לאחר מלחמת יום הכיפורים הפכו את בסיס צאלים לבסיס אימונים ליחידות שדה - באלי"ש - בעיקר ליחידות מילואים .נוסף לתעסוקות כל שנה נדרשת להתיצב שם לכשבועיים אימונים שהסתימו בתרג"ד או תרח"ט .היום הראשון היה קשה . לא הספקת להתנתק מהאזרחות וכבר מצאת עצמך מול בוחן בר אור . אז עשו מילואים כלוחמים עד גיל 45 לפחות .איש מילואים כזה עם כרס ופימה די מפותחים נאלץ לרוץ 2000 מטר עם תוספת של מספר תרגילי כוח וכל זה על זמן מדוד . לא עמדת בזמנים נאלצת לעבור זאת שוב ביום האחרון.למזלנו היתה הפסקה של כמה שנים עם ההתעללות הזאת לאחר שמילואימניק חטף התקף לב . גרנו באוהלים שבקיץ להטו מחום ובחורף הלכת לישון עטוף בשק שינה ומבחר שמיכות .הבעיה בחורף היתה הקור הנוראי ששרר באיזור .דוגמא קטנה של דילמה שבפניה עמדנו כל פעם מחדש .לילה קר מאוד , אתה במיטה עטוף כולך ופתאום בא לך להשתין. המחשבה על היציאה אל הקור מנעה ממך לצאת מהמיטה אבל מצד שני השלפוחית בשלה , וכך אתה מתהפך על משכבך לילה שלם ולא מצליח להחליט מה יותר גרוע . מחלקת הסיור נקלטה במו"ס ומיד קיבלו ג'יפים וחונכים ויצאו לטיול שנתי במרחבי הנגב תחת השם "ניווטים רכובים ", שכלל כמובן ביקורים במיטב מסעדות באר שבע או בקיבוצים שונים באיזור .אנחנו , מחלקת מרגמות , לא קופחנו וקיבלנו בהתחלה זחלד"ים דגם ג ולאחר מכן עברנו לנגמשים בעוד ששאר הגדוד דידה לכל מקום ברגל .בדרך כלל היינו לבד בשטח עם חונך שמהר מאוד זרם איתנו וערכות קפה נשלפו בכל אתר ואתר . בקיצור , כפי שכבר כתבתי בפורום : המסייעת תמיד נוסעת .הכל היה מכוון לתרגיל הגדול הסופי . אם התרגיל היה רכוב הרי הגדוד קיבל ערמות נגמשים מחורבנים שזרקו אותם לצאלים כדי שיסימו שם את הקריירה שלהם . יום אחד בזמן תרגיל כזה יצאתי לחופשה קצרה והייתי אמור לחזור ישר לשטח מוקדם בבוקר .אני מוצא את הפלוגה במצב מוזר : ג'יפים מחוררים עם שרידי צמיגים , נגמשים עם חורים בגוף של קליעים וכל הפלוגה יושבת המומה בצד . התברר שבתרגיל לילי המסייעת התפרסה על איזו גבעה . גדוד טנקים בטעות החליט שהתרגיל רטוב אבל רק עם מקלעים . מקלעים מכל הסוגים ריססו את הרכבים שלנו . המזל הוא שכל החיילים ישבו בצד , חלק אכלו , חלק ישנו כך שכולם יצאו בשלום .היום האחרון היה הדבר הכי נוראי .כשהחזרת את הנגמשים כשריח הבית באפך היו באים הוד מעלתם בוחני הרכב ומתחילים לסמן לך חוליות פגומות בשרשראות. לך תסביר להם שככה קיבלת את הגרוטאות , אין שחרור עד שאחרון הכלים עונה לדרישות הבוחנים .לפעמים זה הלך מהר ולפעמים חוליה עקשנית היתה מוציאה אותנו מהכלים .לאחר מבצע של"ג כשכל היחידות הלוחמות עשו המון מילואים בלבנון נרגעו עם העיניין של צאלים למספר שנים . בשנת 85' לאחר הנסיגה לרצועת הבטחון ששם כל היחידות היו סדירות חזרו לאימון השנתי בצאלים

