|
סיקור: Aria the animation
ושוב שלום, במסגרת חוסר המוטיבציה שלי ללמוד (ועכשיו גנטיקה) - להלן סיקור של סדרה חביבה שצפיתי בה לא מזמן. שוב - משהו שונה לחלוטין מהמיין-סטרים. ועכשיו לעניין!:
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://ec2.images-amazon.com/images/I/516PNFMSPPL._SL500_AA300_.jpg]
שם הסדרה: Aria the animation
מספר פרקים: 13
ג'אנר: Slice of life, אופטימיות (כן, מעכשיו יש כזה ג'אנר)
עלילה בקצרה:
בעתיד, בזמן שניסו ליישב את הכוכב מאדים, עקב טעות הכוכב הוצף במים ושמו שונה לאקווה. היום אקווה משמש עיר\כוכב לתיירות אשר בנויה במדוייק לחכות את ונציה (ומכאן שמה של העיר נאו-ונציה). הסדרה עוקבת אחרי aria , שבדרכה להפוך למשיטת גונדולה פוגשת אנשים ולומדת להכיר את העולם הנפלא שמסביבה יום אחר יום.
סיקור:
זה אולי אחד מהסיקורים הקשים ביותר שכתבתי (כלומר קשה לכתוב). אני דווקא אתחיל ואומר שהסדרה הזו לא מיועדת לכל אחד, להפך, אני חושב שהיא מיועדת לקהל מאד מצומצם של אנשים. עכשיו אני אסביר למה.
אריה, היא סדרה איטית, איטית מאד - אין מתח, אין סיפור עלילה סוחף, אין מוות או מחשבות פילוסופיות כבדות, כל פרק הוא נפרד, ואין דברים רעים במיוחד מסביב - זה כוכב תיירות, גן עדן שכזה, שהחיים בו, הם בדיוק חיים - ואולי אפילו קצת יותר טוב מזה. אז מה עושה את הסדרה הזו שונה, ולמה הביקורת עליה היא קשה לכתוב כל כך?
כנראה שבתור צופה, אני משתייך לכל הקבוצות שלא אמורות להינות מסדרה מהסוג הזה - אני ציני, אני אוהב מתח, ואני אוהב מחשבה, מעט פילוסופיה, ולפעמים גם כאב באנימות שאני רואה - בקיצור אני נהנה כמעט תמיד מאנימה שמציגות התמודדות עם השחור שבעולם - משהו שסדרות אמיתיות לעולם לא מראות במלואו (כי לרוב הצופים בבית זה קשה). -
הסדרה אריה, היא כנראה ההפך המוחלט ממה שאני אוהב. מדובר בסדרה אופטימית, אשר עוקבת אחר דמות אשר קמה כל בוקר במטרה להנות מכל שניה בחייה - מכל משב רוח, מכל מפגש, מכל שיחה. ללא ספק אריה היא הדמות הכי אופטימית שאני מכיר - ובו בזמן היא לא מחליאה אותי!.
ופה נכנס הקושי, עם האופטימיות הלא זהירה הזו, הדרך היחידה שאני יכול להגדיר למה נהנתי מהסדרה כל כך, ולמה אני הולך לצפות בעונות הנוספות היא שהסדרה פשוט עדינה להפליא - כן, זה נשמע מוזר - אבל השילוב של כל הדברים בסדרה, מהאנימציה, לקול של הדמויות ולקלילות האדירה - גורמת לסדרה לזכות ללא כל תחרות באנימה העדינה ביותר שראיתי מעודי. וכמו שאמרתי למעלה, לא כל אחד יעריך את זה - וזה מאד תלוי בזמן ובגיל כשאתם רואים את זה.אבל אמליץ ואגיד שזו אחת מהסדרות האלה שצריך לראות ביום חורפי במיטה כשיורד גשם בחוץ ובא לכם קצת אופטימיות קלילה. זה לא סדרה לראות אחרי שחזרתם הרגע מהנוקמים.
