במהלך סעודת השבת במשפחתי כאשר שרנו את "יה רבון עולם" (אחת מזמירות השבת היותר פופלאריות) עלתה פתאום שאלה מביכה ומסקרנת. השיר חובר על ידי הרב ישראל נג'ארה רבה של קהילת עזה במאה השש עשרה. והשאלה המתבקשת היא מה פתאום יבחר רב לכתוב את שיריו דווקא בארמית, ועוד ארמית כזו שנשמעת כמו ספר דניאל ואפילו לא זו של התלמוד הבבלי. שירים אחרים של בני תקופתו (רבי שלמה אלקבץ, מחבר "לכה דודי" לדוגמא) נכתבו תמיד - בעברית צחה ולעיתים בלאדינו אבל מה פתאום בארמית?? שפה שאותה אפילו תלמידי החכמים שבדור לא דיברו בשפת היום יום במאה ה 16.

אשמח לשמוע רעיונות והסברים מחברי המלומדים לפורום...

אני מצטט מתוך כתבה העוסקת ב"שירת הבקשות" שהתפרסמה בגליון האחרון של כתב העת "סגולה".
הקטע עוסק באחד ממחברי הבקשות, ר' ישראל נג'ארה:

רבי ישראל נג'ארה היה למעשה הראשון שהתייחס בכתיבתו למוזיקה של הפיוט, ודרכי פעולה שטבע בתחום זה נוהגות מאז ועד היום בקרב כותבי הפיוטים בקהילות המזרח. הוא נהג לשאול לחנים משירים פופולריים בערבית, בתורכית או בספרדית, ולכתוב את פיוטיו במשקל שיתאים לשירתם בלחן שעל פיו נכתבו. בראש כל פיוט שכתב ציין את שם השיר בשפתו המקורית כדי שידעו באיזה לחן לשיר אותו.
מעבר להתאמה בין המשקל השירי לבין הלחן, נהג רבי ישראל לכתוב את פיוטיו כך שמבחינה פונטית יזכירו את הטקסט המקורי של הלחן. הפיוט "י-ה רבון עלם" למשל נכתב על פי שיר ערבי הופתח במילים "יא ראב אל עאלאם". רבי ישראל אף ציין את המאם (הסולם המוזיקאלי המזרחי) שבו הולחן הלחן.

תשובה מקורית ומעניינת שנשמעת הגיונית.

אבל מה זה "כתב העת "סגולה"?

http://www.segulamag.com/he/

מומלץ בחום