15-10-2011, 12:33
|
|
|
|
חבר מתאריך: 25.04.02
הודעות: 17,485
|
|
לאחרונה אני תוהה האם הטרגדיה האישית היא סוף פסוק כפי שנדמה
אצמצם.
הגורל הרע של גלעד (ומשפחתו) לא יסתיים רק בבעיה נפשית (כן או לא) כתוצאה מהחטיפה, 5 שנים של ישיבה בכלא ושטיפות מח.
היום, מחר או בעוד 3 ימים, יסתבר לבחור החמוד הזה ששוחררו 1000 מחבלים עבורו. משא כבד, כבד מנשוא.
גלעד יעכל במהלך הזמן שחלק נכבד מאלו ששוחררו עבורו, הם מהרוצחים השפלים ביותר שידעה המדינה שלנו מאז היווסדה. אינני יודע בכמה מאות מאסרי עולם מדובר, אבל אני מניח שכמה וכמה שרוטים יחזרו לטרור.
גלעד יצטרך להתמודד (גם משפחתו) עם האשמות ותגובות קשות מכל אותם מתנגדים לעיסקה.
במיוחד יצטרך גלעד להתמודד עם כל קורבנות הטרור.. וישנם המונים.
התגובות הקשות תינשאנה מעל גלי האתר, העיתונות הכתובה וברשת וגלעד, עטוף באהבה, יצטרך להתמודד עם משהו לא מוכר, משהו שאינו בשליטתו.
אבל בזאת לא תסתיים הבעיה. הקושי האמיתי יהיה להתמודד עם פיגוע חס וחלילה שיבצע אחד השרוטים המשוחררים ושיגבה "רק 2 קורבנות".. משתסתיים החגיגה והוא יחזור לאלמוניות יחסית, היא תהיה "יחסית", מאחר ולא תינתן לו הפרווילגיה הזאת.
הרבה מקורבנות הטרור "יזכירו לו" וגם התקשורת הבלתי נלאית תעסוק בזה ובעצם, נגזר על גלעד לשאת אבני ריחיים על צווארו אולי כל החיים.. ושלא באשמתו.
אינני מקנא בו.
אני מאחל לגלעד ולמשפחתו את כל השקט הנפשי שהם כה זקוקים לו, אבל אני לא רואה כל דרך להימלט מהחיים ההזויים שמדינת ישראל מקנה לתושביה.. גם שלא באשמתה.
מן גורל שכזה..
_____________________________________
looopy
נערך לאחרונה ע"י looopy בתאריך 15-10-2011 בשעה 12:51.
|