11-03-2012, 15:19
|
|
מומחה לתעופה, תעופה צבאית, חלל ולווינות. חוקר בכיר במכון פישר
|
|
חבר מתאריך: 02.07.05
הודעות: 11,676
|
|
|
אקונומיסט (מצוטט ב"הארץ"): המומחית מספר אחת בעולם לבטון מזוין: איראן
http://www.haaretz.co.il/news/politics/1.1661244
קטעים בלבד:
("משום מה" נוצר אצלי הרושם שהכתבה מגמתית משהו ומאותתת לששים אלי תקיפה כי ביצועה יהיה קשה מהצפוי).
---------
כמדינה שנמצאת באיזור סיכון גבוה לרעידות אדמה, פיתחו מהנדסים באיראן את אחד מחומרי הבנייה הקשיחים והחסינים ביותר שיש. אולם בטון זה יכול לשמש גם למיגון מתקני גרעין חבויים מפני המקבילה המלאכותית הקרובה ביותר לרעידת אדמה בעוצמתה - פצצות חודרות בונקרים.
שר ההגנה האמריקאי, לאון פאנטה, נראה מודאג. לאחרונה הודה פאנטה כי הדגם האחרון של הפצצות החדשות תוצרת ארה"ב לחדירת בונקרים Massive Ordnance Penetrator MOP - זקוקות לשדרוג נוסף על-מנת שיגיעו לבונקרים העמוקים ביותר של איראן. ייתכן מאוד עם זאת, כי גם השדרוג לא יועיל נגד ביצורי הבטון החכם של איראן.
בדומה לסוגי בטון סטנדרטיים, מורכב גם ה-UHPC מתערובת של מלט, חול, חצץ ומים. אלא שנוסף על חומרי היסוד, מכיל ה-UHPC אבקת קווארץ טהור (בשונה מפיסות הקווארץ הזעירות שמכיל חול רגיל), שבבים ממתכת וסיבים לחיזוק.
ה-UHPC עמיד בלחץ רב יותר ממרבית סוגי הבטון האחרים. מקבילה צרפתית לבטון זה, שנקראת Ductal, נמצאת בשימוש מסחרי ונחשבת לעמידה יותר משמעותית ללחצים מאשר בטון רגיל. גם בטון UHPC גמיש ועמיד יותר מיציקת בטון רגילה, ועל כן יכול לשמש כחומר בנייה חזק, קל ודק יותר.
בשל יתרונותיו הרבים, משמש ה- UHPC קבלני הנדסה אזרחית באיראן לצורכי בנייה מגוונים דוגמת סכרים וצינורות ביוב, ומכאן גם עולה שהחומר נמצא בפיתוח מתמיד. מחמוד נילי מאוניברסיטת בו-אלי סינה בחמדאן, משתמש למשל בסיבי פוליפרופילן ואבקת קווארץ בתערובת פרי פיתוחו. לתערובת זו תכונה של גמישות יחסית, המקנה לה עמידות גבוהה בפני מכות. ד"ר רוחוללה עלי-סאדח, בוגר אוניברסיטת טהראן החי ופועל בקנדה, עובד בימים אלה על פיתוח נוסחה המסתמנת כחזקה עוד יותר, במסגרת לימוד המבנה המולקולרי של בטון באוניברסיטת אוטווה. ראוי להדגיש כי המחקרים בנושא מיועדים למטרה אזרחית ובכוחם אף לסלול את הדרך לפיתוח דור חדש של בטון UHPC בעל חוסן יוצא מן הכלל.
ספר מדינות מערביות גילו אף הן עניין בתכונות ה-UHPC לשימוש צבאי פוטנציאלי. במחקר שנערך במתקן ניסוי טילים באוסטליה בין השנים 2004 ו-2006, הוכח כי הבטון האיראני מגלה עמידות גבוהה בו-זמנית בפני פיצוצים ופגיעה ישירה. הניסויים כללו פיצוץ מטען השווה לשישה טון חומר נפץ מסוג טי-אן-טי. עוצמת הפיצוץ סדקה אומנם בקיעים לאורך לוחות הבטון, אך לא ניפצה אותם. בנוסף, המבנה נותר על כנו, ובשונה מבטון רגיל - ה-UHPC לא התנפץ לרסיסים. בהקשר צבאי, התנפצות של רסיסים הניתזים לכל עבר בתוך בונקר מהווה יתרון בולט של הצד התוקף, שכן מערך ההגנה של היריב נפגע בצורה קשה יותר.
יש להניח כי אנשי הפיתוח האמונים על פצצות חודרות בונקרים יודעים את הדברים האלה, ואף אוחזים במטען נוסף של ידע סודי נרכש. יחד עם זאת, בזמן מלחמת המפרץ הראשונה ב-1991, גילה חיל האוויר האמריקאי כי פצצות חודרות בונקרים במשקל טון לא הצליחו לפלח מספר בונקרים בעיראק. כתוצאה מכך, חזרו המפתחים הצבאיים לשולחן השרטוט וכעבור שני עשורים הוציאו דור חדש של פצצות מפצחות בונקרים (MOP), במשקל 13 טון. משקלה של הפצצה כה גדול, עד שתא הפצצות של מפציץ החמקן B-2 נאלץ לעבור חיזוק מיוחד כדי שיוכל לשאת אותה בביטחה. על-פי דיווחים, מסוגלת הפצצה מהדגם החדש לחדור דרך בטון יצוק רגיל בעובי 60 מטר. לעומת זאת, הפצצה יעילה פחות נגד בטון מזוין החזק רק פי שניים מבטון רגיל, ומסוגלת לחדור עד שמונה מטרים בלבד. מכאן שכל אדם רגיל (או לפחות מי שאין לו גישה למידע מסווג) יכול רק לנחש מה תהיה מידת היעילות של הפצצות חודרות הבונקרים מדגם MOP נגד הבטון החזק בצורה בלתי רגילה תוצרת איראן. |
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
