 |
20-12-2011, 05:15
|
|
|
|
חבר מתאריך: 31.01.07
הודעות: 1,048
|
|
|
ראובן פדהצור במפגן מרהיב של סתירות ופרדוקסים לוגיים בשאלה: האם איראן רציונלית?
ברשותכם - ניתוח ביקורתי של המאמר הטרי מבית פדהצור.
הערותיי - במודגש.
לינק:
http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1595871
תוכן המאמר:
האם האיראנים רציונלים
שאלת המפתח היא, האם תנהג איראן המצוידת בנשק גרעיני כמדינה רציונלית.
כשל ראשון: רציונליות. מהי רציונליות? איראן למשל - מנהיגיה - יכולים להחליט שרציונלי להפליא לאיים ואף להשתמש בנשק גרעיני נגד ישראל או מדינות אחרות. למה? כי אולי הם ייפגעו בטווח הקצר, אבל ירוויחו מעמד של מעצמה בטווח הארוך. אולי איראן תעריך שישראל לא תעז לגמול במכה שנייה גרעינית? אני למשל מפקפק בתועלת - למעט סיפוק רגש נקמה מוצדק- שיש במכה שניה. כי מי אמר שהם יסתפקו במכה אחת? אולי אחרי שנחטיף להם - הם יפילו עוד כמה פצצות ויהרגו מיליונים במקום מאות אלפים? זה לא נגמר עד שזה נגמר. ואולי איראן תעריך כי המכה הראשונה שלה תוריד את המדינה היהודית על ברכיה? מי שם את פדהצור לקבוע עבור איראן מה רציונלי ומה לא בשבילה ? אנחנו בקושי יודעים לזהות מה טוב לנו ... אז שנדע להיכנס לראשם של מנהיגי איראן? רציונליות היא קודם כל יחסית. וכדברי הגששים: "אתה אל תקבע לי מה מגעיל לי, ומה מגדיל לי"...
שהרי אם לא ניתן להרתיע את מנהיגי איראן מלשגר את הנשק הגרעיני לעבר ישראל, משום ששיקוליהם והחלטותיהם אינם במישור הרציונלי, איראן גרעינית אכן תהווה איום קיומי שישראל אינה יכולה להשלים אתו. במקרה כזה כנראה שלא יהיה מנוס מלתקוף ולנסות להשמיד את תוכנית הגרעין האיראנית.
כשל שני:
א. איך אתה יודע אם איראן ומנהיגיה מורתעים אם לאו? תחכה לשיגורי טילים?
ב. אם איראן מהווה איום קיומי - תקיפת מתקני הגרעין שלה היא רק מנה ראשונה בתפריט. ללא חיסול התשתית המדעית - תעשייתית שלה, כולל חיסול ההנהגה וחלק ניכר מהצבא, במיוחד כוחות הטילים האסטרטגיים שלו, מפעלי תע"ש ואמל"ח - הפרויקט הגרעיני שלה יקום שוב. ואולי בתנאים קשים יותר לתקיפה. זאת הסיבה העיקרית להתנגדות האמריקנית לתקיפה: זה אולי יעכב- אבל לא יחסל. וזה יגרום לכאוס אזורי ככל הנראה. מחיר יקר מדי לשלם בשביל דחיה זמנית.
לעומת זאת, אם ההנחה היא שגם האייתוללות בטהראן הם רציונליים, הרי שאפשר יהיה לסמוך על הרתעה ישראלית מתאימה ונוכל לחיות גם בצלה של הפצצה האיראנית.
כשל שלישי: אם הם רציונליים..נוכל לחיות בצילה של פצצה איראנית.
האמנם ?
בואו נתאר למר פדהצור תסריט / תרחיש לגמרי אפשרי, ונשמע מה דעתו עליו:
איראן בונה כמה וכמה פצצות. אף אחד לא עוצר אותה.
היא מחזיקה ביכולת שיגור, מוגנת היטב.
ישראל וארה"ב משלימות עם זה.
ונעזוב כרגע את הכאוס והחשש בסעודיה והמפרציות. נתרכז באזור הקרוב לנו.
אחרי שהאיראנים מקשיחים את הארסנל שלהם, עושים ניסוי, והופכים למעצמה גרעינית, הם שולחים כמה אוגדות משוריינו ללבנון, בליווי של אי אילו טייסות קרב, ועשרות סוללות טק"א במטרה להגן על השיעים בלבנון מפני "תוקפנותה של ישראל".
במקביל, הם מקימים שדה תעופה צבאי מאוייש בכמה טייסות קרב-הפצצה בסוריה, ע"פ הסכם הגנה אסטרטגי, ומציבים בה גם מאות או אלפי טילים ורקטות כבדות לטווח המכסה את כל שטח ישראל.
במקביל, חוליות טרור פוצחות במסע הרג בישראל. וארגוני טרור יורים טילים על ערים ובסיסים ישראלים כדבר שבשגרה.
מה אתה עושה, אדון פדהצור? אתה יכול לחיות עם זה?
