המובחרים\ מאת לילך שובל

אמצע שנות ה־50. תדרוך מפי המפקד הראשון מאיר הר־ציון | צילום: "במחנה"

http://www.israelhayom.co.il/site/n...le.php?id=13000
55 שנה היא איתנו · פיקדו עליה שלושה רמטכ"לים · אמרו עליה שהיא "לא מתלכלכת", מקבלת את המשימות הקשות ביותר, ועוברת אותן ללא מאמץ - מקרבות בעומק סוריה בעבר הרחוק, ועד פעילות נועזת ברצועה ובגדה בשנים האחרונות · סיירת צנחנים חוגגת יום הולדת, וכתבתנו התלוותה ללוחמים וניסתה להבין את סוד הקסם
23.09.2011

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

תודה

האם סיירת הצנחנים עדיין יותר אוטנומית (למרות שהיא תחת גד"סר) מסיירות חטיבתיות אחרות ?

ככה מצטייר מן הכתבה, ומתיאורו של המ"פ והמח"ט.
יחד עם זאת בכתבה ישנה ב"בלייזר" בשם "היחידה לשימור היחידה" (שאשמח אם מישהו יסרוק ויעלה לפורום) שכתב עפר שלח, ועסקה ברלוונטיות של סיירת אגוז לשטחים, הוא כתב משהו על כך שבעוד שבחטיבת גולני הסיירת היתה הנבחרת של החטיבה שהובילה את פעולותיה והיוותה את קצה שפיץ חוד החנית אזי בצנחנים, גם בשל אופי החטיבה (וגם בשל ה"שחצנות" הטבעית של אנשיה) לא היה הבדל גדול בין הסיירת לשאר פלוגות החטיבה, משל אני מהמסייעת ואתה מהסיירת, אז מה? (כמובן שייתכן וזכרוני מטעני).
אני הייתי בצנחנים (890) בתחילת שנות האלפיים בטרם הקמת הגדס"ר (שבשל הפלצנות הטבעית בחטיבה כונה בתחילה יחס"ר ועד לימים אלה אומר מג"ד הגדס"ר שאנשיו לא עושים תרג"ד אלא תרגיל יחידה) ואחריו ומצד אחד אכן הוטלו על הסיירת מבצעים מורכבים ומסובכים אולם מנגד כך עם גדודי החטיבה בעומס ומורכבות לא פחותים. כך שעד כמה שאני יכול לקבוע ההבדל היה בעיקר בהכשרה ובכך שאת המעצרים והלחימה עשינו בין מחסום לסיור בעוד שהסיירת ושאר היח"טיות היו מנותקות מהפעילות הנ"ל (המג"ד דאז הוא מי שכיום הינו המח"ט ואחד המ"פ המובילים בגדוד באותה תקופה הוא היום מג"ד הגדס"ר וב"עופרת יצוקה" פיקד על הסיירת). בלחימה ובמורכבותה כמעט שלא היה הבדל. לחבר'ה מהסיירת באמת התייחסנו כמו ששלח כתב.
משפט אחד צריך בעיני להיכתב על סמל הסיירת והגדס"ר. בעבר, כך אמר לי אבי, שהינו צנחן ותיק, הלכו בסיירת עם סמל קטן ששידר צניעות וגם את היות היחידה נבחרת. זה מספיק שהכנפ"ץ היה בולט. היום הולכים עם "פלחים" גדולים שלא משדרים דבר זולת "תראו אותי" ו- "שופוני יא נאס" וחבל. הדבר נכון אגב ליחידות אחרות דוגמת מגלן. דווקא את החבר'ה משייטת 13 אני מבין משום שבחיל שאליו הם שייכים הסיכות גדולות ועל כן גם להם מגיע.