1. עד גיל 45? הלוואי. קצינים, ממ"קים, מש"קים, רופאים, חובשים, חבלנים, נהגי רכב כבד וכו' עשו מילואים עד גיל 48 ולעתים גם עד 50. רבים מזקני הגדודים עוד מצאו עצמם אח"כ נזרקים לכלבים למספר שנים נוספות בהג"א או (אחרי פרוץ האינתיפאדה) בממשל הצבאי בליווי אוטובסים. מי שהיה מחמיץ או מבריז מאימונים או תעסוקות היה לרוב נענש בשמירות בבתי הכלא הצבאיים או בסיפוח ליחידה אחרת, עם אנשים שלא הכיר, ואח"כ בד"כ היה חוזר לסורו.
2. היו אנשים שיצאו לחו"ל ללימודים או עבודה וחזרו אחרי 5, 7 ואפילו 10 שנים הוצבו מחדש, לרוב ביחידות אחרות, לעתים כאילו היו טירונים גמורים. היום חברה כאלו נפלטים ישר למאגרים כלל צה"לים ונדיר שחוזרים לשירות פעיל משמעותי כלשהו, אלא על פי בקשתם/התעקשותם.
3. לא רק בראור היה אלא גם מסעות, מסדרי בוקר ובדיקות פאסים ביציאה, ממש כמו בסדיר.
4. בתקופה שאחרי מלחמת יוה"כ צה"ל גדל בקצב עצום, עשרות עוצבות הוקמו או נבנו מחדש, נקלט אמל"ח רב לדוגמא נגמ"שים באלפיהם, מג"ח M60 וכו' צאלים היה עדיין מתקן קטן ולא מפותח ולקח זמן עד שהפך למפלצת הממוסדת שהוא היום ולכן עוצבות מילואים התאמנו גם במתקן ערד וגם ברפיח וגם במזרח סיני (אבו עגיילה, ג'בל לבני, ביר לחפן) וכך היה כמעט עד סוף אותו העשור. כל זאת במקביל לאימוני הסדיר ברמה"ג ורחבי סיני (וכן בבקעת הירדן אחרי הנסיגה מסיני). אינדקציה לכך הוא הסרט "אימי הגנרלית", שצולם במתקן ערד ב 1979 על רקע תרח"ט שריון שנערך במקום (ניתן אגב לראות צנטוריונים עם מתקון לבלטנים ללא הקסטות עצמן, שהיו עדיין מסווגות)
5. בשנים ההם ועד לנסיגה מסיני מו"ס לא ישב עדיין בצאלים אלא ברפיח, כך לפחות על פי מיטב זכרוני.
גם יתר הענפים המתמחים כגון חי"ר, תותחנים, הנדסה וכו' עברו לצאלים בהדרגה ולא בבת אחת. צאלים אמנם קלט יחידות חרמ"ש וכו' אולם בגדול נותר מתקן של חיל השריון עד להקמת המפח"ש ותחילת האינטגרציה של חילות היבשה השונים.

אאל"ט 1981, אימון גדודי בצאלים, כמנהג הימים שהיו וכנראה לא ישובו - 12 ימי אימון לגוף העיקרי ולמפקדים עוד כמה ימים לפני כן - תרג"ד שמסתיים עמוק לתוך הלילה בין רביעי לחמישי, שינה קצרה ויום זיכויים ארוך.
כל אנשי הלוגיסטיקה שנפלו עלינו לכלותנו... סליחה לזכותנו, אפסנאים, נשקים, בוחני רכב - לא השאירו פינה שלא נבדקה, אבן שלא נהפכה,וכרית נגמ"ש שלא הוחלפה... והעמידו את סבלנותנו במבחן שלא עמדנו בו אפילו בסדיר...
הערב ירד, הלילה מתדפק על שערי צאלים ועוד מעט יצליח להיכנס (למרות מחאות ה-ש"ג!) ורק אז סו"ס תמה המלאכה. המירמור היה גדול, עד שהמח"ט שלנו באותו הזמן, איש קבע, אסף אותנו לנאום סיכום בן משפט אחד: "אני מתנצל בשם צה"ל על מה שנעשה לכם היום".

אז נכונה השמועה שמקלעים ונק"ל חודרים את הנגמ"שים ?

אני לא בטוח אבל לפי קוטר החורים נראה שמדובר במקלע כבד .

אחת המשימות שלנו בתור חימושניקים באימון בצאלים היתה לרכך את כאבי הזיכוי של הנגמש''ים..הבוחנים היו עוברים עם פח צבע אדום ומתפרעים על המזקו''מ..אבל נלחמנו על כל החלפה שלא היתה ראויה כי הביזבוז היה איום, על כל שחיקה הכי קטנה הם היו צובעים את הזחל..היה לבוחנים מדיד שאם לא היה עובר בין שתי חוליות אז מבחינתם החוליה פסולה, אבל זה קצת בולשיט כשמדובר בנגמש''ים שעוסקים רק באימון, לא נורא אם מדי פעם הנגמ''ש היה פורס לעומת עשרות אלפי ש''ח עלות העבודה והשיפוץ של הזחלים במש''א..אבל לקראת סוף שנות התשעים הבוחנים כנראה חטפו בראש ודי נרגעו בתהליך הזיכויים...מעניין מה קורה היום...

