לפני כ 40 שנה שאיפת חייהם של חלק מהרובאים בגולני היתה להיפצע קלות , לעזוב את החטיבה ואם אפשר גם לקבל קצת אחוזי נכות .אז לפחות , לעזוב את גולני היתה משימה כמעט בלתי אפשרית . אם עשית בעיות היית מקסימום מועבר למפקדה אבל עדיין נשארת בחטיבה .מעשה בא' בחור מנתניה שכל הזמן רק שמעת אותו בוכה ומילל שנמאס לו והוא רוצה לעזוב ולא איכפת לו גם להיפצע לצורך העיניין . "הבעיה " היתה שהוא היה חייל טוב ולא היה לו שום סיכוי לעזוב . באחד התרגילים הוא חטף נתז בשפתו הליונה ומיד החל לצרוח "נפצעתי ! נפצעתי ! ". אמרו לו חבריו "מזל טוב , זה מה שרצית , לא ? " הצביע על שפתו המדממת וצעק "אבל לא כאן ! ".זה סיפור אמיתי שמצביע על אורח החיים אצל הרובאים . מצד אחד כחיילים פשוטים הם לא זכו להערכה רבה , רובם באו משכונות מצוקה וכשבאו הביתה לחופשה הם ראו את חבריהם שלא התגיסו או שירתו בעורף והרגישו פראיירים , מצד שני הם היו חיילים טובים שברגעי מבחן הם נתנו את המקסימום ויותר .

מה זה? פורום חיים שכאלה, או פורום צו"ב?

ציטוט:

"מה הוא הסביר לך?" שאלתי. "שני דברים עיקריים", השיב אבי: "הראשון, שכל פרט ופרט במציאות, כל שערה בזקן שלי, קשורים זה בזה ודבר אינו מקרי; והשני, שיש טוב ורע בעולם, ויש לבחור בטוב ולדחות את הרע". מונחי הטוב והרע שאליהם התוודע בחלום, היה ברור, שונים מאוד מאלה שבהם הורגל. הוא לא שכח את החלום הזה, וכששאלתי אותו עליו זמן מה אחר כך, הוא זכר אותו בבירור.

תירגע , אני לקחתי על עצמי דוקא במסגרת צבא ובטחון לספר לצעירים מה היה פעם באחת מהיחידות המכובדות שלנו .חיי היום יום של החיילים הפשוטים הם בהחלט חלק מצבא ובטחון , וחלק חשוב מאוד . אם אתה מעוניין אני יכול לשלוח לך בהודעה פרטית גם רגעים ממלחמות גדולות שבהן הייתי. תחפש את האשכול של הקרב על העיר סואץ ותבין שאני יכול לשלוח לך תיאורי גוף אדם מפורק ריחות נוראיים , פחד מות , פיצוצים וצעקות של נפגעים . גם את זה חויתי .

חירניק , אני מוצא את הסיפורים שלך מעניינים ומוספים פרטים שלא מופעים בסיפורים שכולנו קראנו ומכירים.
תודה לך ואני אישית אשמח אם תמשיך.

צודק. המשך בסיפוריך. לא רק הצעירים מוצאים בהם עניין. גם למבוגרים מעניין ונעים להיזכר.

אנא ני נו מו
גולנציק , אתה תורם כאן הרבה
תמשיך.

אני אתך חביבי,
ה"קישקושים" שלך עזרו לי מאד. בהזדמנות אכתוב לך אישי, כשמצב הרוח יתאים.

תמשיך חביבי.

חירניק יקר,

כחפ"ש מן השורה, אנא הרשה לי להגיב:
אתה מעשיר את הפורום עם המיימד אנושי אוטנטי מכלי ראשון.
אם משהוא חושב שצבא ובטחון הוא רק החומרה - ברזלים ומעגלים מודפסים או הרמבו התורן... אתה מוסיף שוב ושוב את המיימד האנושי, האפור ויום יומי. את המלט שמאחד את אבני בנין הצבא (כמייצג את כל כוחות הבטחון) היוצר ומקיים את הבטחון... ועל כך, תודה.
תחזקנה ידך...ביחוד זו האוחזת בעט... והאצבעות שעל המקלדת...

