 |
25-03-2012, 15:36
|
 |
מנהל פורומי צבא ובטחון, מילואים והלוחות
|
|
חבר מתאריך: 07.04.02
הודעות: 23,839
|
|
|
|
ישראל טל לא היה מ"פ טנקים מעולם. הוא הגיע לחש"ן אחרי שכבר היה אל"ם ומח"ט הראל.
תפקידו הראשון בגיס היה סגן מפקד גייסות שריון ולאחריו מח"ט 7 (סוג של ירידה בדרגה שהוא לקח על עצמו).
טל עבר הסבה לשריון שכללה מסלול לוחם מלא: כל המקצועות וצמ"פ.
אף טנק לא ישב ברמת הגולן בתקופת הקרב על המים.
מידע על הקרב על המים מתוך הפורום הישן:
המלחמה על המים - בהתאם להחלטת וועידת הפסגה הערבית הראשונה ובהתאם לתכנון המפורט של ההטיה בוועידת הפסגה הערבית השנייה, החלו הסורים בעבודות ההטיה באזור הבניאס (נובמבר 64). הלבנונים היו אמורים להטות את מי החצבאני בשלושה מקומות. מתוכם החלו עבודות ההטיה במקום אחד, מצפון לתל דן (מרץ 65 - יולי 65). באפריל 65 החלו הסורים בעבודות בגזרת בית המכס, מצפון ומדרום לכביש קוניטרה. העבודה הופסקה ביולי 65. בחודש זה החלו הסורים בעבודות הטיה מול כורזים. העבודה נמשכה בקטע זה עד ינואר 66, כשבחודש זה העבירו הסורים את הציוד צפונית לאל-על.
עוד בטרם ניגשו הערבים לביצוע ההטיה הזהירה אותם ישראל ואף הכריזה באו"ם לבל ייגשו למימוש התוכנית. סוריה התעלמה מן האזהרות. ישראל הגיבה בכח: התחוללו מספר תקריות ירי בהן פגעו טנקים ישראליים בציוד ההטיה ובשל כך שובשה העבודה והופסקה בקטעים שונים.
ב17- במרץ 1965 - ירו הסורים על פטרול ישראלי ליד תל דן. טנקים ישראליים חיפו על הסיור ופגעו בציוד ההטיה למרגלות החרמון.
ב13- במאי 1965 - ירו טנקים סוריים לעבר סיור ישראלי שיגרתי. טנקים מחטיבה 7 השיבו אש ואף ירו על ציוד ההטיה, שהיה במרחק רב מן הזירה. דחפור הועלה באש, והסורים הפסיקו את העבודות בקטע זה.
ב12- באוגוסט 1965 - ירו הסורים ממוצב דיקא על טרקטור ישראלי. צה"ל השיב באש, שיתק את מקורות הירי ופגע בטרקטורים סוריים בטווח ארוך ביותר.
ב14- ביולי 1966 - אחרי מספר התנכלויות מצד הסורים פגע חיל האוויר בציוד הנדסי כבד בריחוק 12 ק"מ מהגבול. צה"ל פגע בציוד ההטיה גם בהפעלה משולבת של טנקים, ארטילריה ומטוסים ובכך סוכלה תוכנית ההטיה הערבית.
מחלקה מגדוד 82 נשלחה באוקטובר 1964 אל תל דן (אזור מפורז שעפ"י הסכמי הפסקת האש הטור המקסימאלי של נשק שניתן היה להכניס אליו היה 9 מ"מ), המחקלה בתחילה בפיקוד קהלני, אח"כ בפיקוד אביגדור ליבמן ואפילו בפיקודו הישיר של המג"ד סאל בנימין אושרי הורכבה על טנקי צנטוריון חדישם עם תותחי 105 מ"מ שהיו אז חידוש גדול בצה"ל (התותח הקודם היה 84 מ"מ).
לצורך המבצע המיוחד הטנקיסטים קיבלו גם פגז חדש, המעיך.
הטנקים עמדו במקום בכוננות תקופה ארוכה כשהם מוסווים, מטרותיהם המוגדרות היו שני טנקים לבנוניים ליד נוחיילה וכלים הנדסיים וטנקים סוריים בתוואי ההטיה.
בסוף אוקטובר השמידו הטנקים בתל דן (בפיקוד אביגדור ליבמן) את שני הטנקים הלבנוניים.
בארוע אחר טליק נכנס לטנק עליו פיקד המג"ד אושרי לאחר שהתותחן שם 'על'. טליק רק לחץ על ההדקים וירה וכמובן שפגע בול. באותו ארוע נפגע אושרי קשה מרסיס בראשו.