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

כל יחידה הפכה להיות סיירת, כמו למשל "אגוז" שהיא לא באמת סיירת, כנ"ל שלדג,669, דובדבן, מגלן, שייטת 13 וכו'.. הן יחידות עם ייעוד מיוחד-יחידות מיוחדות.
"יום הסיירות" שבעבר נקרא יום שדה, ממיין ליחידות שהן בכלל לא סיירות(מלבד סיירת מטכ"ל-שגם זה, כינוי שניתן לה בציבור ובתקשורת).

כשאני הייתי חייל (וזה לא היה לפני הרבה זמן) קראנו לזה תרג"ד.
ומהיכרות אישית עם המג"ד הנוכחי (היה המ"פ שלי כחייל -כולל "עופרת יצוקה"), אני די בטוח שהוא קורא לזה תרג"ד.

לגבי היחס כלפי הלוחמים בחטיבה. מסכים לחלוטין עם ההנחה שלא צריך להיות שוני בין היח' השונות בתוך החטיבה. כל לוחם עושה עבודה חשובה וחיונית ע"פ הכשרתו.
אבל תסכים איתי שחיילים בעלי הכשרה שונה צריכים לבצע פעילות שונה?

לגבי הסמל. שתדע לך שמרבית הלוחמים ביחידה היו מעדיפים ללא סמל הגדס"ר, וגם הם חושבים שהוא גדול ומנופח - לפחות כך היה בצוות שלי ובצוותים הקרובים אלינו - למעשה אפילו קיבלנו מספר נזיפות מהמג"ד הנוכחי על כך שיצאנו הביתה על מדי א' ללא אותה סיכה.
אל נא תייחס ללוחמים סנוביות שכזו. לא הם בחרו את הסיכה. מהכתבה ניתן "להריח" כי לא המח"ט, לא המג"ד ולא המ"פ אוהבים את רעיון הגדס"רים. הם - לפי תפיסתי - "חיים איתו".

שמע זה ויכוח ארוך ושווה לך לקרוא את האשכול בנושא שחיקת יכולות הגדס"ר באשר הם המצוי בפורום ולדבר עם ביטיס ואחרים שייתנו לך קצת רקע
את הגדס"ר הקימו בזמני (המ"פ שלך בעופרת היה המ"פ שלי במסייעת ואין ספק שהוא איש מרשים ומפקד בחסד, לדידי, לא פחות טוב מהשמות האחרים ברשימת מפקדי סיירת צנחנים לדורותיה). באשר למה שמתבצע בפועל. באותם ימים רחוקים כל פלס"ר היה מעין כוח דלתא חטיבתי ולא יחידת סיור קדמית המספקת מודיעין למח"ט (לו היתה אזי נכון הדבר שהפעולות שיבצעו צריכות להיות שונות מן הגדודים. כפי שסיירת צנחנים ביצעה למש"ל בשל"ג). בפועל באינתיפאדה וגם בלבנון השנייה ההבדל בין הגדס"ר לגדודים בעשייה היה מינורי כאשר למח"ט נוח להפעיל את יחידות הגדס"ר מהר יותר כי הן לא תופסות קו ויש ללוחמיה הכשרת לוחם נרחבת יותר (לוט"ר, ניווט וכו'). אני אגב חושב בקשר לסמל שאם כבר יש גדוד אחד אז צריך סמל אחד ללא סיכות פלוגתיות וגם הסמל הזה צריך להיות קטן. הכנפ"ץ מספיק גדול.
אגב הגדס"ר במאמרו "הפעלת היחידות החטיבתיות במלחמת של"ג", כותב האלוף דורון אלמוג (מן הבולטים בלוחמים והמפקדים שצמחו בצנחנים ומפקד הסיירת באנטבה, אשר היה מפקד הגדס"ר הראשון, בעת מלחמת של"ג. אז קראו לזה "כוח עוגן") כי- "צריך שתהיה אפשרות בכל חטיבת חי"ר לאגד את שלוש היחידות החטיבתיות למסגרת גדודית לוחמת. למסגרת כזאת אין מקום קבוע בעת רגיעה, אבל יש להכינה, לתרגלה ולארגנה." מה שעשו עם התובנה הזו בצבא זה להפוך את העניין לקבוע וחבל. נכון שנוצר גדוד חזק עם יכולות מרשימות, אבל איבדו במשהו את הייחוד שלו, במיוחד בצנחנים שם ממילא שאר הגדודים הינם ניידים מאוד קלים ומיומנים בהכוונת אש מעצם היותם חלק מחטיבת צנחנים. מנגד העניין ביטל, וטוב שכך, את צוותי הלוט"ר שהיו בכל חטיבה כאילו היו יחידת דובדבן ויצר מסגרת שיודעת לתת סיור הנדסה ונ"ט לחטיבה.

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

האמת שאני עוקב אחרי מאמרים ושרשורים שכאלו כבר הרבה זמן ואני מסכים עם כל מה שנאמר בהם.
מעבר לזה שאני חושב שהרבה מהמשימות בשטחים צריכות לעבור למג"ב (אבל זה דיון אחר).

מנית בעצמך את הסיבות לשוני ההפעלה של פלוגות הגדס"ר. ולזאת הייתה כוונתי.

ההסבר שקיבלנו בזמנו היה ששומרים על המסורת של היחידות כך. לא שאנחנו התלוננו על כך. אנו הלנו על הסיכה השניה שאינה נחוצה (מבחינתנו).

מסגרת הגדס"ר ממש לא העניקה יכולות נ"ט,סיור, והנדסה לחטיבה
ההפך הוא הנכון! היא פגעה בהם אנושות, שירתתי בגדס"ר בין 2004-2007.
ואני יכול להגיד לך בוודאות שהפכו אותנו לקבלני טרור שמתעסקים בשטויות במקום להתאמן על הייעוד האמיתי שלנו.
אספר סיפור שימחיש את זה טוב: בתקופתי עוד היו ניצנים של היחידות השונות ויכולת לראות עוד אבזור,ציוד ומכולות מהדור הישן ברחבי הפלוגות, יום אחד פקד המג"ד נמרוד להוריד את כול תכולת המכולות למטה.
אני זוכר שאני וחברי לצוות פתחנו את מכולת הניוד הישנה של היחידה- הייתי פשוט בהלם, סדרות מסודרות שתוכננו בקפידה ע"י קצין הניוד (ומילואמניקים), ציוד ניוד ברמה מדהימה (של ג'פסים),אין סוף מפות, כתבי תו"לים ועוד.
והיום? ההפך הוא הנכון וזוהי הבעיה העיקרית בגד"סר רצית ריכוזיות? איבדת מעוף, איבדת יכולת פיתוח ושימור ,איבדת אינספור תפקידים ביחידה שיכולים להרים אותה.
בנוגע לתיעדוף הפלס"ר בתוך הגדס"ר זה נכון זה מתבטא בשלושה מישורים עיקריים.
א. כוח אדם- למרות שהיום גם לעורב יש פלגת מילואים מאוד חזקה ויש ריבים מטורפים על אנשים ביחד עם מגלן.
ב. ציוד -כול ציוד חדש שמגיע לגדס"ר עובר לפלס"ר (אקדחים נושאים רק הפלס"ר- לא שיוצא להשתמש בהם יותר מיידי).
ג. פעילות- הן בגלל יכולות ייחודיות שיש לפלס"ר , והן בגלל תעדוף של מג"ד הגדס"ר, ושוב גם פה מדובר על מי יתפוס מבוקש כזה או אחר, בפועל- קשקוש.

וד"א בתור מי שהיה שכן של גדס"ר נח"ל- לדעתי גדס"ר הרבה יותר טוב.
שבת שלום.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי dorco50 והיום? ההפך הוא הנכון וזוהי הבעיה העיקרית בגד"סר רצית ריכוזיות? איבדת מעוף, איבדת יכולת פיתוח ושימור ,איבדת אינספור תפקידים ביחידה שיכולים להרים אותה.