אתה תיקח את הסיכון של פתיחת מלחמה מול מעצמה גרעינית "רציונלית" ?
קובעי המדיניות בישראל ניצבים היום בפני דילמה לא פשוטה. האם הנחות היסוד שעליהן היתה מבוססת ההרתעה ההדדית במלחמה הקרה ישימות גם למקרה האיראני. האם שיקוליו של מנהיג מוסלמי בטהראן יהיו דומים לאלה של מי שישב בקרמלין. האם יורשיו של האייתוללה חומייני מוכנים להתאבד ולהביא לחורבנו של העם האיראני רק כדי להרוג כמה מאות אלפים מאזרחיה של הישות הציונית השנואה.
כשל רביעי: ההנחה שאפשר ללמוד מן העבר.
הנחה חלשה בלשון המעטה.
בשנות המלחמה הקרה האסטרטגיה הדו מעצמתית התבססה על רעיון ה- MAD-ה השמדה הדדית מובטחת. אבל MAD לא יכולה לעבוד בתנאים שלנו. זו אשליה מסוכנת!
מדוע? משום שתנאי היסוד הנדרשים כדי ש- MAD תעבוד ביעילות הם:
א. השמדה. ב. הדדית ג. מובטחת.
כל אחד מהם לא מתקיים בתנאים שלנו, ביחד ולחוד.
השמדה - לא בטוח שאנו יכולים להשמיד את איראן השמדה מוחלטת. יש חוסר סימטריה אדיר בין השטח והאוכלוסין שלהם ושלנו.
הדדית - לא בטוח שההשמדה תהיה הדדית: מאד ייתכן שאחרי נפילת פצצה איראנית אצלנו - הממשלה פה תכריז על כניעה ותבקש את חסות המעצמות והאו"ם לא בגלל שברכיכה פקות, אלא כדי לשמור מפני המכה השלישית והרביעית של האיראנים .היות ושטחם עצום ומשאבינו מוגבלים - הם יכולים להכוב שוב ושוב מסילואים במרחבי המדבריות שלהם. ואנחנו? לא בטוח שהארסנל שלנו ישרוד, או שההנהגה המוסמכת תשרוד. ולכן ההשמדה לא יכולה להיות הדדית!
מובטחת - גם אם תחליט ישראל לגמול גרעינית, לא בטוח שיהיה לה במה ועם מה. ייתכן מאד שהאיראנים יכוונו את המכה הראשונה לארסנל, ולא לערים. במצב זה - היכולת להבטיח תגמול גרעיני הרסני באיראן מפוקפקת מראש. ולכן לא מובטחת.
בקיצור, MAD לא תעבוד כאן. ולכן כל מושג ההרתעה הגרעינית המוכר מאבד משמעות בתנאים שלנו. היות וגם האיראנים יודעים לעשות בדיוק את אותם שיקולים שעשיתי פה - הם עלולים להסיק, ובצדק, שאולי כדאי להם להכות ראשונים - ולא להסתכן בהשמדה.
פרופ' אופירה סליקטר, מגראץ קולג' בפנסילבניה, בחנה את הספרות הענפה העוסקת בסוגיה ומצאה שכשני שלישים מהחוקרים נמנים עם "האופטימיסטים הגרעיניים", אלה המשוכנעים כי איראן גרעינית תנהג כמדינה רציונלית ולפיכך ניתן יהיה להרתיעה משימוש בנשקה הגרעיני. החוקרים הנותרים הם "הפסימיסטים הגרעיניים". להערכתם איראן אינה מדינה רציונלית, ולכן אסור לסמוך על היכולת להרתיעה.
ניתוח הטיעונים וההנמקות מעלה כי האופטימיסטים מאששים את עמדתם בצורה משכנעת הרבה יותר. איראן, הם טוענים, מפתחת נשק גרעיני בשל הניסיון המר שחוותה במלחמת עיראק-איראן בשנות ה-80 ולא על מנת לעשות בו שימוש נגד שכנותיה או נגד ישראל. פיתוח הנשק הגרעיני הוא בחירה איראנית רציונלית, משום שזו תשובתן של מדינות בעולם השלישי לאיומים של מעצמות המערב ובעלות בריתן (לא בכדי אמר שר הביטחון, אהוד ברק, כי אם היה איראני, היה גם הוא שואף לפתח נשק גרעיני). כשל חמישי: מי מאיים הים על איראן כמו שסדאם איים עליה? סדאם נעלם. עיראק תחת רגליה של איראן עוד מעט קט. מי יכול לאיים עליה? פדהצור מוכיח פה ניתוק ואוטיזם מחשבתי לנוכח התנאים המשתנים באזור.
צריך לשאול את ברק אם היה שואף לפתח נשק גרעיני אילו היה ישראלי...
