|
הדרך לחיזבאללה עוברת בעמיקם
מתוך מגזין המושבות
הדרך לחיזבאללה עוברת בעמיקם
יואב איתיאל
הותר לפרסום. מתחת לאף, בסבך שמורת אלונה, מאמן בית הספר ללוחמת גרילה את חילי זרוע היבשה לקראת עימות אפשרי נוסף בלבנון. עם שחר, חלקת אלוהים הקטנה שבצפון מזרח בקעת הנדיב, קסומה במיוחד. העמק מתעורר לאט. ערפל דק נח לו על פני הכרמים והמטעים, פה יוצא איזה טרקטור לעבודה, שם חולפת לה להקה קטנה של רוכבי אופניים.
לוחמה בשטח סבוך - בפאתי פארק אלונה, הקים "בית הספר ללוחמת גרילה", מתקן המדמה את "שמורות הטבע" של האויב מצפון.
צרור נשמע מימין ומטען מתפוצץ ברעם גדול משמאל, אבל הקולות הדומיננטיים הם צעקות החיילים הנדרשות כשנלחמים בסבך צמחייה צפופה, בה אתה מוצא את עצמך נראה-ולא-רואה. [צילומים: יואב איתיאל]
עם שחר, חלקת אלוהים הקטנה שבצפון מזרח בקעת הנדיב, קסומה במיוחד. העמק מתעורר לאט. ערפל דק נח לו על פני הכרמים והמטעים, פה יוצא איזה טרקטור לעבודה, שם חולפת לה להקה קטנה של רוכבי אופניים. הייטקיסט או שניים יוצאים לעבודה. עוד מעט יעברו כאן האוטובוסים הצהובים של המועצה האיזורית אלונה, עמוסים בילדים צוהלים בדרך לבית הספר שבמושב עמיקם הסמוך. שמורת טבע "ביוספרית", בה מעשה הבורא וחקלאות האדם מוכיחים כי הם יכולים להיות שלובים זה בזה בהרמוניה.
סא"ל עוזי קליגר וצוערי בה"ד אחד הסתערו על השמורה של ביה"ס ללוחמה בגרילה על שער "מגזין המושבות" 298 במאה העשרים, המונח "שמורת טבע", עוד התקשר אצלנו בלעדית לפסטורליה כזו. ואז באו הקרבות העקובים מדם עם החיזבאללה, זה שכוחותיו בחרו להסתתר בגבעות המוריקות לא פחות מדרום לבנון. שם חפרו את הבונקרים שלהם, שם הציבו את משגרי הרקטות והטילים המכוונים אל אוכלוסית ישראל ושם מילכדו את הגישה לכל מי שיירצה להגיע איתם למגע קרקעי. גם הבסיסים המוסווים האלה של החיזבאללה, זכו לכינוי "שמורת טבע".
היום מכין צה"ל את לוחמיו גם לסוג הקרב הנדרש בזירה כזו. בבסיס אליקים הוקם "בית הספר ללוחמת גרילה", ובפאתי פארק אלונה, הקים בית הספר מתקן המדמה את "שמורות הטבע" של האויב מצפון.
בשבוע שעבר, סיימו שם צוערי בה"ד 1 את האימון הנדרש לקראת מפגש צפוי נוסף עם האתגר הזה. בעוד כחודש, לעיני הוריהם ובני משפחתם הגאים, על רחבת מגרש המסדרים המצוחצחת של הבה"ד, יחשפו המפקדים את דרגות הסג"מ של קציני החי"ר הטריים ויענדו להם את סיכת המ"מ הכסופה. שבוע לאחר מכן, כבר יהיו כולם בתפקיד שנועד להם בשטח, בביטחון השוטף, בפיקוד ובהדרכה, מי ביחידת האם ששלחה אותו לפני כחצי שנה לקורס, ומי ביחידה אחרת שם נדרשת מנהיגותו.
אבל עכשיו, כשאני מגיע בג’יפ אל קילומטר אחד מהציוויליזציה הכפרית של המושבים עמיקם, אביאל וגבעת ניל"י, אלה המאוגדים למועצה האזורית הזעירה אלונה, יוצא סא"ל עוזי קליגר, מפקד גדוד "גפן" של הבה"ד, עם צועריו, לכבוש את היעד שבלב הצמחיה הסבוכה. היום זה חלק אינטגרלי מהאימון של קצינים קרביים.