מתוך אטלס כרטא לתולדות מדינת ישראל - עשור שני:
ב – 13 בינואר 1964 הגיעה ועידת פיסגה של מנהיגי מדינות ערב למסקנה כי אין ביכולתם להשמיד את מדינת ישראל במלחמה חזיתית , ועל כן הגו רעיון מבריק שיביא לחיסולה של המדינה הציונית ללא מלחמה: יטו את מקורות הירדן אל מחוץ לשטחה.
התכנית הייתה לכאורה טיפשית ביותר: הקמתה של תעלה יקרה , שלא נועדה להביא תועלת לאיש, אולם היה בה כדי לגרום נזק כבד ביותר לישראל, וזה היה הצידוק שלה בעיני יוזמיה. על ההתנגדות הצבאית הצפויה של ישראל התכוונו הערבים להתגבר במשותף, תוך כינון מפקדה מאוחדת, אולם בסופו של דבר נותרה סוריה לבדה במערכה.
התכנית התבססה על הטיית מי מעינות החצבאני והבניאס לתעלה שתתחיל במערבו של החרמון ברום 340 מ', תעבור בתחתית צלעות החרמון, במרחק 2 ק"מ מגדר קיבוץ דן, ותמשיך בשיפוע מתון לאורך כל הגולן דרומה עד שתביא את המים לאגם באפיק הירמוך. מאגם זה עמדו להזרים את המים בתעלה מזרחית לירדן , מחוץ להישג ידה של ישראל .
מעינות הדן שהיו בשטח המפורז בריבונות ישראלית "ניצלו" מהמזימה בגלל קירבת הקיבוץ אליהם. הזרמת המים בתעלה היתה גורעת שליש עד חצי ממי המוביל הארצי.
העבודות להכשרת התוואי לתעלת ההטיה הסורית נמשכו לסרוגין בעיקר בשנים 1964 – 1966 . ישראל הפגיזה בטנקים את בציוד המכני שעסק בעבודות ההטיה. הסורים, בתגובה, פתחו בפעולות ההכשרה בקטעים דרומיים בהם הגולן רחוק מגבול ישראל. כאשר "ברחו" הסורים מטווח הטנקים הפעילה ישראל מטוסים. התקרית החמורה ביותר היתה ערב מלחמת ששת הימים כאשר ישראל הפילה 6 מיגים סורים שחדרו לישראל בתגובה לפעילות חיל האוויר הישראלי. מעמדה הבינלאומי של ישראל הגביל את תגובותיה לאמצעים המוגדרים כ"תקריות" , מבלי לחרוג לפעילויות המוגדרות כ"מלחמה".
מתוך אורך כולל מתוכנן של 73 ק"מ הספיקו הסורים להכשיר תוואי באורך של 38 ק"מ , ואת התעלה עצמה חפרו והשלימו רק לאורך של פחות משני ק"מ. תוואי התעלה שהכינו הסורים, הידוע בכינוי " תוואי ההטיה הסורית ", נותר כצלקת בנוף וכמצבה וזכר לתכנית ההטיה הערבית.
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://uploaded.fresh.co.il/2004/09/22/806295.jpg]
אגב, אלי כהן "האיש שלנו בדמשק" סיפק מידע רב על עבודות ההטיה שאיפשר את הפגיעות.
(כדאי לקרוא את התאור של קהלני על הדרך שעשו הטנקים עד לתל דן כשהם מנסים שלא להתגלות לפקחי האו"ם) -----
· המאבק על "המוביל הארצי". ישראל החלה את מפעל המים ירדן-נגב (המוביל הארצי) רחוק מן הגבול הסורי! המתכננים ביצעו הטיית מעיינות מלוחים והתמודדו עם בניית "הסיפון" בנחל עמוד.
· בשנים '57 – '64 נאבקו מדינות ערב במפעל. שליח אמריקאי – ג'ונסטון (1955-1953) – הציע את "תוכנית ג'ונסטון" לפיה תשתמש ישראל ב – 40% ממימי הכנרת והירדן. מומחים ערביים קיבלו את הרעיון! מנהיגי "הליגה הערבית" סרבו לקבל את תוכנית ג'ונסטון.
· ישראל לא וויתרה על מפעל המים ירדן-נגב שנראה לה כענין קיומי.
· התקריות במזרח הכנרת ובגבול סוריה-ישראל התגברו. ישראל ביקשה להפגין ריבונות מלאה על הכנרת. התקריות הדרדרו לכדי פעולות ישראליות יזומות על מנת "לשכנע" את הסורים לשמור על שקט.
· ביום 10 ביוני '64 נחנך מוביל המים הארצי!
