http://news.walla.co.il/?w=/2689/1883201

בפעם הקודמת שקצין בכיר התלהב מספר, כולם נאלצו לקרוא ספר אמריקקי רדוד על התמודדות עם גבינות זזות.
הפעם זה נראה קצת יותר רציני. הטיעונים של טאלב רציניים והדוגמאות שלו רלוונטיות הרבה יותר מאשר סיפורי העכברים וגבינות של אותו ספר self help דלוח דאז.

להבנתי, בה"ד 1 לא מתכוון שהצוערים יקראו את הספר אלא בנה סדרת אימונים לפיו.

ציטוט:

לשם כך החליט אלוף משנה ניב להקים את סדרת האימונים הקשה ביותר להשלמת 'גפן', המיועדת למפקדי המחלקות העתידיים לחטיבות החי"ר, ושמה יקרא "סדרת ברבור שחור". "הסדרה שמבוצעת כעת לראשונה כוללת הפתעות מגוונות לצוערים", סיפר קצין בכיר בבה"ד 1, "למרות שמפקד המחלקה מוכן, כשיורים עליו הוא קופא. מי שלא יודע לצאת מהקיפאון הזה ולתת תגובה שתציל את המצב – מוכרע. מפקד המחלקה חייב לעשות הכל כדי שזה לא יקרה, אך ברגע שזה קרה עליו לדאוג שלא יוכרע.. במהלך סדרת האימונים, יעלו הצוערים לתאי שטח שאינם מכירים ברמת הגולן, במטרה לתמרן לכיוון הכללי של לבנון, כשעל גופם משקלים כבדים ואוכל מיוחד שיאפשר להם לעמוד במשימות במשך כל שעות היממה, למשך שלושה ימים. הם יידעו על המשימה הראשונה שלהם בלבד, כשבהמשך יחוו היתקלויות, תקלות וילכו לאיבוד בסבך הצמחייה

נשמע לי כמו "שבוע מלחמה" במסלול.

ציטוט:

הצוערים לומדים את סיפורו של סמל ראשון משה נפתלי מעורב גולני, שהסתער לעבר המחבלים בפיגוע בגבול המצרי לפני כארבעה חודשים ובקור רוחו הביא להכרעה, למרות שהכוח נכנס להפתעה מוחלטת. "אנחנו מלמדים את הצוערים לא רק להימנע מהפתעות ולא להיות מוכרעים, אלא גם להתרומם ולהכריע", הוסיף הקצין הבכיר.

"הפתעה מוחלטת"? אאל"ט, הם הוזנקו לזירת אירוע, והיתה כוננות כללית בגיזרה.

ספר טוב על הפתעה ותכנון טקטיים הוא "הגנת מעברות פתיים", שלפני כעשור היתה חצי מכולה מלאה ממנו במז"י, ומש"ק עזרי הדרכה נחמד המליץ לי לקחת.

מהכתבה זה נשמע כמו בירבורים ולא ברבורים.
שבוע מלחמה מתגלגל זה לא חדש, לא בצה"ל ולא בבה"ד 1. תרגיל כזה בצפון, אפילו במגמת תנועה צפונה נעשה בבה"ד בעבר הלא רחוק. שום קשר לברבורים (אלא אם מרדדים את זה לרמת דפ"א ב').
להתקל בסיור ליד הגבול כאשר יש התראות על הגזרה זה "ברבור לבן" צח כשלג, לא קשור לעניינינו.

החוכמה בכל העיסוק בברבורים, היא להבין שאנשים מתעלמים מברבורים שחורים שנמצאים מול העיניים שלהם. קרי שלא מדובר בדבר שלא ניתן היה לתפוס לפני כן, אלא תרחיש סביר בהחלט שמסונן החוצה ע"י קונספציה מחשבתית או מבנה ארגוני שמבטל חשיבה.
ע"ע ברברה טוכמן/מצעד האיוולת וההסבר של רוברטה וולשטטר לפרל הארבור (אותות מול רעשים) וגם ב"שם קוד: ברברוסה" של בארטון וילי.

אל"מ ערן ניב כתב על ברבורים שחורים בגליון הקודם של מערכות: http://maarachot.idf.il/PDF/FILES/0/112930.pdf
למי שרוצה לקרוא מה חושב אל"מ ניב על ברבורים שחורים ואיך זה כנראה מגיע לצוערים שהיו עושים שבוע מלחמה גם בלי הספר.

הבעיה היא שכלל ההכשרה, מרמת הטירונות, אמורה להתנהל בצורה הזו.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

לא כל כך ברור לי בדיוק מה זה "בצורה כזאת".

לדעתי החשיבות של העיסוק בתופעות כאלו חשוב בצבא כי כמערכת היררכית נוקשה, הוא כר פורה להווצרות ברבורים שחורים. כשכולם מנסים להתאים את עצמם לרוח המפקד ואונסים חשיבה לתבנית מוכתבת, נוצרים ברבורים שחורים. אם הצוערים יצאו עם הבנה של הבעיה אולי חומרת הבעיה תפחת והם יהססו פחות לפתוח את הפה ולחלוק על מפקדים ויהיו יותר סבלניים לדעות אחרות.
אני לא כל כך רואה קשר בין ברבורים שחורים להתקלות על הגדר או לשבוע מלחמה.

