 |
12-08-2011, 18:58
|
|
|
|
חבר מתאריך: 12.08.11
הודעות: 3
|
|
|
רוצה לצאת לדרך חדשה
זו פעם ראשונה שאני כותב על עצמי פה בפורום ובכלל...אני פשוט חייב להוציא את זה מעצמי
אז ככה,אני בן 18 לפני גיוס,יש לי חברה כשנה ואני אוהב אותה מאוד והקשר עם המשפחה שלי לא משהו
עכשיו לחלק הארוך מצטער מראש על החפירה...)
אנחנו 4 ילדים במשפחה,ומגיל קטן ההתנהגות שאני קיבלתי מההורים שלי הייתה שונה מאוד מאשר קיבלו האחים שלי,לרעה כן...
בגיל 14 התחננתי בפניי העובדת סיצואלית לצאת לפנימייה,לעזוב את הבית כי אני לא יכול להיות שם יותר
היו לי בערך שנתיים של מחשבות על התאבדות בגלל המצב,אבל עברתי את זה אחריי הכל...
מגיל קטן יש לי הפרעות שינה,אני מתעורר מכל דבר קטן ולוקח לי הרבה זמן להירדם
אבא שלי אלכוהוליסט ובתור ילד קטן אני הייתי זה שנחשף לזה הכי הרבה בגלל שהוא היה חוזר מאוחר מאוד בלילה ואני כמובן הייתי מתעורר בשנייה והייתי רואה אותו מתנדנד ומקיא על עצמו לפעמים,ולפעמים גם הולך ערום או מנסה להשתין בכל מיני מקומות בבית ואני נאלצתי לעזור לו תמיד וגם לנקות אחריו מדי פעם
הדבר הזה השאיר לי ממש טראומה עד היום,אני לא אוהב את אבא שלי,אבל מכבד שלי
הוא גרם לילדות שלי להיות ממש אבל ממש רעה,תמיד מה שהאחים שלי רצו הם קיבלו ואני אף פעם לא קבילתי
עד שלמדתי לא לבקש ככה אני לא התאכזב...
כל כמה זמן מגיל 15-16 בערך הייתי שומע שיחות של ההורים שלי או מאוחר בלילה או מוקדם בבוקר כשהם בסלון מדברים עליי כמה שאני כישלון וכמה שאני לא אגיע לכלום בחיי םשלי,ואני אפס ועצלן ולא ייצא ממנו כלום,והיה לי ממש קה לשמוע את זה והדברים האלה עד היום מעיקים עליי בקשר עם ההורים שלי
אני לא יכול להתחבר אלייהם יותר מדי,ואני רק בקשר של מה נשמע ואולי מדי פעם יותר מזה,בכל זאת אני חיי איתם...
אבא שלי עד היום לא מאמין לשום דבר שאני עושה,גם היום כשאני לפנ צבא אבל אחריי בית ספר,שמעתי אותו מדבר עם אמא שלי על זה שהוא לא מאמין לי שאני עובד(ואני באמת עובד...),ושאני בטח כל היום בורח לחברה שלי,היא בפנימייה ליד נתניה,וגם העבודה שלי שם...הא תמיד מאיי עליי מאחורי הגב
ושוב,אני מכבד את ההורים שלי,אך אני לא אוהב אותם,וקשה לי איתם,קשה לי מאוד
אני מאמין שהייתי יכול להגיע להרבה יותר עם צקת קצת תמיכה ועזרה שלהם
את החלום הכי גדול שלי,שעליו אני לא אפרט,אבא שלי הרס לי ולא האמין בי,וכולם אומרים שיש לי את הכישרון,כולם אומרים שהפסדתי,ואני יודע את זה...
אני כבר שנה חושב על איך אני יכול להתנתק מהם,נמאס לי מהם נמאס לי מכל הבית הזה,אני לא בקשר טוב לא עם האחים שלי ולא עם ההורים שלי וכל יום פה אני מרגיש יותר ויותר שנאה אליהם
אני לא מסתדר עם אף אחד מהם,אני רוצה לצאת לדרך חדשה
לדרך שתהיה בלעדייהם,אני לא רוצה אותם בחיים שלי,ואני רואה את עצמי בעוד 10 שנים במרחק גדול גדול גדול מהבית שלי כעת ושאני לא אפגש איתם בכלל,אלא באירועים או משזהו כזה(ואני לא מאמין שזה יפרריע להם)
וכל מה שכתבתי לכם כאן זה עוד סיכום,אני לא רוצה לפרט יותר מדי על מקרים כאלה ואחרים
כי אחרת אני לא אסיים את זה היום
תמיד רציתי לעשות קעקוע,לעשות קעקוע שיש לו משמעות בשבילי,קבוצת כדורגל
יש כאלה שיגידו שאני מושפע וכל זה,וכבר שמעתי את כל הנאומים האלה,ואבל הסיפור שלי הוא קצת שונה
הייתי הרבה שנים במצב של דיכאון ובאסה תמידית,כמעט ואף פעם לא חייכתי ואף פעם לא שמחתי
במיוחד בתקופה ההיא של המחשבות האובדניות והדיכאון הכבד
והדבר היחידי,היחידי שעזר לי זה הכדורגל,זה הדבר היחידי שמעלה לי חיוך על הפנים גם הזמנים הכי קשים
כשהייתי רוצה לברוח הייתי יוצא ביום המשחק בבוקר משמ ונפגש עם חברים שם גם אם המשחק ב9 או 10 בערב
זה היה המקום המפלט היחידי שלי,הדב ר היחידי שהתגאתי בו הדבר היחידי שדיברתי עליו בגאווה ובשמחה
הדבר היחידי שאשכרה גרם לי לשמוח ולחיך מכל הלב,לשכוח מכל הרע לכמה שעות
אמרתי את כל זה גם כי אבא שלי ממש שונא קעקועים הוא ממש ממש נגד זה וכשאמא שלי עשתה את שלה הוא לא דיבר אותה כמה חודשים
ותמיד חיפשתי משהו שיהווה לי סימן דרך בהשתחררות מהם ולא היה לי איך,וגם פחדתי,אבל אני מרגיש שזה הרגע
אני רוצה לעשות קעקוע שיהיה קשור גם לקבוצת כדורגל,הקעקוע הזה יהיה לי משמעות של אושר ושל דרך חדשה בחיים,דרך עצמאית ואושר...אני ממש רוצה את זה
אבל חברה שלי ממש מתנגדת והיא כמעט רבה איתי היום בגלל זה כשדיברנו על זה.
(אתם יכולים להתייחס לכל הקטע גם בלי הקעקוע) |
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