צוערים כאלה שישרתו בזרוע היבשה, מתחילים את הקורס כשבשלב הראשון שלו הם משולבים לגמרי. קציני חי"ר, הנדסה, שיריון, ארטילריה, מודיעין שדה ואיסוף קרבי, לומדים ביחד את התו"ל, תורת הלחימה, ואת הפו"ש, פיקוד ושליטה, "כדי שכולם ידברו בשפה אחידה", כלשונו של המג"ד. אחר כך הם מתפצלים להשלמות החייליות שלהם. "כאן אנחנו ב-’השלמת חי"ר’, וכאן הם לומדים את המקצוע שלהם כמ"מ חי"ר", מסביר מג"ד "גפן" של בה"ד 1, המלווה את צועריו ובוחן כעת את התרגיל מקרחת יער קטנה במעבי "השמורה".
סא"ל עוזי קליגר, מפקד גדוד "גפן" של הבה"ד, יוצא עם צועריו, לכבוש את היעד שבלב הצמחייה הסבוכה. היום זה חלק אינטגרלי מהאימון של קצינים קרביים. מכשיר הקשר מטרטר, צרור נשמע מימין ומטען מתפוצץ ברעם גדול משמאל,אבל הקולות הדומיננטים הם צעקות החיילים הנדרשות,למרות התקשורת המתוחכמת כשנלחמים בסבך הצמחיה הצפופה, בה אתה מוצא את עצמך לא אחת נראה-ולא-רואה. לכל חיל צמוד בן זוג ששם עליו עין, שלא יעלם. מניעת חטיפה היא כבר מזמן חלק מהתרגולת בלוחמה האכזרית והמתסכלת הזו. אחד החילים מגולל סרט סימון לבן. שאפשר יהיה בכלל לזכור איך לצאת משם. החיל שבקצה הכוח נושא תורן גבוה, שבראשו דגל בכתום זוהר, כדי לסמן את התחום הדינמי מאד של "אנחנו" ו-"הם".
מה שאנחנו רואים פה, בשלב הסופי של הקורס, הוא חלק מסדרת קרב משולב, סק"מ, בלשון הצבאית, שם נפגשים כל החילות יחד, ובמשך שבועיים הלחימה משולבת, מסביר סא"ל קליגר. אבל הוא חושב שראוי לציין שלאורך כל הקורס, בכל לוחמה שהצוערים מתנסים בה, מפקדי הקורס נותנים להם את הדגשים של איך מחלקה או פלוגת חי"ר תילחם בשטח סבוך ותיעזר בכוחות המשולבים. "אין פה שיריונרים ואין פה טנקים עכשיו", אומר המג"ד, "אבל הצוער לומד ויודע וגם מדבר בקשר עם מישהו שמדמה לו את הטנקים שמחפים לטובתו ברכס מאחורינו. הדגל שלוחם מרים פה על אנטנה, זה כדי שמתוך השטח הסבוך יהיה סימון כדי שהכוחות שמחפים מסביב יוכלו לעשות את זה".
בין הדילוגים, אני לומד שסא"ל קליגר הוא במקור מקיבוץ אלונים ואו-טו-טו תושב זכרון יעקב, לכשתסתיים בניית הבית שלו בפרוייקט הנחשק של צמודי הקרקע המקימה מינהלת המגורים של צה"ל. בינתיים הוא והצוערים שלו צמודים לקרקע הסלעית של זירת קרב הגרילה כאן. "בקורס אנחנו נוגעים בכל הלוחמות", הוא מסביר, "אנחנו מכשירים קצין קרבי שישתחרר מהמילואים בעוד עשרים שנה או יותר. אנחנו לא יודעים להגיד עכשיו באיזה אתגרים של לחימה הוא יתמודד. אנחנו מאמנים אותו גם לשטח סבוך, גם לשטח בנוי, גם לשטח פתוח, גם במתאר צפוני וגם במתאר דרומי. נותנים לו כמה שיותר כלים ויכולות".
"אנחנו לא יכולים לגעת בכל דבר", מודה מג"ד "גפן", "בשביל זה היינו צריכים קורס של שש שנים, אולי כמו בגרמניה. אבל אצלנו הצבא סדיר. זה צבא שצריך את הקצינים שלו מהר". יש גם יתרונות למסלול הצה"לי, והוא הניסיון הפיקודי והניסיון הקרבי."כל אחד שמגיע לפה היה כבר לפני זה חייל והיה מ"כ", הוא מוסיף, "המפקדים כאן הם אלו שמגיעים מהשטח, מהעימותים האחרונים. יש פה מש"קים שנלחמו בעופרת יצוקה, יש פה מ"פים שנלחמו במלחמת לבנון השנייה". גם מפקדי הקורס מנוסים יותר מעמיתיהם בצבאות אחרים. "כמג"ד, הייתי בחמש עשרה השנה האחרונות כמעט בכל גזרת לחימה", אומר סא"ל קליגר, שהתחיל את השירות שלובעורב נח"ל, שירת כמ"פ בגדוד931 ובתפקיד האחרון שלו, לפני שבא לפקד על גדוד "גפן" בבית הספר לקצינים, שימש כמג"ד 932.
