 |
31-01-2012, 18:10
|
|
מומחה לתעופה, תעופה צבאית, חלל ולווינות. חוקר בכיר במכון פישר
|
|
חבר מתאריך: 02.07.05
הודעות: 11,676
|
|
|
"הצנזורה עוקבת אחרי מספר בלוגים" - ראיון עם הצנזורית הראשית
לידיעה המלאה:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4183318,00.html
מספר קטעים (ההדגשות שלי בצבע אדום):
מה את עושה עם אנשים שמשתפים בפייסבוק סיפור כזה ממקור בחו"ל? "מי שחושב שהצנזורה רוצה לשלוט באינטרנט פשוט לא מבין איפה הוא חי. אף אחד לא יכול לשלוט באינטרנט, לא הצנזורה בסין עם 30 אלף צנזורים, ולא הצנזורה בישראל עם 30 צנזורים. ברגע ששמעת את המספר אתה יכול להסיק שאני מתעסקת בעיקר של העיקר של העיקר. עם 30 צנזורים, גם אם היינו עובדים 24/7 – תעזוב את האינטרנט, גם על התקשורת הרגילה אין סיכוי שאני אשתלט. לכן ברור שהצנזורה מתייחסת למה שמעניין אותה, מה שעובר את מה שנקרא 'רף פוטנציאל האיום' שהצנזורה הגדירה".
"תמיד חושבים שהאינטרנט הוא פוטנציאל מאוד גדול לחשיפת סודות. אבל מי שבאמת יודע דברים לא כותב באינטרנט. מי שיודע דברים יכתוב מאמר רציני, שלרוב יעבור את בחינת הצנזורה: ספר, סרט. יש במדינת ישראל עוד דברים חוץ מצנזורה שמונעים מסודות רציניים לצאת ברשת. למשל, יש את חוק העונשין, שיש לו שני רכיבים: סעיף 113, החזקת חומר סודי, כמו במקרה של אורי בלאו; וסעיף 117, שמתייחס לפרסום של מידע שיש בידי איש ציבור במסגרת עבודתו. בכל גוף – מלמ"ב, מוסד, שב"כ – יש לך נהלים פנימיים. אלו דברים שממתנים מאוד את האנשים שבאמת מחזיקים בידיהם הסודות. אם אתה עכשיו איש המערכת ואתה רוצה לחשוף מידע, לא תרוץ לכתוב את זה באיזה בלוג או ב-ynet. הנהלים האלה מפחיתים מאוד את הצורך שלי לשלוט על חשיפת סודות".אבל התווך הזה הולך וגדל בחשיבות שלו. יכול להיות שיבוא מישהו וירצה לפרסם דבר כזה, ויגיד, "אני לא רוצה לעבור את הביורוקרטיה - לא של הצנזורה, של כלי התקשורת. אז אני מקים אתר ואני מפרסם בו את הדברים שאני יודע". "אם אתה תחליט לפרסם משהו ולא לעבור אותי, הצנזורה משקללת גם את טיב הידע שבידיך, עם מה שפרסמת, עם עוצמת החתימה התקשורתית, מול פוטנציאל האיום של הידיעה, ואני מקבלת החלטה.
בהרצאה שנתנה באוניברסיטת חיפה בנובמבר כבר אמרה וואקנין-גיל שיש מספר בלוגרים שנמצאים, בהסכמה, תחת פיקוחה, אף שחוקית, היא לא צריכה את הסכמתם כדי לפקח עליהם, להורות להם להוריד ידיעות ולחייבם להגיש לה ידיעות לפני פרסומן. "אין הרבה כאלה", היא אומרת, ומסרבת לחשוף את שמותיהם."רביב דרוקר כתב את דעתו על הצנזורה. זה היה בבלוג שלו ורביב הגיש לי. הוא עיתונאי, זה מאוד הגיוני שאם הוא מגיש דברים שהוא משדר בטלוויזיה אז הוא יגיש גם דברים מהבלוג. יש בלוגים שזכו למדד אמינות מאוד גבוה, ועליהם אנחנו יושבים. כשזה אנשים שהם לא מהמילייה התקשורתי, שזה קלאסי שנעבוד איתם, אז אני עושה את זה בתיאום. אם אני רואה דברים בעייתיים אני מעירה לו".
גם חשבונות פייסבוק? "פייסבוק בכלל לא".
טוויטר? "לא. אנחנו לא שם. נהיה שם רק לכלי תקשורת (שמפעילים נוכחות ברשת חברתית, ע"ק)".