עצם ההחזקה בנשק גרעיני עשויה למתן את המשטר האיראני, בדיוק כפי שהמשטר הסיני, שנתפס כקיצוני ומסוכן, התמתן ב-1964 מרגע שהצטייד בפצצה. ככל משטר, מטרתם העיקרית של המנהיגים האיראנים היא להישאר בשלטון; הישרדות היא היעד העליון גם של מנהיגיהן של מדינות סוררות. דומה שהפסימיסטים מגזימים באי-רציונליות שהם מייחסים להנהגה האיראנית. למי שמדברים על "הדיקטטורים המטורפים בטהראן" ראוי להזכיר את הדיקטטורים ה"מטורפים" של המלחמה הקרה, סטלין ומאו טסה טונג, שבמישור הגרעיני נהגו ברציונליות גמורה.
כשל שישי: שליטי הקרמלין היו רציונליים? פדהצור שכח כנראה את משבר הטילים בקובה.
אם היה מפעיל את זכרונו, היה למד שכרושצ'וב וחבריו נהגו בחוסר רציונליות גמור, והביאו על העולם סכנת מלחמה גרעינית איומה, רק כי התעקשו להציב טילי גרעיניים בחצר האחורית של ארה"ב. העולם היה כפסע. והם הלכו על הסף ושיחקו צ'יקן מול ארה"ב - והפסידו. אבל באותה מידה יכלו לנצח. ובאותה מידה יכלו לגרום לאמריקנים כפי שהציע הגנרל קרטיס לימיי - להכות ראשונים בכל הכוח. הצבת הטילים בקובה העידה על טירוף הדעת מוחלט. ועובדה שהם נסוגו מהמעשה. מי שמדבר על המלחמה הקרה כעל מופת לרציונליות - לא יודע על מה הוא מדבר. הניסוי בצאר בומבה בעצמה של 50 MT באטמוספירה - היה מעשה רציונלי?!
גם הניסיון ההיסטורי מלמד שההנהגה האיראנית מתנהגת בצורה רציונלית לגמרי, כאשר מדובר באפשרות שתשלם מחיר יקר על שימוש בכוח צבאי. כך אפילו האייתוללה חומייני, שהוצג כמנהיג לא רציונלי במובהק, נהג ברציונליות גמורה כאשר העיראקים החלו לשגר טילים בליסטיים על טהראן ואלה גבו את חייהם של אלפי אזרחים איראניים.
חומייני, שהצהיר קודם לכן כי לא יחתום שום פנים ואופן על הסכם הפסקת אש עם עיראק, עד שזו לא תיכנע באופן מוחלט, נאלץ להשלים עם המצב החדש שנוצר עם נפילת הטילים בלב הבירה האיראנית, ולחתום על הסכם הפסקת האש עם סדאם חוסיין.
כשל שביעי: מי אמר שחומייני לא רציונלי? האיש שהשתלט על מדינה אדירה ועשירה עם צבא אדיר ושירות בטחון מטיל אימה, כשהוא יושב בפריס, בעזרת קלטות שמע ונאומים מבלי שירה כדור אחד. זה אדם לא רציונלי?! זה שהוא לבש גלימה וחיתול על הראש- הופך אותו למשוגע? הוא היה מופת של אדם קר רוח, רציונלי להפליא. מחושב עד אחרון הצעדים. אחרת לא היה מגיע לאן שהגיע. והנה: איפה סדאם היום, ואיפה איראן? סדאם היה משוגע - יעיד עליו סופו. יעיד עליו ההתגרות החוזרת שלו בארה"ב שהביאה למלחמה של 2003 ולסופו. אבל לומר על חומייני שהוא היה לא רציונלי- זה הבל ורעות רוח של אדם שלא מכיר את ההיסטוריה.
זה המקום להדגיש את הטעות הישראלית שבהאדרתו של האיום האיראני ובהצגתו כאיום קיומי על ישראל. כושר ההרתעה של ישראל די בו להניא כל שליט איראני מלחשוב אפילו על שיגור נשק גרעיני נגדה. הגיעה העת להפסיק לנפנף בדחליל האיום הקיומי ולהימנע מהצהרות לוחמניות, שלעתים יוצרות דינמיקה מסוכנת של הסלמה.
כשל שמיני: זה כבר ענין לפסיכולוגים לעסוק בו...פדהצור מנסה להרגיע את עצמו ולכן משקר לעצמו ולא מעז להביט בעובדות. אחרת אי אפשר להסביר את הפסקה האחרונה. הלא מנהיגי איראן - רפסנג'אני התחיל בזה- אמרו בפומבי! כי איראן יכולה לסבול כמה פצצות על עריה. וישראל לא יכולה לסבול פצצה אחת. זה מעיד על חשיבה. הם חשבו, ניתחו - והסיקו מסקנה. אחמדיניגאד כל היום מדבר על השמדת ישראל.
ומה עושה פדהצור? במקום להסתכל למציאות העירומה בפנים - הוא מכופף אותה ומרגיע בכך את עצמו. זה מובן. אף אחד מעולם - חוץ מכמה חבר'ה בראנ"ד - לא ממש הצליח לשוות בדמיונו מה זו באמת מלחמה תרמו-גרעינית. זה פשוט לא דומה לשום דבר מוכר.
-------
עד כאן להיום - קריאה מודרכת במאמרו של פדהצור. |
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
