 |
16-10-2011, 00:23
|
|
|
|
חבר מתאריך: 23.10.05
הודעות: 186
|
|
|
לסיכום
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי Segmany שמתחילה ב ""אדם שפוי שרוצחים את ההורים שלו, לא סותם את הפה. רציתי לגעת בקודש הקודשים של השמאל""
אין פוליטיקאים חפים מטעויות וחטאי עבר והווה, ועצם העיסוק במקצוע שלהם
בשיטת המשחק הקיימת כולם מועדים להחלטות רעות או/ו לא מוסריות.
אלא שכפי שאני רואה ומבין את זה, יש החלטות רעות שהתקבלו עקב לחץ ציבורי, יש שהתקבלו
עקב רשלנות, חלק משחיתות אישית וחלק פשוט מטעמי רודנות וכוחניות ואלה הכי גרועים בעיניי.
לצערי חוץ מיצחק שמיר ובגין אבל בעיקר שמיר, כל ראשי הממשלה שהיו לנו אחראים להחלטות
רעות ובלתי מוסריות שהובילו ויובילו למותם של רבים מאזרחיהם.
פרס הביא את אוסלו בנסיון אנוכי להנציח את שמו בהיסטוריה לקבל פרס נובל ולהיות מוזמן לכל מיני
קוקטיילים של מפורסמים ושועי עולם, הוא מאז ומתמיד היה חתרן בלתי נלאה ומכר את עמו בנזיד עדשים, בעיניי אהוד אולמרט הוא סוג של פרס מודרני, הצחנה עולה משניהם, אצל שניהם סוג השחיתות המדוברת היא שחיתות של ראווה ורדיפת כבוד וכסא, כשם שפרס אחראי לאוסלו, אולמרט אחראי לספין ביום האחרון של מלחמת לבנון השנייה בשליחת חיילים אל מותם לחינם כדי להשיג "תמונת ניצחון" לאחר שכבר הוחלט על סיום הלחימה ונסיגת כוחותינו, לזכותו של פרס אפשר לזקוף את הכור בדימונה, בזכות קשריו עם הצרפתים.
רבין לאורך הקריירה שלו היה אדם מובל, לא חכם ולא מוכשר, והיו לו כמה התבטאויות אומללות בהקשר
לאלטלנה וגם בהקשר לאוסלו: "נילחם כאילו אין שלום, ונעשה שלום כאילו אין מלחמה" והאימרה ההיא
שהוא שם פס על המתנחלים ושהם כמו פרופלורים, גם הוא עבר על החוק בפרשיית הדולרים ולא הועמד
על כך לדין, גם סיפור האישפוז שלו במלחמת ששת הימים, ושאר מערכות בהן תועד שתיפקד רע מאוד ונחל תבוסות, בקיצור, אין מה להתגאות באיש, אולי הוא נתפס כפחות נכלולי מפרס ואולמרט בעיניי הציבור, אבל זה רק בגלל שהוא פשוט לא היה אדם ערמומי וחכם במיוחד, אך בטח לא היה מוסרי מהאחרים.
לגבי בגין ושמיר, היו הרבה יותר נאמנים למולדת שלהם והיו נקיים מבחינה ציבורית, בגין עשה טעות גדולה לגבי סיני ופינוי ימית, והיום רואים גם מה "השלום" עם המצרים שווה, אך לזכותו יזקף גם ההחלטה על הפצצת הכור העיראקי, בנוסף יאמר שאיני חושב שמניעי החלטותיו היו לשם השגת כבוד, או שחיתות.
לשרון יזכרו לדיראון עולם את עקירת גוש קטיף, את פרשיות השחיתות שלו, הרודנות השלטונית שהפגין,
ובצד השני יזכרו לו את ההישגים במלחמת יום הכיפורים, הוא היה ביצועיסט לטוב ולרע, אבל גם היה מושחת ולכן לסיכום נחשב לאישיות שלילית, יש גם אלמנט אחד משותף לשרון, פרס ואפילו עזר ויצמן: כל אחד מהם היה אחראי להישג ראשוני בתחילת דרכו כשמדינת ישראל טרם התבססה, במובן מסויים הם הרגישו כ-"אבות" הבטחוניים של המדינה ועל כן בעלי פריבילגיות יתרות, הם באמת האמינו שלא יעמידו אותם לדין על שחיתותיהם ומחדליהם, וכנראה שהם צדקו לצערי.
לגבי נתניהו האמנתי שהיה לו את הפוטנציאל להיות טוב מכל אלה שהוזכרו, כי היה לו את הרקע, הידע, ההבנה והכישורים להיות ראש ממשלה כזה, אך הגעתי למסקנה שנתניהו יכול להיות ביצועיסט טוב ושגריר נהדר, אך לא ראש ממשלה שצריך לקבל החלטות קשות, בעיקר בתחום המדיני.
אם הנאום בבר אילן על "המדינה הפלסטינית" חצה גבולות ובעיניי נתן גושפנקא לשקר, אך גם היה
מהלך טקטי שגילגל את הכדור לאבו מאזן ולהכריח אותו להכיר בישראל מה שהוא או יו"ר
אחר לא יעשה לעולם, לכן אפשר להתעצבן ולהגיד שלנתניהו לא היה מנדט לאשר שיש בכלל עם פלסטינאי ומצד שני אפשר להגיד שבפועל לא קרה שום נזק מעשי מהנאום הזה, ורק סיבכנו את הערבים עם עצמם ובפעם המיליון נחשף פרצופם האמיתי.