· המאבק על השליטה בתל דן. "הליגה הערבית" החלה לשקול תכנית הטייה שתייבש את עמק החולה. ישראל ביקשה להבטיח את שליטתה במעיינות הדן. הצבא סלל דרך שהקיפה את המעיינות. הסורים טענו שהדרך עוברת בתחומם! סלילת הדרך החלה בסוף '61.
· בנובמבר – דצמבר '64 ארעו תקריות קשות בין ישראל לסוריה והופעל חיל האויר.
· המאבק על ההטייה הסורית. הליגה הערבית החלה לבצע את תוואי ההטייה הסורית. בישראל החליטו לפגוע בתוואי ההטייה. במאבק על המים היה טמון פוטנציאל של מלחמה כוללת.
· בשנים '64 – '66 תקריות בתל דן שהתרחבו לגזרות אחרות לאורך כל תוואי ההטייה הסורית מרמת הבניאס ועד דרום רמת הגולן.
· במלחמה על המים נצחה ישראל. הסורים והלבנונים הפסיקו את העבודות בשטח.
מתוך:
http://www.zinman.org.il/html/wbagrut/c/chap_36.doc
"המלחמה על המים"
לאחר השעיית תכנית הטיית הירדן מדרום לגשר "בנות יעקב" ביצעה ישראל את תכנית המוביל הארצי,שנקודת המוצא שלו היתה בכנרת. מפעל זה הושלם ב- 10 ביוני 1964. בעקבות הפיכות פנימיות,פירוק קע"ם (קהיליה ערבית מאוחדת - איחוד בין מצרים וסוריה) ויריבות עם מצרים, התגבש בסוריה קו קיצוני שאחד מביטוייו היה הרצון לסכל את מפעל המים הישראלי. בוועידת הרמטכ"לים הערבים,בדצמבר 1963, קראה סוריה לפתוח במלחמה בישראל לאלתר. נשיא מצרים, נאמן לתפיסתו, לא רצה להיגרר למלחמה במועד לא נוח לו, ולכן יזם כינוס של ועידת פיסגה ערבית לדיון בנושא, מתוך כוונה לבלום את הלוחמנות הסורית, ועידת הפיסגה הראשונה התכנסה ב- 13 בינואר 1964 בקהיר, והחליטה להטות את מקורות הירדן - הבניאס והחצבני - ולהקים מפקדה משותפת להגנת מפעל ההטיה. בוועידת הפיסגה השניה (5 בספטמבר 1964 אושרה תכנית ההטיה ונקבע כי העבודה תחל בנובמבר 1964. הסורים החלו בעבודות מדידה ואיתור זרמים תת-קרקעיים באזור תל-דן.
התקריות הראשונות במאבק על המים אירעו ב - 3 וב -13 בנובמבר 1964, בעת שמוצבים סוריים פתחו באש לעבר עובדים שעסקו בשיפוץ דרך הפטרולים ובניקוז המעיינות באזור תל-דן. התקרית השניה היתה חמורה יותר: הסורים הפגיזו את היישובים באזור בארטילריה ובטנקים. מטוסי חיל האוויר הוזנקו לשיתוק מקורות הירי. בנובמבר 1964 החלו הסורים והלבנונים בהכשרת תוואי ההטיה של הבניאס והחצבני. כדי לסכל את מפעל ההטיה הערבי מבלי לדרדר את המצב למלחמה כוללת ניצלה ישראל תקרית אש כדי לפגוע בציוד ההנדסי הסורי, באמצעות ירי מדויק של טנקים. ב- 17 במרס 1965 נפגע ציוד סורי באזור מוע'ר שבע.
הסורים העתיקו את העבודות לאזור גשר "בנות יעקב", וגם כאן הצליחו טנקים לפגוע בו (מאי 1965) בפעם השלישית נפגע ציוד הנדסי סורי באוגוסט 1966, ליד קובת-קרעא, באש טנקים בטווח של כ- 11 ק"מ. ביולי 1966 פגעו מטוסי חיל האוויר בדחפורים הסוריים באזור עין א-סופירה. פגיעות אלה הבהירו כי ישראל לא תשלים עם הטיית מקורות המים שלה.
הלבנונים הבינו את הרמז והפסיקו את העבודות בסוף יולי 1965. הסורים המשיכו בעבודות בקטעים שונים, אך הן התנהלו באיטיות ונראה שבוצעו בעיקר מטעמי יוקרה.
מתוך בעוז רוחם:
http://www.aka.idf.il/iturim/asp/wars.asp?cat_ID=25670&pageNum=2&sOrderBy= מתוך אתר יד לבנים:
http://www.yadlabanim.co.il/moreshet_pic/page22.html
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://uploaded.fresh.co.il/2004/09/22/427188.jpg]
_____________________________________
אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!
© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il
|
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
