22-01-2012, 00:34
|
צחי בן עמי לתחום התעופה הצבאית, חיל האויר ותולדותיו
|
|
חבר מתאריך: 17.10.04
הודעות: 8,704
|
|
לכל שאלה - תשובה
ציטוט:
את השיר כתבתי בעקבות פגישה שהיתה לי עם נגר יהודי, עולה חדש, בעיר רמלה, בסוף שנות החמישים. באותו זמן שימשתי ככתב של עיתון ונשלחתי לכתוב כתבה על "הגיטו של רמלה". "הגיטו" של רמלה היה איזור עוני ברמלה שבו גרו הרבה עולים חדשים. כשביקרתי בגיטו ראיתי מראות של עוני ושל מצוקה, שלא האמנתי שיש כאלה במדינת ישראל. באחד הבתים שאליהם נכנסתי, פגשתי יהודי מבוגר ששמח לשוחח אתי. אחרי שענה לכל שאלותי ברצון, שאלתי אותו:
- במה אתה עובד?
- אני לא עובד ואני לא רוצה לדבר על זה, ענה לי.
כאשר הוצאתי את המצלמה ורציתי לצלם אותו, הרים את ידו ואמר: - אל תצלם אותי. אם אתה רוצה לצלם אותי, אז לא פה בתוך הבית, אלא בחוץ.
הוא הוציא אותי החוצה, אל החצר שליד הבית, שם היתה ערימה גדולה של קרשים וארגזים ישנים. ביניהם היה ארגז אחד גדול מכוסה בווילון. הוא נעמד ליד הארגז, הסיט את הווילון הצידה, ואמר:
- פה תצלם אותי, ליד הכיסא של אליהו הנביא.
ובאמת בתוך הארגז היה כיסא יפהפה! צילמתי אותו. הוא סגר את הווילון. ואז שאלתי:
- למה ביקשת להצטלם דווקא פה?
- זה המקצוע שלי, ענה. במרוקו הייתי בונה רהיטים לבתי כנסת. כשעליתי לארץ, עשיתי את הכיסא הזה, כיסא של אליהו, והלכתי מבית כנסת אחד לשני, וביקשתי שיתנו לי עבודה. בכל מקום אמרו לי: כרגע אין לנו עבודה. כשיהיה אנחנו נתקשר אליך. תחכה. והוא גמר את סיפורו במילים: - ואני יושב ומחכה.
|
http://www.taharlev.com/shirulmad_item.asp?id=11
_____________________________________
ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק
|