על נושא ההפרטה שנעשתה באופן כושל שהובילה לריכוזיות ועליית יוקר המחיה יש לנתניהו אשמה חלקית, הוא החל את המהלך, אבל היו ממשלות רבות שביצעו מהלכי הפרטה לא תקינים תוך העלמת עין ושתדלנות עבור גורם עסקי/מקורב כזה או אחר.
ועדיין לזכותו זוקפים את ההצלחה בתפקידו כשר אוצר שמנע את הקריסה הכלכלית של ישראל, וגם קבלת המלצות ועדת טרכטנברג והתייחסות רצינית למחאה החברתית האמיתית (לא של דפני ליף וחבריה).
אך הקש ששבר את גב הגמל היה העסקה האומללה הזו, החלטה שאני בטוח שהוא לא הגיע אליה כי
הוא משוכנע בנכונותה, הוא הגיע אליה עקב לחץ תקשורתי ונסיון לגרוף תמיכה ציבורית, בנקודה הזו, בהחלטה משמעותית כל כך מבחינה בטחונית וערכית הוא איבד בעיניי את הלגיטימיות שלו כראש ממשלה וכמנהיג, והיה צר לי מאוד לראות אותו נופל ערכית בנושא מהותי כל כך, האמנתי שהוא יותר טוב מזה, אז טעיתי, אנשים יכולים ליפול, לכן אסור לעולם ללכת באמונה עיוורת אחרי אף אדם, גם אם הוא עושה חיל
בתחילת דרכו, לכל אחד יש נקודת שבירה, כל אחד מועד לנפילה.
אם לומר את האמת, אני לא מאמין שדמוקרטיה היא השיטה הנכונה, לא במתכונתה הנוכחית. אני בכלל
מאמין שמי שקובע את סדר היום זו התקשורת, ואני רואה הקבלה בין קמפיין שליט לאייקוניזציה שעשו עם רבין. כשאתה שומע את אותם המסרים מופרחים לאוויר בידי אנשים שונים, אתה מבין שהציבור, שאנשים הם כלי משחק של גורמים חזקים ומניפולטיבים, ששטיפת מוח, סתימת פיות, משטרת מחשבות יכולים להתקיים בכל מדינה, גם זו המתיימרת לכנות עצמה "דמוקרטית".
אני כן מאמין שהטכנולוגיה שיש היום מאפשרת לנו להיות הרבה יותר מעורבים בנעשה במערכות השלטון.
מדברים על דמוקרטיה ישירה ועל חוכמת ההמונים, אני כן חושב שהשיח וקבלת ההחלטות בסופו של דבר
צריכים להתבצע בידי האזרחים ישירות ולא בידי נציגים או סוכנים פוליטים, ואיני חושב שאחת ל-4 שנים בלבד הציבור צריך לומר את דברו, אלא בכל יום, בכל נושא, בכל החלטה ובכל תחום.
אך אני לא חושב שלכל אזרח יש את הידע והכישורים לקבל החלטות שקולות ומושכלות בכל נושא על הפרק מתחום הביטחון, החינוך, הכלכלה או הבריאות. אני מאמין שכשם שכל אדם נבדל מהשני בידע שלו ובמיומנויות שלו, ככה גם צריך להיות בשיטת שלטון, החלטות בנושאי ביטחון יקבלו אסטרטגים ואנשי פיקוד ושטח, החלטות ומעורבות בדיונים בנושא כלכלה יקבלו אזרחים בעלי ידע וכישורים בתחום, כמו גם
מנהלים ורואי חשבון, ובנושא רפואה כנ"ל, ובנושא חינוך גם כן.
אגב, אזרח לא חייב להיות בעל מקצוע או תואר בשביל להביא את דעותיו לידי ביטוי באותו נושא ולהיות מעורב בקבלת החלטות, הוא כן צריך להפגין בקיאות באותו דיון, באותו התחום על מנת להוות יצוג בקול שלו.
בעיניי זו שיטה הוגנת ועדיפה מאשר שיווק נציגי ציבור דרך קמפיינרים ממולחים ויועצי תקשורת שלא באמת פועלים לטובת האזרח אלא לסמא את עיניו באיומים או הבטחות וכמובן לדבר בדימויים דיכוטומיים, ומה דמוקרטי בזה אם אדם חסר ידע והבנה מצביע עבור מי ששיכנע אותו יותר טוב או נראה לו טוב יותר מבחינה יצוגית אך לא על סמך ידיעותיו והבנתו שלו ?
אני מאמין שאנחנו בדרך לשם, זה יקח עוד כמה שנים טובות וזה תהליך ארוך, אבל
זה מה שנכון לציבור, אסור לשים את הנציג במרכז, אלא את הנושא הציבורי, ברגע שהציבור יקבל
החלטות לא על סמך מידת האמון שלו בנציג X או Y אלא על סמך מעורבות ומעקב אחר הנושאים
החשובים לו יתחולל שינוי, זו דעתי בכל אופן. |
|
ראשי
צ'אט
מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים 
מצב כלאיים