שבירת שגרה היא אולי הגורם הראשון במעלה על מנת להתרגל לתמודד עם מצבים כאלה. אחת הבעיות, במיוחד כיום, היא קיומה של שגרה ידועה מראש באימונים, היוצרת מעין היזון חוזר חיובי לצורך להשליט שגרה לפי הציפיות של החיילים והמפקדים. אתה רואה את זה זולג גם לתע"מ. אם נלך אחורה לרצועת הבטחון (ואני אמנע מלדבר על איו"ש), אתה תראה שהשגרה הזו קבעה את הצורה בה רוב הכוח מנהל את הבט"ש. שגרה ודפוסים הם גורם מעודד להפתעה המצבית (אני לא אוהב את המונח ברבורים שחורים). אם כלל תהליך ההכשרה, מהחייל והלאה, יתמקד ביצירת שרשרת בלתי פוסקת של הפתעות מצביות, תקטין את התלות בשגרה ותרגיל את החייל לחיים ללא ציפיות לתהליכים (אם כבר, הוא יורגל להפתעות).

יש לכך מחיר נלווה, שלא בטוח שניתן לשלם עליו, בעיקר בגלל ההשפעה השלילית שלו על אחוזי הנשירה ביחידות. למרות הבעיות במערכת ההנחות של הספר "הפסיכולוגיה של השלומאליות בצבא" הוא מצביע על השגרה כגורם מקטין מתח - וזה נכון. לא ניתן להחזיק במתח גבוה ביחידה צבאית לאורך זמן מבלי לשלם מחיר - נשירה, PTSD וכדומה. מצד שני, התרגלות למינון גבוה יותר של אי-שגרה יקטין את האפקט שלה בשדה הקרב, ויקטין את המתח שם.

הבעיה היא שבשביל לעשות זאת יש צורך ברמה מקצועית שלא קיימת אצל רוב המפקדים בצה"ל.

נ.ב. - אם אתה רוצה דוגמה להפתעה מצבית מאימונים, אתן לך אחת כזו מההכשרה הבסיסית - הטירונות:
כל המסעות מסתיימים בבסיס ולאחריהם הולכים לישון. מ"פ אחד באחת הפלוגות החליט לבנות את המסע בצורה כזו, שלאחר החזרה לבסיס ישארו לו 5 ק"מ נוספים. החיילים התארגנו, התקלחו והלכו לישון. העירו אותם אחרי שעה להמשך מסע. ההפתעה המצבית היתה כזו, שחלק מהחיילים פשוט קרס וסירב להמשיך, לרמת סירוב פקודה.
הבעיה היא שאחרי שראו שזה מצליח, מספר מחזורים חזר על כך, עד שכולם ידעו שבאחד המסעות הולכים להעיר אותם בלילה, ושוב איבדת את ההפתעה המצבית. תכנון הכשרה ליצירת הפתעה מצבית מתמשכת הוא דבר קשה ביותר, אבל נדרש, אם אנחנו רוצים להכין את החיילים למלחמה.
דווקא הדוגמה שלך בנוגע ליכולת לחלוק על ממונים לא כ"כ מתחברת לי.

נ.נ.ב - מה שלדעתי צריך לעשות בקורס קצינים הוא ללמד את הקצינים לבנות את האימונים בדגש להפתעה מצבית אצל הפקודים שלהם.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

אוקיי, הבנתי למה אתה מתכוון.
אני דיברתי על הבעיה במישור אחר. לא איך מאמנים להתמודדות עם הפתעה מצבית, אלא איך מצמצמים את כמות ההפתעות או לפחות מכירים בחולשות שמובנות במערכת הצבאית שכתוצאה מהן יגיעו ההפתעות הללו.

אני מסכים איתך לחלוטין לגבי חשיבות האימונים במתארים כאלו וגם ולגבי כך שקיים קושי לתכנן אותם כך שיועילו. הרבה פעמים עושים את הדבר הקל ופשוט משאירים את החיילים בעמימות לגבי העומד להתרחש במקום לנסות לעבוד כנגד ההנחות שלהם לגבי מה שעומד לקרות ולהרוויח אימון מועיל בהרבה (או סירובי פקודה).

אני כבר לא זוכר כל כך טוב את הספר אליו אתה מתייחס, מלבד תיאור של אותן חולשות מבניות של מערכת צבאית. והשימוש הנוראי במילה בבל"ת.

כשאני הייתי בבה"ד אחד, לפני שנה, היה עותק של "מעברות פתיים" בכל חדר.
אבל הוא לא כל כך מתעסק בהפתעה, או בטקטיקה מי יודע מה טובה. מה שאני הסקתי מהספר הוא החשיבות של ניתוח חוזר ומעמיק.

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

נראה לי כמו יוזמה ברוכה.

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)