נתחיל מהתחלה, באנימציה חשובה האנימציה - האיכות הכוללת של האנימציה לא מהיפות שראיתי - אבל היא מתאימה לסדרה, הכל צבעוני למדי, ובעיקר זורם. הדמויות מצוירות מאד יפה (לטעמי) ומעט מושלם מדי (ויש כזה דבר, אפילו באנימה). הרגעים שמשתמשים במחשב הם לא נוראים במיוחד ואני חושב (להבדיל מביקורות של אנשים אחרים) שהם מוסיפים לטובה.
המוזיקה היא אחד מהדברים המושכים ביותר לדעתי בסדרה- כל פרק שיר הפתיחה מועבר כחלק מההתחלה של הפרק ולא בנפרד - כך שאין צורך להעביר את שיר הפתיחה כל פעם מחדש. זה כמובן יושב טוב מאד בהתחשב בעובדה ששיר הפתיחה הוא כל כך נעים לשמיעה - ומתאים כל כך לסדרה עצמה. מוזיקת הרקע נפלאה ומאד מרגיעה - מזכירה מעט את המוזיקה של haibane renmei ופס הקול שלה התנגן אצלי על המחשב כבר כמה פעמים. על הדרך אני גם אציין שהדיבוב היפני של הדמויות מושלם - פרט לשני רגעים של שירה שלא כל כך תואמים את אחת מהדמויות (והדבר נעשה בכוונה) - הדיבוב מקסים, והקול הרך של הדמויות הנשיות הוא מאד לא סטנדרטי לאנימות מהסוג הזה\סוג הדומה לזה. אני אוסיף לזה את העובדה שנהינתי משיר הסיום - זה לא חשוב במיוחד, אבל זה מאד לא אופייני לי.
פיתוח הדמויות כמעט ולא קיים - האופטימיות הולכת לאורך כל הדרך, ואומנם דמויות ה"משנה" חשובות לפחות כמו הדמות הראשית - הן נשארות עצמן, קצת פתוחות יותר אחת לשניה, לומדות על עצמן ועל העולם דברים חדשים (בעיקר דברים חדשים אופטימיים) אבל בעיקר נשארות עצמן.
ההומור של הסדרה הוא הומור חמוד ושוב, המילה המתאימה פה תהיה נעים. אתם תגחכו, תחייכו מדי פעם (במיוחד בכמה רגעים שמתעסקים בחתול המאד אנושי ובאמת מלבב) ואולי אפילו תצחקו פה ושם, אבל זה לא יהיה הצחוק המלא של Cromarti high school או GTO או משהו בסגנון, זה יהיה צחוק - טוב אתם כבר יודעים איזה סוג צחוק (עדין).
אז כן, האופטימיות הזהירה הזו הקסימה אותי. אותי,הציניקן שאוהב את הסדרות שלו שחורות וקודרות. באתי בציפייה לסדרה מהסוג הזה, ולא התאכזבתי. אולי לא נהיתי כל כך אופטימי, אבל זה נתן לי שלווה בימים מאד לא רגועים (תקופת מבחנים לא קלה). לא יודע איך היה נראה הסיקור הזה אם הייתי מצפה למשהו אחר - כנראה הרבה פחות טוב.
אז עכשיו לסכם - קחו את הסדרה בתקופה שבה אתם צריכים עדינות, אופטימיות, ורוגע. לא חייבים לצפות בפרקים אחד אחרי השני, או בכולם במכה - זה לא סוג כזה של סדרה. אם תבואו בראש הנכון אני מאמין שתהנו ממנה עד מאד. למרות שאני יכול להבין בהחלט אם יהיו הרבה צופים שיקראו את הסיקור, יראו שלושה או ארבעה פרקים ויבינו ישר, שזה לא בשבילם.
סיכום:
עלילה: 7(אין באמת קו עלילה מתקדם, אבל עושה את העבודה בשביל סוג הסדרה)
מוזיקה: 9
אנימציה: 7
פיתוח דמויות: 5
סה"כ: רגוע ונעים 
מקווה שתיהנו
ארז.
_____________________________________
|
ראשי
צ'אט
08-05-2012, 20:32
מצב כלאיים