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

היום? מטאטאים את הנגמ"ש מכל החול, וסיימת להזדכות.

דווקא באימון האחרון לקח לנו להזדכות על נגמ"ש משהו כמו 4-5 שעות.שזה כלל ניקוי כללי והורדת חלקים חסרים של הנגמ"ש וציוד חסר(שלא קיבלנו כלל ) וכמובן זמן המתנה לאנשי קבע שבתפקידינו היה לחפש אותם בכל רחבי צאלים.

שאלת תם- למה בעצם שהחימושניקים של הגדוד (בעזרת אנשי מקצוע אזרחיים כמו "חירניק") לא יעברו לפני האימון, ייבדקו שהכלים תקינים ויסרבו לקחת כלים לא-תקינים? חוץ מחיסכון חלק מהעבודה בסיום האימון, זה גם ימנע תקלות באימון עצמו.

מה שמקובל (לפחות מנסיוני באימוני חת"מ, אני מינח שזה לא שונה) זה שצוות הכלי, לעתים בליווי חימושניק של הגדוד, עוברים ביחד עם נגדי המרכז המאמן ומסמנים ביחד חוליות בעיתיות. בהנחה שאלו חוליות שרצוי אך לא חובה להחליפן, הכלים יצאו ויחזרו בתום האימון ולא יגעו בחוליות המסומנות. אם בבדיקה בתום האימון תתגלה חוליה שלא סומנה אזי יחליפו אם זה קריטי.
בסה"כ מאוד השתפרו שם בשנים האחרונות. במיוחד אחרי תרעומות רבות של אנשי מילואים, והבינו שאי אפשר לנצל את המילואימניקים ככח עבודה זול ולחוץ בית. בתכל'ס, אם יש גדוד מספיק חזק שמרגיש ש"מטפסים" עליו, פשוט לא עושים כלום. ממילא בערב ישחררו את כולם כי אין ימ"מ.

מרקיע שחקים האתר למחקר ותיעוד ההיסטוריה של התעופה בארץ. www.sky-high.co.il

גלריה: www.pbase.com/amirsgv

היום באמת המצב טוב מאוד.

אולי פרט לכמה דברים נקודתיים (לדוגמא: הצורך להסיע את הנגמ"שים לאורך כל הבסיס רק כדי שביום ראשון מישהו אחרי ימשוך אותם שוב לא ברור לי) הטפל"ש שנדרשים המילואימניקים לבצע הוא בהחלט המינימום הנדרש, אם לא פחות (לפעמים הדרישה היא רק לנקות מאבק). כשצריך לפרוס אז פורסים אבל אם תומ"ת אחד בתרגיל אגד פורס זחל אז אי אפשר לטעון שזה ניצול של המילואימניקים, בטח לא אחרי שעות ארוכות של נסיעה לילית לא פשוטה.

במקומות אחרים עדיין באלי"ש מזייפת, בעיקר באיכות הציוד והיכולת לספק אמצעים מינימאליים לאימון (עם דגש גדול לציוד חורף).

הגלריה שלי בפליקר

בהחלט יש שיפור בשנים האחרונות בנושא והחימושניקים של צאלים לא מנסים לדחוף למילואימניקים את כל העבודה שהם צריכים לבצע בעצמם.
גם חיילי המילואים למדו לדרוש והבינו שבסופו של דבר האיומים שהם לא יצאו הביתה אם הם לא יסיימו את העבודה על הכלים הם ריקים מתוכן, כי אין תקציב להשאיר אותם עוד יום בבסיס בשביל לטפל בכלים.
כמו שגם לא יכולים לאיים עליהם בעוד נושאים, כמו להכריח לחתום על טופס "ההתנדבות" לפיצול של המילואים.

