היי, אני בן 25 ואני לעולם לעולם לא מדבר על רגשות שלי כמעט או רושם פה.
אבל עכשיו אני הרוס לגמרי ולא יודע למי לפנות..
איך לעזאזל אין איזה קו תמיכה כזה או משהו?? חיפשתי בגוגל ולא מצאתי כלום.
רק רציתי לדבר עם מישהו זר שלא מכיר אותי שידע להגיד לי שיהיה בסדר ואולי מה לעשות בהמשך.

כל החיים שלי הייתי ממש סיפור הצלחה , באמת!
תמיד מצפים ממני לדברים גדולים ובכל דבר שעשיתי הצטיינתי כולל תיכון שירות צבאי ועבודות אחרי.
אבל עכשיו אני תקוע.
הכל בא אלי עכשיו, אחרי שאני וחברה שלי שכרנו דירה לפני 4 חודשים וגרים ביחד מאז,
אני והיא אגב כבר 4 שנים יחד!
הייתה לנו ממש התפרצות והבנתי שאני והיא לא יכולים לחיות ביחד.
אני ממש אוהב אותה אבל לא מסתדרים כל דבר קטן שהיא עושה לא במקום אני יכול להתעצבן מזה והיא כל הזמן יש לי הרגשה שהיא עצבנית.
היא חוזרת מהעבודה עצבנית ומוציאה עלי.
בקיצור די נפרדנו ועזבתי את הדירה..אני סוג של הומלס עכשיו.
לא יודע מה לעשות לאן ללכת מה יהיה.
אני צעיר אבל מרגיש שאני נכשל בחיים..
עוד לא התחלתי ללמוד כלל בקושי יש לי 20 אלף בבנק ועבודה שאני לא מרוויח בה כזה הרבה עכשיו(עשיתי שינוי קריירה) .
אני יוזם המון דברים ועסקים קטנים ונכשל, אבל ממשיך לנסות כי אני האלוף במשפט "ההתמדה תנצח"
אבל זהו, אני מתחיל לוותר על עצמי והכל.
איזה מן חיים אלה, אני חי כל כך קצת ויכול למות מחר למה אני לא נהנה מהקצת זמן שיש לי להנות בעולם כמו אחרים??
האם המחשבה של לקחת הכל לקנות כרטיס וללכת למקום אחר להתחיל מחדש ולהנות מציאותית??
היא מפחידה אותי מאד מאד.
תמיד חשבתי על עצמי כספונטני אבל אני פחדן, כל הזמן ושב רגע - אבל אני אוהב אותה מה נוותר על הכל? ומה יהיה עם לימודים מה לא אלמד? או - מהיכן ארוויח כסף ואיפה אחיה בחול?

תאמינו או לא אני נשמע כזה לוזר אבל בעיני אחרים אני מצטייר כל כך שונה וכמו מנצח , ונמאס לי גם שאני תמיד מנסה להראות לאחרים ולגרום לכולם גאווה חוץ מלעצמי, אבל אני לא מסוגל לשלוט בזה!

אני מקנא באנשים שחיים את היום נהנים ולא דואגים, או אנשים שדואגים אבל באמת מצליחים בחייהם.
אני תקוע באמצע, כסא נטוש..
ואין לי עם מי לדבר.. אין חבר אחד אמיתי בכל הארץ הזאת שאני סומך עליו.
יש לי הרבה מכרים אבל כבר לא יודע אם אפשר להגדירם כחברים - כל אחד בא אלי רק שצריך ממני משהו.

אני מבולבל, בבקשה - עצות.
אשמח מאנשים בוגרים (40-50) שהרגישו באותו מצב בחיי והתגברו עליו.

כתבת על הרבה נושאים: זוגיות, פרנסה, חששות לגבי העתיד שלך, חוסר סיפוק מסוים מחווית החיים שלך ועוד.
נראה לי שאם יש לך אפשרות לחזור לדירה ולחדש את הקשר עם החברה שלך זה יהיה צעד נכון. אתה נורא מוצף ומבולבל ולכן אתה חייב איזה עוגן, איזה בסיס, שממנו תוכל להתחיל לטפל, אחד אחד, בכל הדברים שאתה מתאר.

גם אם קשה לך להסתדר עם החברה זה כדאי לך. תעשה את זה לפחות עד שתרגיש שאתה יותר שולט בשאר העניינים ויש לך כיוון שאתה רוצה ומסוגל ללכת בו.

פעם הייתי מוצף בבעיות ואדם מבוגר אמר לי שאני כל הזמן מסתכל על כל הבעיות שלי ביחד וזה משתק אותי ככה שעדיף לי לטפל בעניינים אחד-אחד, כל פעם להתמקד במשהו. אני זוכר שהוא אמר לי "תעשה דבר אחד בחודש" וזה נשאר לי בראש. אני לא באמת עושה דבר אחד בחודש אבל המשפט הזה גרם לי להבין שאי אפשר להתמודד במקביל עם צבא של בעיות ולכן צריך להפריד ולהתמקד במשהו. בשביל זה אתה זקוק לבסיס, לבית, ולכן אני חושב שכדאי לך לחזור לחברה שלך.