לא נכון. היכולת לשמר יציבות מקצועית לא קיימת ברמת הפלוגה, וגם לא הדרגה המתאימה לשימור ההכשרות - והדוגמה החיה היא התנודתיות החדה במקצועיות של פלס"רי השריון. אני כבר לא מדבר על מערך תמיכה לוגיסטי שפשוט לא היה קיים פעם.
הבעיה של הגדס"רים היא שונה.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

הסיירת זכתה לשבחים על עבודתה המקצועית במג'דל שמס, מול גבעת הצעקות.



עד כמה שזכור לי אלו היו סיירת אחרת ולא צנחנים.לפחות שיתנו קרדיט.

אני לא יודע לגבי השבחים
אבל אני יודע אחי שהינו חייל בחטיבה (890) שגדס"ר צנחנים כולו נטל חלק בבלימת המפגינים שם

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

ברמת הגולן?

אני לא מכיר את זה ככה.

מחפש מידע על בחור ששירת ביחידה בתחילת שנות השבעים קוראים לו יורם בראון [גי'נגי] אשמח לכול מידע תודה .

בכתבה מתואר רס"ן אלעד שושן כמפקד הפלס"ר וסרן אבי כמ"פ.
פלס"ר צנחנים כשמו הוא- פלוגה, פלוגת ההכשרות שלה משותפת לכל הגדס"ר ולה מ"פ משלה, ולכן אני תמה מה תפקידו של רסן אבי?

אם ציינתם את סיירת הצנחנים, נציין גם את גדוד 890-
לפני שבוע ביום חמישי, ציין גדוד 890 - 60 שנה להיווסדו באירוע מרשים מאוד בבית ליד.
באירוע נכחו כל קציני הגדוד לדורותיו, כמו כן נכחו רמטכ"לים ואלופים שפיקדו על הגדוד או היו בו מפקדים (שאול מופז, בוגי יעלון, מתן וילנאי, איציק מרדכי, עמיר פרץ, הרמטכ"ל הנוכחי בני גנץ, אלוף פצ"ן יאיר גולן, ועוד...).

באירוע חולק הספר המדהים על מורשת הגדוד:

אכן גאווה הגדולה.

