לרגל יום הולדתי ה-40 הממשמש ובא, התקשרו אלי ממשרד הקישור ושאלו האם אני להתנדב. אז אני מתלבט, אבל בכל מקרה הייתי רוצה לדעת מה הסטטוס של מתנדבים (שהיו אמורים לסיים את שרות המילואים מפאת גילם), מה זה אומר מבחינת ביטוח, כלפי העבודה. חייבים להגיע לכל צו או רק כשמתאים. אני פשוט רוצה להגיע להחלטה מושכלת.

תודה

כמו שאמרו לי (שוב ושוב) בסאנור: "מתנדבים רק פעם אחת" - או במקרה שלך, "רק פעם אחת בכל שנה" (משום שההתנדבות תקפה לשנה בלבד).

ברגע שהתנדבת והתנדבותך אושרה, אתה חייל מן המנין שחלות עליו כל החובות והזכויות הרגילות לחייל מילואים. אבל... ברור לחלוטין (או לפחות זה אמור להיות ברור לחלוטין) שכלפי מתנדבים צריך להיות יחס אחר, נוח יותר, מבחינת היענות לבקשות בנוגע לשחרור ממילואים.

לגבי העבודה - זו שאלה לא פשוטה. עקרונית, אתה חייל לכל דבר והגנת חוק המילואים אמורה להיות תקפה גם לגביך. מצד שני - המעסיק יכול לטעון שלא מדובר במילוי חובה חוקית, אלא בהתנדבות שבאה על חשבונו. אני אנסה לברר את הענין הזה.

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

כאן אני חייב לצטט את מאיר אריאל- "מי שנדפק פעם אחת כבר לא יכול להיגמל מזה". תודה על התשובה, ואודה לך אם תצליח לברר את נושא הסטטוס של העבודה

חשוב לדעת לגבי התנדבות:
אם שנה אחת לא חתמת על התנדבות, יש סיכוי שלא תוכל להתנדב שוב לאותה יחידה. למה? ביטוח. הצבא מעוניין להיות מכוסה ואתה תצטרך לעבור סדרת בדיקות רפואיות. לא תמיד יש כוח לשלישות להתעסק עם זה ובסוף אתה נופל בין הכיסאות

"החטיבה אינה מטה ואינה פיקוד ואינה מערכת של חוקים ופקודות.
החטיבה היא קודם כל מאות זוגות רגליים. הרגליים הובילו אל הקרב – אף כי מתוך פחד. הרגליים עמדו ולא ברחו, אף כי כמעט אבדה התקווה. והרגליים צעדו וצעדו וצעדו בעייפות, בגשם ובבוץ, כשלו וצעדו.
ולכל זוג רגליים היה לב, לב שחש בכאב, שהרגיש בעייפות, שנאבק עם הפחד. בלב הזה התחולל הקרב האמיתי, הקרב שהכריע. בלבו של הלוחם הבודד ניצחה החטיבה. זה הסוד אשר שמו "גבעתי"."
שמעון אבידן
מפקד חטיבת "גבעתי", תש"ח