בצעירותי בשנות ה 60 כמו רבים בארץ הייתי חבר בתנועת נוער . מקובל היה שבוגרי התנועות היו הולכים לנח"ל כשהם מהווים גרעיני המשך לקיבוצים שונים . הגיע זמננו והיינו אמורים להיות חלק מגרעין לקיבוץ בחבל אשכול . אנחנו חבורת נערים פרועים החלטנו שהקיבוץ הזה לא מתאים לנו . נוצר קרע וחלק מאיתנו עם כל הבנות החליטו , למרות הכל , "להגשים " בקיבוץ הזה . לנו חבורת ברדקיסטים חסרי מנוח הוצע קיבוץ בעמק חפר מלא דרום אמריקאים עצבנים במיוחד .. אז התהליך היה שאתה יוצא לקיבוץ לשל"ת [ שירות ללא תשלום] מוקדם לשלושה חודשים ומשם אתה ממשיך לטירונות נח"ל במחנה 80 ולאחר מכן המשך מסלול בנח"ל של אז .השל"ת נחשב כחלק שלוש השנים של השירות . בקיצור , נח"ל "עגבניות " כמו שהוא נקרא אז . הגענו לקיבוץ לקבלת הפנים של הארגנטינאים והברזילאים הלא כל כך סימפטיים .אני השתלבתי מיד בכותנה ובפלחה ומצאתי עצמי יושב על כלים כ 12 שעות ביום .חברי לא כל כך מצאו את מקומם בעבודה שזה היה נושא מרכזי וחשוב בקיבוצים של פעם . לגרעין שלנו לא היה אפילו שם והוא נקרא בפי כל "גרעין חנטריש ". התקופה היתה סוף 1969 , מלחמת ההתשה בעיצומה והרגשנו שאנחנו מפסידים את כל האקשיין . ביקשנו לעזוב את הנח"ל ומסתבר שהקיבוץ וגם מפקדת הנח"ל לא סירבו לנו . כל כך נמאסנו עליהם , כולם שמעו על הגרעין האומלל הזה . ציפינו כמובן שכשנגיע לבקו"ם או הקלט כפי שנקרא אז ומיד יקבלו אותנו לצנחנים או לאחת הסיירות . הגענו לשם ביום האחרון של גיוס נובמבר 69 ולא היו לא צנחנים ולא נעליים , רק יחידות "אפורות " כמו שיריון , הנדסה , תותחנים וכו'. את כל חברי מיד לקחו לשריון ומיד שלחו אותם לרפיח להתחלת טירונות .המקרה שלי היה יותר קשה .בקלט גילו שגמרתי בית ספר מקצועי ודרשו ממני לחתום שנה נוספת כ"עדיפות מקצועית " ולשרת כמכונאי בחיל חימוש . סירבתי לחתום . איימו עלי שאני עומד ללכת ליחידה נוראית ואני אבלה הרבה בתעלה המופגזת .זה דוקא מצא חן בעיני כי חיפשתי אקשיין . מהר החתימו אותי על ציוד מבלי שנתנו לי אפשרות לעבור מבגדים אזרחיים למדים . זרקו אותי לארגז של איזו משאית וראיתי שאנחנו נוסעים צפונה . השעה היתה מאוחרת ולבסוף הגענו למחנה "שרגא " כמעט לפנות בוקר . ירד גשם אימים וקור נוראי ואני עדיין עם בגדים אזרחיים שלחו אותי שם לפלוגה של חידו ז"ל כשאני קרוע מעייפות מבלי להבין מה קורה איתי ולהיכן הגעתי .כל האוהלים כבר היו מאוכלסים כשל החיילים כבר הגיעו קודם כשהם כבר מאורגנים עם ציודים . גבי אופיר המ"מ קיבל אותי והצמיד לי "ותיק " שיעזור לי להתארגן עם הציוד . במקביל חטפתי צעקות משפס סמל המחלקה שטען שמעולם הוא לא נתקל בצ'יקמוק כמוני . עלה השחר , ומבלי שעצמתי עין דקה כבר עמדתי למסדר בוקר . חטפתי סדרה נוספת של צעקות משפס על ההופעה המסמורטטת שלי .אני זוכר שממול ראיתי משאית כשהנהג מכורבל במעיל בתא הנג ומנמנם לו בכיף . הו , כמה רציתי להתחלף איתו .לקח לי יום יומיים להתאפס וחזרתי לעצמי . סה"כ היה שירות די נחמד בגולני .דרך אגב , החודש שביליתי בנח"ל בקיבוץ נחשב לי כחלק מהשירות ואני השתחררתי בסוף אוקטובר כחודש לפני חברי למחזור .