גדוד 890 של חטיבת הצנחנים ציין שישים שנה להיווסדו\ מאת פלורית שויחט

בוגרי גדוד "אפעה", הגדוד הותיק ביותר של חטיבת הצנחנים, התכנסנו למפגש חברים לציון 60 שנותיו של הגדוד. הרמטכ"ל גנץ, שבעבר פיקד על הגדוד, סיפר: "בשבילי הוא סוג של בית"
גדוד "אפעה" (890), גדוד הצנחנים הוותיק ביותר חגג שישים שנה להיווסדו. הגדוד שהוקם בשנת 1951, ומפקדו הראשון היה יהודה הררי, השתתף ברוב מלחמות ישראל והיה שותף למבצעים רבים ונועזים: הצניחה היחידה בהיסטוריה של צה”ל במיתלה, מבצע אנטבה, פעולות תגמול ופעולות נוספות. מאז הגדוד הצמיח אנשי צבא וחברה רבים, בין המוכרים ביניהם הרמטכ"ל הנוכחי, רא"ל בני גנץ, אריאל שרון, השר לעניינים אסטרטגיים בוגי יעלון ועוד. בטקס חגיגי שנערך כמידי עשור לציון המאורע, נפגשו בוגרי המחזורים של שנות 50' ועד הטירונים החדשים ביותר של 890. באירוע התקיים במפקדת חטיבת צנחנים בבית ליד, וכן ננטעה לראשונה "חורשת המג"דים" לדורותיהם, ליד מבנה המג"דים הישן."עשיתי הרבה תפקידים בצבא, אבל לא הייתה ולא תהיה לי פינה כמו 890. זה הוא סוג של בית", אמר בחיוך מפקד הגדוד בדימוס והרמטכ"ל הנוכחי, רא"ל בני גנץ, "הוא הגדוד הראשון, שהפך להיות בשפה החופשית שלנו סמל לכולנו - איך נכון ללכת ואיך נכון לעשות". מלבד לערגת הנוסטלגיה, הרמטכ"ל התייחס גם לאתגרי העתיד שהגדוד צפוי לפגוש. "צפוי שגם יהיו אתגרים בעתיד. אנחנו לא צמאי מלחמות, אנחנו לא מחפשים קרבות, אבל כשהצורך מופיע, נוביל - בין אם בצפון, במרכז או בדרום. כמו שאנחנו שומעים בחדשות - הכל אפשרי"."'לא חוזרים עד שמבצעים'- הגדוד לא אכזב, הצלחותיו שוכפלו מדור לדור, ושורשיהם מגיעים עד חיילי ההווה, ומוכיחים שהנחישות והדבקות במטרה- הם המרכיב לניצחון", אמר בטקס מח"ט צנחנים, אל"ם אמיר ברעם, "נכונים לנו עוד אתגרים במזרח-תיכון משתנה ומאיים, והגדוד יידרש למשימות שעוד לא ידענו כמותם". לאתר צה"ל אמר אל"ם ברעם כי "בראייה קדימה, הגדוד הופך ליותר ויותר טכנולוגי, ומתפתח כל הזמן. מצד אחד אנחנו מקבלים נוער נהדר ומצד שני אין חזקה מרוח הגדוד, וזה הייחוד - השילוב בין הנוער למורשת".מפקד הגדוד הנוכחי, סא"ל ערן אליאל, סיכם את האירוע באומרו כי "לאור המורשת אני גאה להיות מפקד הגדוד, גאה להיות חלק ממורשת הפיקוד הרחבה שלו". סא"ל אליאל ציין כי "אנו עומדים בפתחה של שנה חדשה, ובראשה שימור כשירותו ומוכנותו של הגדוד, ולהיות מוכנים ליום פקודה, כשתידרש. יש לנו עוד הרבה פסגות לכבוש ולקחת קדימה".
16/09/2011,

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

בתור אחד שהשתחרר לא מזמן מהיחידה, בפועל יש שלושה מ"פים גם הס'מפ הוא על תקן של מ"פ (תפקיד מ"פ שני ) וישנו עוד מ"פ.
בנוסף האימונים האחרונים כן מדברים על החזרת הכשירות של הגדס"ר, גם בתור גדוד סיור, וגם בתור כל פלוגה והיעוד שלה.
גם אני עקבתי בזמנו אחרי הדיון של שחיקת יכולת הגדסרים- בזמנו הייתה כתבה באחד מהערוצים שעקבה אחרי תרגד או תרחט של חטיבת הנח"ל ובה גבי אשכנזי שאל את מגד הגדס"ר אם הסיירת יודעת להיות העיניים של החטיבה ולבצע את היעודים המקוריים כמובן בנוסף ליכולת לחימה, לכן לפי דעתי שינו את התרג"דים של הגדסרים לתת לכל פלוגה לבצע את היעוד שלה בנוסף ללחימה משולבת של הגדס"ר שעל זה שמים הרבה פחות דגש לעומת היעודים המקורים).
בנוגע לתעדוף בחטיבה, זאת מגמה שהמח"ט הנוכחי ממשיך,והוא אומר זאת בריש גלי שהוא מעדיף את הסיירת על הפלוגות האחרות ( מבחינת אפשרות לבחור פעילויות, אמצעים בתוך הגדס"ר וכדומה) .
ובנוגע לגבעת הצעקות, זאת הייתה הסיירת בוודאות (לפחות ביום הנכסה.)

