כבר מהרגע שנולד הסיכויים היו נגד יניב אבירן. הסטטיסטיקה של ניוון שרירים מסוג SMA, המחלה שממנה הוא סובל, קובעת ש-90% מהחולים לא יעברו את גיל שנתיים. אבל מאז הוא כבר הספיק לטייל בכל העולם, להקים חברה ולמכור אותה וממש עוד כמה ימים הוא חוגג יום הולדת 24. והמחלה? הוא לא סופר אותה ממטר. טור חדש ואופטימי






http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4114718,00.html

לכל חברי הפורום, תראו עם מה אנשים נאלצים להתמודד ולמרות הכל, מצליחים לשמור על ראש מורם, אופטימיות ושמחת חיים. אף אחד
לא אומר שזה קל ואף אחד לא אומר שההתמודדות לא דורשת תעצומות נפש רבות .. אבל הנה עוד דוגמא לכך שהחיים, החיים חזקים מהכל.

קחו את הבעיות האישיות שלכם בחיים והבעיות היום יומיות שמלוות אתכם, את כל הפגמים, החסרונות, האכזבות..קחו את הכל בפרופרציה.
אז נכון, הדשא של השכן תמיד נראה ירוק יותר אבל , תמיד יש את השכן מהצד השני, שמסתכל על הדשא שלכם, ומתמלא קנאה..

נראה לי שראיתי פעם סרט דוקומנטרי על טיול שעשה בחו"ל עם החברים שלו.. והראו שם גם עבודות וסרטונים שלו. מאד מוכשר.

תודה רבה על השיתוף! מעניין מאד.

לצערי הרב, יש הרבה אנשים שלא משנה כמה תסביר להם שהגורל שלהם זהב לעומת אנשים אחרים, עדיין יבחרו בדרך הנוחה יותר, שזה לרחם על עצמם. לא יעזור כמה אף משל ודוגמה. וכך הם ממשיכים לחיות חיים "אומללים" שנובעים בעיקר מרחמים עצמיים ומרירות.

אני אגב מאוד סולדת מהמילה "רחמים" ו"מסכנות". אנשים רבים מאמינים שהמילים הללו לאו דווקא "שליליות, אלא באות להראות אמפתיה והזדהות". אני לא מפקפקת לרגע במניעים שלהם, כי גם לי כואב לראות אנשים עם מגבלויות כאלו ואחרות, אבל זה נותן לי הרגשה שברגע שקבעת שמישהו "מסכן", זה כאילו בזה הרגע מחקת את כל הדברים שהוא כן מסוגל להם, את ההזדמנויות, החוויות וההישגים שהגיע אליהם, ואת האנשים הטובים שעזרו לו בדרך. עצם ההתמודדות של רבים מאלו שאני מכירה עם ה"מגבלות" שלהם הופכת אותם לראויים להערצה, ואפילו אם אני יכולה להוסיף ולומר שאנחנו אפילו יותר מוגבלים מהם, בקטעים מסויימים. כי הם הצליחו להגיע למקומות של אנשים "נורמטיביים", משמע שהכלים שלהם מספיק חזקים כדי לדלג על המכשול שניצב בפניהם, ולעמוד באותו מעמד "כמו כולם".

הבחור הקים ומכר חברה בגיל צעיר, נעשה קופירייטר, בעל חברים שאוהבים אותו ואפילו כותב טור באינטרנט וקיבל סרט דוקומנטרי. הוא גדול ממני ב-3 שנים, ואני לא יכולה להגיד שעשיתי אפילו דבר אחד מכל אלה

(עריכה: טוב, אולי בקטע של החברים אני יכולה לסמן וי )

"אני פחדתי ממפלצת.. אז חשבתי על פיצה. ומיץ."

ואני מסכים עם כל מילה. רחמים עצמים זו התמכרות לכל דבר שברגע שאתה מכניס את עצמך אליהם, קשה לצאת. תמיד צריך לשמוח על מה שיש ולא לבכות על מה שאין. כי תמיד יכול להיות גרוע יותר.
יש מכשולים? נתגבר עליהם. נעבור אותם. בחיים יש עליות ויש מורדות, החכמה היא לדעת להסתכל על הכל בעין מפוכחת, בוגרת ,ריאלית והכי חשוב- אופטימית.

"אין דבר העומד בפני הרצון"

אכן, מאנשים כאלו צריך לקבל פרופורציה, ולא חלילה בגלל שהם מסכנים, אלא שהם התגברו על קשיים שאצלנו לא קיימים, או שאנו יוצרים מכל שטות קושי ואסון. מאוד משמח לשמוע על הבחור היקר. עד 120.

מדובר בבן כיתה שלי, שהצליח לקיים חיים רגילים לגמריי... יוצא לפאבים מלא עם חברים, ועכשיו הוא בברצלונה. נותן הרבה השראה הבחור

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.thebluething.com/games/images/stewie-griffin.jpg]