בברכה והערכה,
ליביו

I like my islamist extremist like my roasted chicken... dead and fried to the bones

גם לי, גם לי בבקשה תקנו את שגיאות הכתיב

לפורום הזה אין לי מה להוסיף וכול שהותי הוא ניסיון ללמוד כמה שיותר מכאן. סיפורים אישיים הם דבר מבורך שגם ממנו בסופו של דבר אפשר ללמוד עוד... תודה רבה!

ציטוט:

במקור נכתב על ידי 2liviu ...אם משהוא חושב שצבא ובטחון הוא רק החומרה - ברזלים ומעגלים מודפסים או הרמבו התורן...

לכל מי שאוהב -לפחות כמוני- את סיפורי "חירניק" , מומלץ בחום לקרוא גם את זה :
http://lulisml.wordpress.com/2010/0...98%d7%99%d7%9c/

("גנבתי" את זה מכאן , מהפורום השכן :
http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...ad.php?t=556705)

A friend in need - is a friend indeed

אתה פותח אשכול על כל סיפור, וחבל. אם אפשר שהמנהלים יאחדו את הודעותיך לאשכול אחד וכל פעם תוסיף בו, זה יהיה נוח יותר לטעמי

מרקיע שחקים האתר למחקר ותיעוד ההיסטוריה של התעופה בארץ. www.sky-high.co.il

גלריה: www.pbase.com/amirsgv

אני פשוט למדתי לשים לב לעמודת "פותח האשכול". היות ו-"חירניק" פותח רק אשכולות נוסטלגיה (מהנים ומעניינים!), אני יודע מה צפוי לי.

אמנם לא לפני 40 שנה, אבל מזכיר נשכחות.

מילות מפתח : תפוח אדמה, כף, קיקיון, בזנ"ט ופטיש 5 ק"ג...שכחתי משהו ?
המהדרין היו משתמשים ב 5.56... ברגל.

בטירונות שלי, בפלוגה אחרת, ניסה טירון שבוז לפגוע בעצמו בכך שהצמיד לבטנו את לוע קנה הרומ"ט וירה לעצמו בבטן תחמיש 7.62 המיועד לירי ררנ"ט. ההדף גרם לפגיעה פנימית קשה. האירוע גרם לסגל זעזוע שריכך את יחסם לטירונים, מחשש למקרים נוספים.

נתקלתי רק במקרה אחד בכל שירותי בסדיר ובמילואים . אני זוכר בבירור את ינואר 70 הקר שבו שמרתי בסיסית ב "שרגא " ולפתע שמענו יריה .התחלנו לחפש ואז שמעתי זעקות אימה מכיוון השירותים . אחד המחפשים נכנס וראה טירון יושב על ה"קרוסלה ", ראשו שמוט , הרובה בין רגליו ומאחוריו כתם אדום ענקי על הקיר . אני זוכר את הפאניקה של כולם עד שהועבר למרפאה , שם קבעו את מותו . למחרת בוטלו האימונים והיום הוקדש להסברה ושיחות עם פסיכיאטר שהובהל דחוף לבסיס . אחרי יומיים שלושה העיניין נשכח וכולם חזרו לשיגרה .

ונעבור לעיניין קצת יותר שמח באותו הקשר .חבר הצליח היום למצוא הטלפון של אותו א ' שנפצע בשפה . לקח לו הרבה זמן לזכור אותי , בכל זאת 40 שנה , והוא שמח מאוד . סיפרתי לו שכתבתי בפורום את המקרה שלו , הוא קרא אותו ואמר לי : "חבל שלא הצלחת להכניס גם את המבטא התימני שלי ". הצלקת בשפה עדיין ישנה והנכדים שלו אוהבים למשש אותה ולשאול שוב ושוב על המקרה . בסוף הוא אמר שגם אם הוא היה נפצע רציני יותר הוא לא היה מוותר על גולני . הוא פשוט היה "קוטר " שלא התכוון ברצינות

מקרה כזה קרה בטירונות נחל בפברואר69 , בחורצ'ק מהמחל ( היו אז כאלה), לא טעה והכניס לעצמו כדור 7.62 ובזה נגמר הסיפור.