אגב יצא לי להשתתף לפחות פעם אחת בביצוע של סיירת צנחנים בשכם (אמנם במתכונתה כחלק מן הגדס"ר). הדבר התאפשר בשל העובדה שהמ"פ (מסייעת 890) היה קודם סמ"פ הסיירת מחד ומנגד מפקד החטיבה אל"מ יוסי בכר האמין, עוד מימיו כמפקד הסיירת, שיש לצרף לפעולותיה חבר'ה מהגדודים של הצנחנים משום שכיחידה המובילה של החטיבה עליה מוטלת האחריות להצעיד את שאר היחידות קדימה. כך צורפה המחלקה שבה הייתי (5) לביצוע שכלל שרשרת "אלמנות קש" בקסבה של שכם ב- 2004. היה מאוד מעניין ולמדתי לא מעט וגם התרשמתי מאוד. נכונה גם העובדה שהסיירת קיבלה אז מבצעים רבים שכללו מגע באש (לא שלנו בגדוד היו חסרים כאלו), בעיקר בגלל ההכשרה הנרחבת שלה בלוט"ר ולש"ב. בסך הכל אחלה יחידה וחבר'ה. באשר לטענה כי גדס"ר נח"ל טוב יותר, הרי מדובר שוב באותו קרב ישן המזכיר את הפועל כנגד מכבי. זה לא דרבי תל- אביבי אלא צה"ל. כלל הגדס"רים מחזיקים ביחידות ויכולות דומות עד כמעט זהות, זולת שיכלול ייחודי כזה או אחר. מה שהופך יחידה צבאית, סטי"ל סיירת או טייסת וגם גדוד לטוב במיוחד אינו ההילה או הגיבוש כי אם המפקד שלו. כשהמג"ד או המ"פ טובים היחידה טובה. לי כרס"ל במיל' אין את הכלים בכדי להשוות בין המג"ד של גדס"ר 35 לבין גדס"ר 933 דאז. אולי הוא היה יותר טוב לך תדע.