סבא שלי, איש יקר בן 85, נוהג לומר-פתרון בעיה אחת הוא פשוט כדי לפנות מקום לפתור את הבעיה הבאה

בשלב הזה של החיים כל דבר שמאט אותך בדרך להגשמת המטרות שלך נראה כאילו אתה נכשל ולא מצליח לעשות כלום ונראה כאילו אנשים אחרים שמחים יותר... אבל לך תדע... יש כאלה עם צרות גדולות משלך...
תקח רגע, תנשום עמוק ותחשוב ממש ממש טוב לפני שאתה מגיע להחלטה... תחשוב מה טוב לך ומה יעשה לך טוב בעתיד ואיך אפשר להשתפר לעתיד... כל הצרות ביחד זה מפלצת גדולה שאי אפשר לנצח אותה אבל ברגע שתעשה סדר בראש שלך ותמצא פתרון לכל בעיה אז תראה שזה כלום ותצא מזה
הכי חשוב זה לא להתעלם מהבעיות ולהמשיך מהם הלאה אלא לפתור את הבעיות שיש לך עכשיו עם החברה והלימודים והעבודה ואז להמשיך הלאה...
ואם אתה צריך מישהו אז תרגיש חופשי בפרטי בכיף אני אהיה שם בשבילך

The only emperor, is the emperor of ice cream

ממש מוכרת לי התחושה שאתה מתאר שמבחוץ אתה נראה כזה חזק ומלך אל מול כל המכשולים שהחיים מציבים בפנייך...
אבל כל בן אדם בין אם זה בן אדם חזק או לא...באיזשהוא שלב מוצף בהרגשה של חנק ושל חוסר אונים מסויים בתוך כל הבלאגן של החיים.
זה נשמע לי (תקן אותי אם אני טועה) שדווקא הפרידה מהחברה (שהקשר איתה היה בסיס יציב לאורך זמן ) הוא זה שעירער אותך ונתן את הפיצוץ הראשון בהרגשתך השלווה.
איני יודעת אם אתם צריכים לחזור או לא ,מה שאני יכולה להמליץ לך זה לא לעשות החלטות פזיזות מתוך תיסכול כללי.

להיות כל הזמן החזק והמצליח זה בין הדברים היותר קשים שיש...מצפים ממך להמון ואתה מרגיש את הלחץ הזה (ברגעים החלשים שלך) .אל תנסה להיות "מיסטר פרפקט" ,תהיה עצמך (אתה חזק-ככה זה מצטייר לי.אז בין כה וכה המעשים שלך והפעילות שלך תמיד יהיו משמעותיים ,רציניים ו"בגדול".)

כמו שרבים לפני ציינו - תנסה לשים כל בעיה בתוך הסיר שלה.תבחר לך נושא אחד ותתמקד בו-עד שהוא מסודר באופן יחסי ,ורק לאחר מכן תעבור לבעיה אחרת ותסדר אותה גם.

לחזור/לא לחזור לחברה זה החשבון שלך מול עצמך...אבל אתה יכול לעבוד ולהשכיר לך דירה לבד או שותפים או אם בכלל אין לך שום דבר בחיסכון ואין לך איפה לגור -אתה תמיד תוכל לעבוד במלון והם יספקו לך מגורים.

אתה קפצת על כל הדברים בבת אחת וזה עשה לך קאוס שלם במוח (ועוד גילאי ה-20 זה גילאים שבהם הלחץ מהסביבה מורגש בצורה הכי משמעותית..."מה יהיה?אני אסתדר?באיזה אופן?אני עושה את הדבר הנכון?אולי בכלל צריך לנסות כיוון אחר?")

תן גם לזמן להרגיע את ההדורים.
ואני בטוחה שאתה תקום על הרגליים ותמשיך אם ראש מורם לחצות כל גל שיבוא לעברך.

מקווה שזה עזר.
בהצלחה =)

From one thing, know ten thousand things

תראה את הסרט הסוד עזר לי מלא במצבים קשים כאלה ודומים .........,

עוד משהו תדע שזה לא באשמתך ושעם הזמן החיים יסתדרו מעצמם כמו תמיד אתה רק צריך להשקיע
עוד משהו בקשר לחברה תנסה להבין אות שהיא עצבנית ותתיחס אליה טוב ותנסה לדבר איתה כדי שהבעיות יעלו לפני השטח ותפתרו אותם בקשר לעבודה וחשש מהעתיד כולנו בבעיה הזאת אבל תנסה לעבוד ולחסוך לאוניברסיטה או מה שרצית .............

מקווה שעזרתיי

justme (: