איזה איש.
איזו אישיות.

והכל התחיל לפני כשבע שנים.

במקום בו אני משרת נהוג לזמן מדי שנה ושנה את כל הסגל (בקבוצות ע"פ השלבים המקצועיים) למספר ימי השתלמות מקצועית בהם מועברים נושאי ליבה ונושאי העשרה.
לפני כשבע שנים הועלתה הצעה מקורית להזמין ניצול שואה כדי שימסור עדות לכמה מהמסגרות הבכירות כחלק מנושאי ההעשרה.
כן, ניצול שואה, עדות...אתם יודעים....
ואין ספק שזה יהיה מרגש ומעניין וללא ספק מדובר היה בהצעה מצוינת שגם התקבלה...

האדם אשר העלה את הרעיון הגה אותו בעקבות ביקור והיכרות עם ניצול שואה בשם יאן רוז'נסקי אשר מתגורר בחולון ומשקיע לא מעט מזמנו במתן עדותו במסגרות שונות ומגוונות החל ממוסדות אקדמאיים דרך גופי בטחון וכלה בבתי ספר, עד לפני מספר שנים אף היה יאן מלווה קבוצות תלמידים אשר יצאו לפולין מטעם משרד החינוך....

ואני זוכר היטב את היום הראשון בו פגשתיו....
היה זה היום בו יאן הוזמן למסור את עדותו למסגרת הראשונה....
הוא נאסף מביתו שבחולון והגיע אלינו בלווי אחד מאיתנו.
יאן ערך עמנו היכרות קצרה ומנומסת, ותוך דקות נכנס לאולם בו המתינה לו הקבוצה ....

וזה לקח דקות בודדות כדי להבין...
להבין איזה איש מיוחד ניצב כאן מולינו ומספר בשפה שוטפת וקולחת את סיפור חייו !
יאן ידע לתבל את עדותו לעיתים בהומור אך ידע היטב גם להעביר את התחושות, המראות, הקולות והריחות הקשים ביותר שדעת אדם שפוי מסוגלת להבין, לקלוט ולהכיל!
לעיתים היה קצת מוזר לחשוב על כך שהאיש הזה שיושב מולינו הוא בן למעלה משמונים שנה!

אני עדדיין זוכר היטב את העדות הראשונה הזו, אני זוכר היטב את זו שבאה מס' שבועות אחריה ואת ההיא שאחריה ואחריה וכך עוד ועוד......

האיש היקר הזה כל כך ריתק אותי אישית ואת כל אחד ואחד מאתנו בכל פעם מחדש, עד כדי כך שבסופו של דבר, רובינו ככולנו היינו נוהגים להתפנות מכל עיסוק אחר כי "היום יאן אמור להגיע"......
יתרה מכך, אוכל לומר שלא אחת היינו קצת...אפעס... מתחרים על הזכות לנסוע לחולון ולהביאו מביתו ולו בכדי לשהות במחיצתו עוד קצת..... ולהקשיב.


וכך חלף לו הזמן, ובשלב מסוים יאן פשוט הפך לחלק מ"המשפחה"!
יאן ואשתו זומנו לכנסים, לאירועים לימי עיון ואפילו היו בינינו שהזמינוהו למסור את עדותו בכיתות ובבתי הספר בו לומדים ילדיהם, עד כדי כך...
ותמיד הוא הסכים, מעולם לא סירב....

אין מקום, אין לי אפשרות ואין לי את המילים לתאר ולו במקצת את סיפור חייו של יאן...
האיש שכילד חייו ניצלו בזכות אוסף הבולים שטיפח ושנשלח מהגטו לאחד ממחנות הריכוז הקשים אם כי הפחות מוכרים, מחנה "פלאשוב" עליו פיקד אחד הסדיסטים שבנאצים, אמון גת ימ"ש...

האיש ששרד את התופת ולימים אף נוצר בינו לבין בתו של אותו אמון גת קשר ייחודי ומיוחד שהוא נושא לסיפור בפני עצמו....

האיש שעלה לארץ, השתתף בכל מלחמותיה והקים משפחה למופת.....
האיש שאת סיפור חייו העלה כספר מרתק אשר נקרא "בדמך חיי", ספר שאף תורגם לאנגלית ונמכר בארה"ב...

אני כותב ומרגיש שאין די במילים, הן פשוט לא תהיינה מסוגלות בכלל להכיל....
ואני רואה את פניו הטובות, את מבטו שומע את קולו....
ממש כאן ועכשיו.

איזה מזל ואיזו זכות גדולה נפלה בחלקי להכירך יאן רוז'נסקי !

תודה על הכל איש יקר שכמוך.


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://prdupl02.ynet.co.il/ForumFiles_2/28967482.PNG]










לבני.

על מחנה פלאשוב מויקיפדיה:

http://www.google.com/url?q=http://...o2w7oSli8OuqmWw

על יאן:

http://www.google.com/url?q=http://...NJqAW-XyDTeClWw

היכרותו עם בתו של אמון גת (מתוך כתבה):

http://www.google.com/url?q=http://...khxT7Bdx4Ao5tYQ

V soncu bo hosta zapela, hosta in pesem vojna:
Brat moj, ne skrivaj lica, danes je vojna, VOJNA!

אולי שווה לפתוח אשכול אודות השואה וחברים יוכלו להביא סיפורים לא מוכרים של חברים, כי חבל עוד מעט זה כבר לא יהיה. רק הסיפורים וספרים יישארו.

אם זה יקבל עוגן, אוסף משהו משלי.

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

אמון גת לא היה החלאה מהסרט "רשימת שינדלר"?

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

היה

.