עכשיו הוא במתקן השמורה של בית הספר ללוחמת גרילה והוא מתרגל את צועריו בלוחמה בשטח סבוך במתאר צפוני, פרקטיקה שהחלה אחרי מלחמת לבנון השנייה. "גם לפני זה עסקנו בלוחמה בשטח סבוך אבל הידע שלנו במה קורה ואיך חיזבאללה נערך מולנו, היה עד אז שונה מאד", מגלה סא"ל עוזי קליגר, "היום ברור לנו שזה לא משהו שאפשר לגעת בו פעם אחת בטירונות כששמים חייל בתוך שיח וזהו, אלא שצריך לאמן מסגרות". הוא מוסיף כי היום כל גדוד של צה"ל שיוצא לחודשיים אימון מגיע לפה לפחות לשבוע אחד של אימון מסגרת מלא שבסופו תרג"ד- תרגיל גדודי בעברית. "אנחנו מבינים שהלחימה, המשימה והיכולת שלנו היא לא להירתע מסבך וגודל ועדיין לדבוק במשימה, הם אלה שגוברים על הכל. צריך לשמר את הכשירות הזו. זו כשירות שאינה מובנת מאליה".
צבאות זרים באים אף הם להתרשם וללמוד. "למה שהם רואים אצלנו, הם קוראים מעבדת מלחמה", אומר מג"ד גפן, "אצלנו הכל קורה בשטח. פעם בשנתיים-שלוש יש פה איזה קרב ומפתחים איזו תרגולת. בכל אמל"ח שרוצים לעשות עליו ניסוי, אצלנו הוא הכי אמיתי. הם מאמינים מאד גם ביכולת של צה"ל כצבא וגם בטכניקות ובלוחמות שמתפתחות אצלנו". מסתבר שאנחנו גם לומדים מהם. בשנה הבאה ייצא סא"ל עוזי קליגר לשנת לימודים בארה"ב בבסיס הצבא פורט לוונוורת’, "פו"ם האמריקאי", ליד קנזס סיטי. קריירה צבאית לחיים? יש לו עוד זמן להחליט.
לצוערים יש עוד הרבה זמן להחליט. אחד מהם זוחל עכשיו על הקרקע תחת עינייו הפקוחות של המג"ד והוא משתלב כל כך טוב בשטח שכמעט דרכתי עליו.כך אני זוכה להכיר את עומר כריף, בן 21 מכרכור. לכשיישתחרר הוא לא מתכוון להתרחק הרבה מהשמורה הזו. אוהב מאד את האיזור. לא רוצה עיר. בונה על קריירה בנדל"ן. "הנדל"ן בכרכור טוב, עולה. יעניין אותי לקנות, לשפץ, למכור".
הוא בוגר בית הספר התיכון "אורט בנימינה" [ראה גם על נתוני הגיוס מביה"ס הזה, כאן], שקצת עבד בחקלאות בדרום לפני הצבא והתגייס במחזור נובמבר 09’. אז, התנדב לצנחנים, סיים מסלול בגדוד 202,יצא לקורס מ"כים, קצת בית הספר לחי"ר, וכשבחרו בו מפקדיו לצאת לקורס הקצינים, התנדב וחתם קבע ל-16 חודש. למה? "אני מרגיש שאפשר להוציא ממני יותר. אני מכיר בחשיבות ובזה שהמדינה והצבא צריכים אנשים ושאני יכול לתרום מעצמי". נסיים בד"ש? "לעמית החברה, ולאמא כמובן".
"אנחנו לא יכולים לגעת בכל דבר. בשביל זה היינו צריכים קורס של שש שנים, אולי כמו בגרמניה, אבל אצלנו הצבא סדיר". סא"ל עוזי קליגר.
אחד מהם זוחל עכשיו על הקרקע תחת עינייו הפקוחות של המג"ד והוא משתלב כל כך טוב בשטח שכמעט דרכתי עליו.
עומר כריף, בן 21 מכרכור. |
ראשי
צ'אט
14-01-2012, 13:38
מצב כלאיים
