מחפש מידע אל (4) אתרים ארכיאולוגיים שנמצאים ממערב לכביש 2040 באזור מלון מנדרין .

הראשון אל-קבלי נמצא בשולי רח' יוניצמן מצדו הצפוני , דרומית לו נמצאים אבראק א,ב,ג -ג' נושק לשפת

הים.

נסה לחפש באתר חדשות ארכיאולוגיות תחת הכותרת תל רקית
http://www.hadashot-esi.org.il/repo...1415&mag_id=117

תודה,

האתרים הללו נמצאים צפונית לתל רקית.

אם הם אחד מהאתרים הבאים
הם מופיעים בסקר שאת הקישור הבאתי בתגובה הקודמת

האתרים 3,4,2המבוקשים אינם מופעים בדיווח הארכיאולוגי ,מופיע רק אתר 1 שלדעתי הוא אל-קבלי.

האתרים נמצאים צפונית לסי אנד סאן.

אם תחנה את רכבך בחניון של "סי אנד סאן" ותנוע דרומה על קו הרכס, במרחק של כ-250-300 מטר, קצת לפני שהשטח הופך לחולי תבחין בגבעונת קטנה ועליה שרידים של מבנה כלשהו. מדובר בלבני כורכר גדולות שאחרי כל גשם חזק מתגלגלות עוד ועוד לכיוון המצוק. הג'יפים שעולים על הגבעונת תורמים את חלקם, והרבה לא נשאר מזה. אני חושב שהמקום נמצא בערך איפה שנמצאות הספרות 3, 4 ו-6 במפה שצירף עופר. בחורפים הקודמים, בשתי הזדמנויות שונות, מצאתי שם מטבעות (שכמובן הועברו לרשות העתיקות!) שזוהו כממלוכיים.
מקווה שעזרתי במשהו.

קפצתי לנקודה שנראה לי שאתה מתייחס אליה. החלטתי שזו הזדמנות טובה לתעד אותה בצילומים, לפני שלא יישאר ממנה כלום באופן סופי. אז הנה:

מבט מדרום לצפון. האתר שעליו אני מדבר הוא הבליטה הקטנה שעל ראשה צמחייה, כש"מאחוריה" בצילום נמצא החלק המדורג והשטוח של סי אנד סאן.



מבט מערב למזרח. ניתן לראות היטב שלמרות שמדובר במבנה או מבנים לא גדולים, האתר קיבל עם השנים צורה אופיינית של תל. האופניים שלי נשענים על כמה מלבני הכורכר שניתקו משרידי המבנה והתגלגלו כלפי מטה. כפי שכתבתי, כל חורף זה נהיה גרוע יותר.



זה מה שנראה לי כ"פינה" צפונית-מערבית של מבנה.



על וסביב האתרון הקטנטן הזה פזורים חרסים רבים. מישהו מזהה את הסגנון, ויכול לתארך?



בדופן הדרומית של השרידים אפשר לראות שרידי טיוח פנימי (או שמא רצפה?) על אחת מלבני הכורכר. אני מבקר שם מדי כמה שבועות, ולמיטב זכרוני זה משהו חדש שראיתי לראשונה רק היום. כלומר, החלק הזה נחשף בגשמים האחרונים.



מקווה שסייעתי.

אם תצלם כמה שפות של כדים מהחזית ומהפרופיל אפשר יהיה לזהות תקופה

"החטיבה אינה מטה ואינה פיקוד ואינה מערכת של חוקים ופקודות.
החטיבה היא קודם כל מאות זוגות רגליים. הרגליים הובילו אל הקרב – אף כי מתוך פחד. הרגליים עמדו ולא ברחו, אף כי כמעט אבדה התקווה. והרגליים צעדו וצעדו וצעדו בעייפות, בגשם ובבוץ, כשלו וצעדו.
ולכל זוג רגליים היה לב, לב שחש בכאב, שהרגיש בעייפות, שנאבק עם הפחד. בלב הזה התחולל הקרב האמיתי, הקרב שהכריע. בלבו של הלוחם הבודד ניצחה החטיבה. זה הסוד אשר שמו "גבעתי"."
שמעון אבידן
מפקד חטיבת "גבעתי", תש"ח