אבל בלוגרים כותבים פוסטים ומקדמים אותם בפייסבוק. "אני יוצאת מתוך נקודת הנחה שרוב הבלוגרים לא יכתבו דברים שיעברו את הרף של ודאות קרובה. ניקח לדוגמה מישהו כמו יוסי מלמן מ'הארץ', שזוכה למדד אמינות מאוד גבוה, עד כדי כך שאלג'זירה ואלערביה מביאים אותו לעתים כפרשן. נניח שהוא היה כותב בלוג, זה בלוג שהייתי מתקשרת למלמן ואומרת שהצנזורה יושבת עליו. אחרי פעם-פעמיים, אם הייתי רואה שיש דברים שלא מוגשים לנו לצנזורה לפני הפרסום,הייתי פונה ומבקשת שיגישו לנו. איש אקדמיה הוא לא אחד שאני אעשה לו את זה, אבל אם איזה איש אקדמיה זכה לרמה מסויימת של אמינות תקשורתית, אני אצור איתו קשר".
ומה לגבי גולש מן השורה, שאינו עיתונאי אבל מפרסם מידע באינטרנט שיכול להגיע לאנשים רבים? וואקנין-גיל מציגה לי דף מעוצב עם רשימת נושאים שמחולק למערכות תקשורת ואומרת: "אם אתה כותב על אחד מהנושאים האלה, אתה חייב להגיש לצנזורה".
כאשר תוצפי בפניות של עשרות או מאות בלוגרים ואלפי אנשים ברשתות החברתיות, את תצטרכי לקבוע סדר עדיפויות שונה לגמרי, או שתגיעי למצב שלא תעני לאנשים כי אין לך כוח אדם, או שאנשים יפסיקו לפנות כי הם יבינו שהם לא מקבלים תשובות. "יכול מאוד להיות, לא יודעת להגיד לך. זה אחד הפחדים הכי גדולים של החבר'ה שעושים את העבודה המקדימה על האתר. באיזשהו מקום, אל תשכח שזה אתר גלוי לכולם. עניתי לאחד, הסברתי לו את הלוגיקה של עבודה מול הצנזורה, אתה לא צריך לשאול אותי את אותה שאלה, אתה תראה את התשובה באתר. יהיו שם שאלות לתשובות. אני מעריכה שאולי תהיה הצפה בשלב ראשון ואחרי זה תהיה רגיעה. אבל בגדול יהיה שם את זה (רשימת הנושאים, ע"ק), יהיה את הסכם ההבנות. כל עיתון רשמי וכלי תקשורת רשמי, מסודר.
"מי לא מסודר? בלוגרים. בצ'טים ופורומים הצנזורה לא רוצה להתערב, עם כל הכבוד. אלא אם כן, לדוגמה, אם יש פורום שבו כותבים אנשי 8200, שם אני אהיה. אבל אם יש פורום שכותבים בו סתם אזרחים מהשורה, גם אם יכתבו את הדברים הכי בעייתיים, 'אני יודע שישראל עומדת לתקוף באיראן', אז מה? מי כתב את זה, מי אמר את זה, מי אומר שזה נכון? אם יש בלוג של יודע דבר, נניח שזה עיתונאי מקושר שכותב גם בלוג, על הבלוג שלו אני אשב. אם ערוץ 2 בפייסבוק, אני שם. בפייסבוק שלך אני לא אהיה. בסוף נמצא את האיזון".
בניגוד לתדמית שאולי יש לה, הצנזורה לא מכבידה את ידה על האינטרנט, אומרת וואקנין-גיל: "עד היום, 6 שנים וחצי שלי בתפקיד, היו אירועים ממוקדים ובודדים בלבד שבהם הורדנו ידיעה מהאינטרנט כי היא באמת פגעה בבטחון המדינה בצורה קריטית. בשאר המקרים, אנחנו עוסקים בין השאר בחינוך של כלי התקשורת - למה לא הגשתם, תורידו את הידיעה, תחזירו להגשה. לפעמים, אגב, היא עולה בדיוק אותו דבר. ברוב המכריע של המקרים, מה שכבר קיים הצנזורה מאשרת, כי אין סיבה שלא תקרא את זה בעברית אם זה כתוב בגרמנית – לחיזבאללה יש כנראה אנשים שמדברים גרמנית. יש עוד מקרה אחד, שבו גם אם תביא לי את כל הכתבה מהאינטרנט ותראה לי שאין פסיק אחד בכתבה שלך שהוא לא גלוי כבר, הצנזורה לא תאשר. וזה שאתה, לאור זה שאתה יודע על מה אתה מדבר, עושה סינרגיה עם המידע, מסנן אותו טוב יותר, אתה ממפה אותו טוב יותר, לוקח מפה ומשם בדל מידע ויוצר משהו חדש, וזה פוגע בבטחון המדינה בוודאות הקרובה, אז הצנזורה לא תאשר את זה. גם זה, יש אירוע אחד כזה עד היום, שדרך אגב התחיל עוד לפני ונמשך עד היום".
נערך לאחרונה ע"י טל ענבר בתאריך 31-01-2012 בשעה 18:20.
|
|
ראשי
צ'אט
(קרדיט למרשי)
עוד רגע זקני הקיבוץ יורדים עלי עם טוריות ושיבריות ...
מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים 
מצב כלאיים