נראה שאתה שייך לקבוצה שהמדריכים בתנועת הנוער לא הסבירו לה, מה זה נח"ל, על המסלול הייחודי ועוד. התוצאה גרעינים התגייסו לא מגובשים ואין זה מפתיע שהתפרקו, חלקית, או לגמרי. התגייסת במחזור נח"ל נ"ג וכמקובל במחזורי החורף התחיל בפרק של"ת מוקדם, אבל להציג את החודש שהיית, כאילו השירות בנח"ל הוא נח"ל עגבניות, איננו נכון.

אם היית ממשיך במסלול היית משרת לאחר הטירונות באחת מארבע סיירות/משמרות הנח"ל, עושה אימון מתקדם בצנחנים, או שריון, או תותחנים, או הנדסה, ופרק תע"ם בשל"ת האחרון. במלחמת ההתשה נפלו בקרב 2 נח"לאיות ו-58 נח"לאים. כך, למשל, במרדף בואדי שובש נפלו מג"ד וסמג"ד 50 ועוד שלושה לוחמים, גדוד 50 לקח חלק בחטיפת המכ"ם מאדמת מצרים ועוד.

הנח"ל לא התאים לכל אחד, אבל באותם ימים נתפס כאמצעי למימוש הריבונות הישראלית על-ידי מפלגות בשמאל ובימין. הטעות הייתה שלא היה סינון של המבקשים להתגייס לנח"ל, כאשר תופעת הטרמפיסטים הלכה וגדלה.

שמח שמצאת מקומך בחטיבת גולני, שדרך אגב באותם ימים הנח"ל היה מתגבר אותה דרך קבע במפקדים, בוגרי פלוגת בני המשקים לפיקוד ואחוזניקים מהגרעינים.

אם היית עוקב אחרי כל השרשורים שפתחתי או הגבתי היית מבין שאני הייתי אוהד מושבע של גדוד 50 שלדעתי באותה תקופה הרימה את כל חטיבה 35 . מיטב מפקדי צה"ל יצאו מגדוד זה .אם שמת לב כתבתי שאני מייד השתלבתי בכותנה ובפלחה . ביליתי הרבה שעות כל יום על טקטורים וקטפות ושמחתי על כל רגע .העיניין הוא שהגרעין בכללותו לא התאים לקיבוץ . הקיבוץ לא השקיע הרבה כדי לקלוט אותנו וכשהוחלט שאנחנו עוזבים לא היתה לי ברירה כי אלה הם היו חברי עוד מהילדות ומה הייתי אמור לעשות לבד בקיבוץ ? כפי שציינתי הימים היו ימי ההתשה והקרביות בערה בעצמותינו. כשהיינו מגיעים מהקיבוץ הביתה היינו חוטפים על הראש מכל החברים שכבר התגייסו , רובם ליחידות קרביות .הרגשנו שאנחנו "מתבזבזים " בקיבוץ .לא היתה לי שום כונה לפגוע בנח"ל . אחי הוא בוגר גדוד 50 אחרי שנשלח ל "אחוזים " ונהיה שם קצין . הוא המשיך במילואים בצנחנים וגמר בהתנדבות בגיל 60 . הוא בעל צל"ש רמטכ"ל ממלחמת יום כיפור .

עם כל הקיטורים והשירשורים, לחמת איתנו במילחמה האמיתית.
דרך אגב איזה מחזור אחיך ומתי הוא היה בגדוד 50? אתה התגייסת שנה אחרי.

אחי מבוגר ממך . הוא התגייס בשנת 65 ' . היה במסייעת של גדוד 50 בשנת 66 ' . מלחמת ששת הימים תפסה אותו בקורס קצינים . הוא השתחרר בתחילת 68' . במילואים היה קצין בגדוד 28 [416] . הגיע להיות שם מ"פ . המשיך כסמג"ד יחמ"ן ומשם שירות ארוך במודיעין עד גיל כמעט 60 . רוב הזמן בהתנדבות . סיים כסגן אלוף .