06-02-2012, 21:52
|
מנהל פורום סטודנטים
|
|
חבר מתאריך: 03.09.08
הודעות: 5,043
|
|
קטונתי מלחלוק על דברי הרמב"ם.
ואף אני מוצא את חיבורו של ריה"ל ככזה ששווה לעיין בו שוב ושוב.
אך בבסיס האמונה, לעניות דעתי עומדת האמונה עצמה.
הוכחות לקיומו של האל, בסופו של דבר נשמעות כמו הגיבוב השרלטני הקיים בדרשות של אמנון יצחק.
האמונה צרובה בנו, לעולם לא נוכל לדעת אם זה תוצר של חינוך פרטי, אבולוציה של חיפוש משמעות או שמא עצם הקיום של יסוד אלוקי בכל דבר בעולם גורם לנו להאמין בכוח עליון.
לענ"ד, גם אין לזה שום נפקא מינא. שכן אם אנו מתעלמים או בוחרים להשתיק את הקול הפנימי הזה, הרי שבסופו של דבר אנו נשקע במה שהרב קוק מכנה גסות הרוח ועביות ההרגשה.
רק אחרי שאעבור מהעולם הזה אדע האם האמונה שלי היא תוצר של הצורך במשמעות. (ויקטור פרנקל הסביר זאת בצורה מעולה) או תוצר של קיומו של כוח עליון.
כאשר אני מתבונן בטבע, קשה לי להכיל בצורה הגיונית ריבון שמחליט לסדר משאבות של נתרן ואשלגן או מניח קולטנים ללחץ דם בגוף. האבולוציה היא הגיונית ונכונה הרבה יותר.
אך כאשר אני נתקל בקשיים, כאשר הרצונות שלי והאני שלי באים לידי ביטוי קשה לי לדמיין את עצמי רק כאוסף של יסודות מהטבלה של מנדלייב שבאו לידי ביטוי בסדר מסוים.
ולכן אני בוחר להאמין בקיומו של ריבון בעולם הזה.
ומה ההבדל בננו לבן דתות אחרות, לשיטתי אין.
מה הכוונה, נבלים יש בכל מקום. בין אם זה מוסלמי שבוחר להתנגש עם מטוס נוסעים במגדל ובין אם זה יהודי הבוחר לטבוח במתפללים מוסלמים בזמן התפילה שלהם, הכל נעשה בשם האל, אבל הרי כאשר אדם הראשון אכל מעץ הדעת הוא למד להבדיל בין טוב לרע. כך שמהות האמונה באל שוללת מעשים כאלו.
אז למה אני בוחר להניח תפילין ולא להתפלל לבודהה או לפנות למכה?
לשיטתי, יש הבדל בין בני אדם פרטיים, בין משפחות ובין עמים. ולכל קבוצה יש את הדרך שנכונה לה לפנות אל הדבר הזה שנקרא אלוקים.
כאשר חוזר ישראלי משהות ארוכה בהודו ומבלבל את השכל על הדת ההודית, לי לפחות הוא נשמע אהבל. כאשר אותו הדבר הגיע מהחברות שלי ללימודים ברומניה. תלמידות הודיות מצטיינות, שהביאו איתן את הפסל של האל האהוב עליהן במזוודה מהודו לרומניה, זה היה נשמע נכון לגמרי. כי מה שטבעי ונכון להודי, מטופש ועקום ליהודי.
אני מאמין באל אחד, אולי בגלל שאני תמים או שרוט. ואני מאמין באל ששואף לטוב. אין לי מושג מהו האל הזה ואין שום דרך לכמת אותו.
בגלל מי שאני הדרך שלי להתקרב לדבר הזה עוברת בטקסים שאני נעדר את היכולת להבין אותם, ובהגבלות שעל חלקם היה יכול להיות לי קל לוותר ועל חלקם בחרתי לוותר.
ואני מודע לזה שאין היגיון בזה שאני לא אוכל בשר עם חלב, אבל דג וחלב זה בסדר גמור. ושאם הפרה נשחטה זה בסדר לעומת זאת אם היא חושמלה זה כבר טרף.
אני לא חייב להיות הגיוני בכל דבר שאני עושה בחיים שלי, אני רק צריך להיות מאושר.
_____________________________________
זנגה זנגה, דאר דאר
(מ.קדאפי)
|