות שבעא לא תפגע באף ישראלי, לא פגיעה בנפש ולא פגיעה כלכלית בלתי הפיכה, ובכל זאת כולנו מבינים שזהו חלק מתהליך עם הקשר הסטורי שמתחבר לרצף שבסוף כן פוגע במדינת היהודים באופן מוחשי ומשפיע לרעה על חיי האזרחים.
לכן נראה שגם לרק''ק מטריד צריך לתת מענה ברמת יעילות של יותר משתי סוללות, בסופו של דבר.

אם אתה מחזיק ביד ענף זית דק, כדאי מאוד שביד השנייה תהיה לך חרב חדה וגדולה.
(הפרשנות שלי לרעיון שמאחורי סיכת המ"מ)

"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחילופיהן בגולם.;" מסכת אבות- פרק ה', משנה ז'

הביקורת שלך על אי-יכולת המודיעין לחזות הליכים נכונה כללית, אך למיקרה המסוים של ישראל לאחר מלחמת יוה"כ יש לציין שלושה סייגים:
1. הדברים נאמרו על הגבולות של אותה עת, כולל סיני, השטחים והרמה, מהם ישראל לא הסכימה לסגת באותו זמן. לא הייתי מבטל הערכה שישראל היתה מתקשה להגן על קו התעלה בעימות קונבנציונלי בשנת 74'-75'.
2. תקופת השקט הארוכה שלאחר 73' כן נסמכה על ערבות בינ"ל ואמריקאית, בדמות הסכם השלום ישראל-מצרים. מנימת הדברים נשמע שמעריכי ה- DAA לא חשבו על אפשרות של מעבר מצרי למחנה האמריקאי ועל כך שערבות כזו תהיה בעצם אינטרס מצרי.
3. אין דרך לדעת כמה מהשקט אפשר לייחס להרתעה גרעינית ישראלית.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי קרן-אור הביקורת שלך על אי-יכולת המודיעין לחזות הליכים נכונה כללית, אך למיקרה המסוים של ישראל לאחר מלחמת יוה"כ יש לציין שלושה סייגים: 1. הדברים נאמרו על הגבולות של אותה עת, כולל סיני, השטחים והרמה, מהם ישראל לא הסכימה לסגת באותו זמן. לא הייתי מבטל הערכה שישראל היתה מתקשה להגן על קו התעלה בעימות קונבנציונלי בשנת 74'-75'. 2. תקופת השקט הארוכה שלאחר 73' כן נסמכה על ערבות בינ"ל ואמריקאית, בדמות הסכם השלום ישראל-מצרים. מנימת הדברים נשמע שמעריכי ה- DAA לא חשבו על אפשרות של מעבר מצרי למחנה האמריקאי ועל כך שערבות כזו תהיה בעצם אינטרס מצרי. 3. אין דרך לדעת כמה מהשקט אפשר לייחס להרתעה גרעינית ישראלית.

1. שני הצבאות נפגעו במלחמה, המצרים יותר מישראל. צה"ל השתקם בצורה יותר מהירה מהמצרים שהחליפו באותה תקופה את האוריינטציה ממזרחית למערבית. לכן לדעתי במקרה של מלחמה ב75-74 צה"ל היה מנצח בצורה ברורה, במיוחד אם תנאי הפתיחה היו יותר טובים מביוה"כ.
2. כבר לפני המלחמה המצרים ניהלו מגעים עם ארה"ב על שינוי האורינטציה. סביר להניח שהמעריכים האמריקאים ידעו זאת.
3. כבר במסמכים האלה מתייחס קיסינג'ר ליכולת הגרעינית של ישראל:

ציטוט:

ב-27 בנובמבר 1973, כחודש לאחר תום המלחמה, נועדו ניקסון וקיסינג'ר עם מנהיגי הקונגרס משני הבתים ומשתי המפלגות. מנהיג הרוב בדמוקרטי בסנאט, מייק מנספילד, שאל: "האם לישראל ולמצרים יש יכולת לייצר נשק גרעיני?". קיסינג'ר השיב: "לישראל יש יכולת לייצר במספרים קטנים. למצרים לא"

.
סביר להניח שגם את זאת ידעו המעריכים.

בנוסף למה שאמרת, חשוב להבין מה אומר ומה לא אומר ניתוח של יכולות.
אם אומרים שישראל אינה יכולה להגן על עצמה בגבולות כאלה ואחרים, או עם סד"כ כזה או אחר, או עם מערכת בריתות או הסכמי שלום כזו או אחרת, זה אומר שאי-אפשר להבטיח את ביטחונה. אין זה אומר שאפשר להבטיח הפסד או כישלון. ניקח מקרה קיצוני היפותטי כדי להדגים - בלי צבא לחלוטין, ברור שישראל אינה יכולה להגן על עצמה, אבל בלי שאף אחד יתקוף את ישראל, זה לא יפתיע אותנו שישראל תשרוד...

ניתוח יכולות לא מבטיח לך מה יקרה. הוא מאפשר לך לדעת מה אפשרי ומה בלתי-אפשרי.
אין פה שום קטע של חיזוי עתיד.
ברגע שמנסים להיכנס לראש של היריב ומדברים על כוונות, זה כבר ניסיון לחזות את העתיד.

(קרדיט למרשי)
אמר לה ינאי מלכא לדביתיה אל תתיראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין אלא מן הצבועין שדומין לפרושין שמעשיהן כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפנחס
אמר פסטן: שניהם גרועים, אבל עדיף להיות טיפש מאשר שקרן.