מג"ד 890 בתקופה שאני הייתי בצנחנים היה אמיר ברעם , היום מח"ט 35. הימים היו ימי השיא של איניתיפאדת אל אקצה והלחימה בטרור באיו"ש, "חומת מגן" ושאר ירקות. קטע שהאלוף אורי שמחוני , ששירת בגדוד 890 בעת שמפקדו היה אריק שרון , כתב פעם בספרו "לויתן לבן" הזכיר לי את תחושתינו לגבי המג"ד שלנו והגדוד. שמחוני כתב כי "כשהתגייסנו לגדוד 890 אריק שרון היה המג"ד. כמג"ד הוא היה מדהים. היתה לו אותה יכולת נדירה, מתת אל הניתנת לבודדים בלבד, לבנות ולעצב יחידה כרצונו: הוא הגדיר את אופיה ואת מטרותיה, בחר בעצמו את האנשים והיעדים, קבע מֵעֶמדה של מג"ד - דרגה לא גבוהה - את מדיניות צה"ל, ולפעמים את מדיניות הביטחון של המדינה. הוא הכתיב נורמות וערכים ושינה את שיטות הלחימה של צה"ל. במלחמת השחרור היו קרבות מסוג אחר, ואילו הקרבות הקטנים והמבצעים שניהל צה"ל בין סוף מלחמת השחרור לבין התמנותו של אריק שרון למג"ד 890 היו קרבות כושלים שנוהלו גרוע ונגמרו גרוע. מרביתם נמחקו - ולא במקרה - מהזיכרון הקולקטיבי. היום מסד הערכים כאילו מובן מאליו: ערכים דוגמת דְבקוּת במשימה; הידיעה שאינה משאירה מקום לספקות, שלא חוזרים בלי לבצע משימה עד הסוף ולא משאירים בשטח דבר כלשהו - בוודאי שלא פצועים - אבל גם לא מחסנית; או הידיעה שמיקום המפקד הנכון הוא בראש הכוח, דוגמה אישית. כל זה כל כך ברור וטבעי היום, וכשזה לא קורה - כמו בקרבות ספציפיים במלחמת לבנון השנייה - ברור לכל שזה לא נכון, אבל לא תמיד זה היה כך. דוגמה נוספת: החי"ר בצה"ל היה הראשון בעולם שהתחיל להילחם בתוך הַתעלוֹת ולא מעליהן. ולמי שלא יודע, אין זה מהפך פשוט. קיים קושי רב בקפיצה בלילה חשוך לתוך תעלת קשר באמצע מוצב אויב. אריק היה הראשון שהתחיל להילחם בטור ולא בפריסה לרוחב, כמו שהיה נהוג בצבאות העולם. היום כולם נלחמים כמו צה"ל. גם זה התחיל ביום מסוים. הכול נוצר והתגבש בגדוד 890, בתקופה קצרה יחסית של שנתיים-שלוש, ומשם הפך לתורה ולנורמה; בהתחלה בגדוד, אחרי כן בצה"ל, ומצה"ל לצבאות אחרים. היה צורך בהבנה מעמיקה של מהות הלחימה החי"רית - איך נלחמים באמת ולא כמו בסרטים, איך נלחמים בחוכמה וחוסכים נפגעים ואיך לא נעים כמו מטרות דמות על קו הרקיע. היה גם צורך לקבוע שהתנועה מותרת רק קדימה, ושהעמידה בערכי הלחימה אינה ניתנת לשיקול דעת של אף אחד. צריך היה להגדיר הרבה מאוד דברים קטנים, החל מתרגולות טָקטיות וכלה בערבי שירה אדירים. כל אלה היוו מערך אחד שלם ויצרו את אחת ממכונות הלחימה הנחושות ורבות היכולת, בהתאם לזמן ולמצב, שידע צה"ל אי פעם: גדוד 890 של אמצע שנות ה-50. בזמנו היה ברור לכולנו שגדוד 890 יכול להגיע לכל מקום, לעשות כל דבר, אם רק יגידו לו. הרגשנו שאנחנו מעֵבר למגבלות, ש'אף אחד לא יכול עלינו'. אריק של אז היה הכל."

אני לא משווה בין המג"ד שלי למי שהיה אולי המפקד הטקטי הטוב ביותר בצה"ל אי פעם, אני גם לא מתיימר לטעון שבתקופה הנ"ל הגדוד היה הטוב שבגדודי צה"ל בסדיר ובמיל', זה הרי לא ניתן לבדיקה, אבל אני כן חושב שבדרישותיו מאיתנו ובניהוגו את הגדוד הוא השיג השגים מרשימים כנגד הטרור הפלשתינאי ונטע בנו את התחושה שהגדוד יכול לבצע כל משימה, כמו כתב בשעתו עפר שלח על ימיו שלו בגדוד צנחנים (202)- "היינו חדורים בתחושת היכולת, רק תגידו לאן ואנחנו כבר נגיע."

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

לחימה בתוך התעלות איננה חידוש של צה"ל וגם לא לחימה בטור, כאשר התנאים מצדיקים את זה. דיינו להפנות לריינג'רים בפויינט-דה-הוק ולמארינס בלא מעט קרבות בקריביים במלחמת העולם השניה, מעט קט לפני הקדנציה של שרון כמג"ד.

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

שלא לדבר על מלחמת העולם הראשונה, או לצורך העניין - מלחמת רוסיה-יפן...

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

מטבע הדברים, סיירות הנן יחידות קטנות שמושפעות מאוד מרוח המפקד. ישנם כאלה שלא בוחלים בשום מבצע, לעומת כאלה שמעדיפים להיות יותר מתוחכמים. אני שירתתי בצנחנים בין השנים 96-99 ודווקא הסיירת הייתה היחידה הפחות פעילה מבין היחידות החטיבתיות עקב שני מקרים טרגיים, ב97 וב99.