מעניין אם זאת הוראה מגבוה, או התקפלות של הנגדים בצאלים?

http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...660#post3191433

"היטלר מת, סטלין מת ועוד כמה ששכחתי את שמם

ובכל זאת עדיין נשפך כאן דם"

ניסינו לא נתנו לנו, אפילו הצענו שנבוא כמה ימים לפני האימון וניתן להם עזרה בסדנא למטה תמורת שיחרור מהיר של כל הגדוד בסוף האימון אבל לא הסכימו..לנו בתור החימושניקים של הגדוד היה לנו אינטרס גם שלא יטרטרו את הלוחמים וגם אנחנו רצינו להשתחרר יותר מהר אז פשוט כל חוליה טכנית היתה מתלבשת על הזיכויים עם הפל' שלה וככה עברנו את התהליך פחות או יותר בשלום..

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

שום דבר לא משתנה.

בנוגע לחימוש בצאלים, נו, צריך להבין שביום חמישי הם לחוצים להתחפף הביתה יותר מהמילואימניקים. במקום להביא להם את הנגמ"שים או הרכבים בעשר בבוקר, אפשר להביא אותם באחת בצהריים. הם אשכרה יגרשו את המילואמניקים ויעשו את העבודה בעצמם, העיקר לעוף משם עד חמש. מהניסיון שלי, משתחררים יותר מהר אם מביאים את הנגמ"שים באחת מאשר אם מביאים אותם בעשר

זה עוד כלום . חלק גדול מהכלים היו עם מנועים גמורים . בטורים קטנים היתה נדלקת מנורת לחץ שמן . הנהגים הקפידו כל יום על בדיקת שמן ומים . אבל למרות הכל מסכן הנהג שבמשמרת שלו הלך מנוע, הוא חטף תלונה .הכלים גם היו מעשנים בצורה מטורפת , בקיצור , ברור היה שאתה מקבל כלי עם מנוע לא תקין אבל יכולת רק לדבר ללמפה .

אפילו יותר פשוט: שורפים את המנוע ביום רביעי ונפטרים מהטפ"ש

אם התמזל מזלך והנגמש נתקע באמצע תרגיל גדול שיחקת אותה .ואם זה קרה ליד חורשה שיחקת אותה בגדול .בדרך כלל הם נתקעו בגלל ציר מגדש שנשבר ואז היית סוטה לצד וממתין למכונאים . לפעמים לקח להם יומיים להתפנות אליך .וזה אומר הרבה קפה , השלמת שעות שינה ובכלל הרבה הווי, בדיחות וסיפורים ,

ציטוט:

במקור נכתב על ידי חירניק הבעיה בחורף היתה הקור הנוראי ששרר באיזור

שרר, כלומר בלשון עבר?
עדכון: שבוע שעבר הייתי באימון אגד. הקור שם בלילות מוסר ד"ש חם מאוד. בררררררררר

"היטלר מת, סטלין מת ועוד כמה ששכחתי את שמם

ובכל זאת עדיין נשפך כאן דם"

לקחתי על עצמי תפקיד של ראש מחלקת נוסטלגיה לכן מבחינתי הכל בלשון עבר . את ההוה אני משאיר לאחרים. עכשיו ברצינות , כל זה מוקדש לידידי כאח לי , דני ז"ל , מחוות שער הגיא שהיה אלוף העולם בנוסטלגיה וכל פגישה איתו החזירה אותי להרבה שנים אחורה .

הדבר היחידי שאהבתי בצאלים היה השק"ם המרכזי . מאחר שכל יחידות השדה עברו שם תמיד פגשת מכרים וידידים מכל הארץ .

ה"התעללות" הזכורה לי ביותר משבוע אימונים היתה ההוראה להוריד בלטנים של חצי מהטנקים בפלוגה שיצאו לטיפולי ג'. זאת בנוסף לטפ"ש וההזדכויות הרגילות שכללו, איך לא, מרדף אחרי החונך שיתן לך פתק קטן ומלא סולר המוכיח שניקית את המשרוקיות של המאג לשביעות רצונו.

רפול ז"ל הרמטכל הגיע לצאלים לראות תרגיל גדודי שלנו .המג"ד שלנו , צנחן בעברו, חיכך ידיו בהנאה ואמר :"הוא גידל אותי " .רפול הגיע בסיום התרגיל , כומתתו האדומה על ראשו, ידיו משולבות על כרסו[ טוביה צפיר מחקה אותו טוב ]ופתח במבטא של העמק פלוס מכטא של "סובוטניק "ואמר שכרגע הוא בא מבסיס צאלים וטינופת כזאת הוא לא ראה מימיו, לכן הגדוד לא משתחרר עד שהוא מקבל דיווח שהמאהל שלנו מבריק , לא אמר מילה על התרגיל , לא התייחס לצנחן הסתובב ונעלם .אנחנו כמובן עבדנו כמו מטורפים כדי להגיע בזמן הביתה .