|
תמליל דבריו של עו''ד יורם שפטל מתוך תכניתו - חלק א'
תמליל דבריו של עו"ד יורם שפטל מתוך תכניתו בערוץ 103 מתאריך: 15/09/0211
מהי בדיוק 'הציונות האדומה' ומה היו חטאיה העיקריים בצ"ג (93) השנים האחרונות? (חלק א')
הנושא של התכנית הערב הוא צ"ג שנות חטאים של הציונות האדומה, צ"ג בגימטרייה זה 93 והמספר הוא לא מקרי כי אני מתחיל מתרע"ח שזה שלהי 1917. עכשיו ראשית הסבר קצרצר למה אני מתכוון שאני אומר הציונות האדומה, כשאני אומר הציונות האדומה אני מתכוון למפלגת השלטון המרכזית במדינת ישראל בין השנים תרצ"ג עוד לפני קום המדינה 1933 ותשל"ז 1977 השנה בה סולקה מפלגת השלטון המרכזית שקראו לה בתחילה מפא"י ולאחר מכן מפלגת העבודה, השנה בה סולקה מפלגת העבודה מן השלטון במהפך ההיסטורי. עניין שני, כאשר זהו הזרם המרכזי ואילו האגף השמאלי של הציונות האדומה תמיד הסתובב סביב השומר הצעיר שהוא במרכז האגף האדום הקיצוני ושני אלה יחדיו מההווים את הציונות האדומה. עניין נוסף שראוי להבהרה, חטאי הציונות האדומה במשך צ"ג השנים שאני הולך לדבר עליהם אינם, הם בהיקף כזה שתוכנית אחד וגם לא עשר תוכניות לא יספיקו להקיף אותה. אנחנו לכן כל הנושאים שניגע בהם זה אך ורק ממש על קצה קצהו של המזלג וגם כאן אנחנו נעסוק אך ורק בחטאים המדיניים ונעזוב לחלוטין את הפן החברתי כלכלי שהציונות האדומה יצרה, אותו משטר אימים נורא ששרר בארץ עד שנות התשעים אפילו, משטר שללא פנקס אדום חייך לא היו חיים, אבל אנו לא ניגע בעניין הזה ואנחנו נתרכז אך ורק במחדלים ובחטאים בעלי ההיבט המדיני של הציונות האדומה.
ואנחנו פותחים כמו שאמרתי בראשית תרע"ח שזה שלהי 1917 לקראת סוף מלחמת העולם הראשונה.
באותה תקופה מחתרת ניל"י שהיא ראשי תיבות של 'נצח ישראל לא ישקר', מחתרת שנוסדה בתרע"ה 1915 במטרה מתוך ראייה מדינית מרחיקה לכת, לסייע לבריטים במלחמתם בטורקים שהיו, טורקיה הייתה אז המעצמה השלטת במזרח התיכון וכמובן בארץ ישראל. השלטון הטורקי בארץ ישראל ב- 1917 תרע"ז מלאו לו בדיוק 400 שנה החל מ- 1517. ואנשי ניל"י הבינו שהמפתח לקידום הציונות זה סילוק השלטון הטורקי מהארץ והם שמו עיניהם על בריטניה דבר שלפחות בראשיתו של תהליך השלטון של המנדט התברר כנכון. כתוצאה מכך וכתוצאה שבישוב העברי הקטן שמנה בקושי 60000 איש באותם שנים ידעו על אותה אסטרטגיה מרחיקת לכת ומוצלחת של ניל"י, הייתי אומר היוקרה של מחתרת ניל"י ואנשיה שהם בני הבילויים הראשונים במושבות הותיקות ובראש ובראשונה זיכרון יעקב, היוקרה של אותה קבוצת ניל"י הייתה בשיאה בקרב הישוב והם נראו כמנהיגים עתידיים של הישוב לאחר תום המלחמה וסילוק השלטון הטורקי. עוד יש להדגיש שאותם אנשי מחתרת ניל"י היו הדור הראשון אחרי 2000 שנה של צברים שמלידתם דיברו אך ורק את השפה העברית. אבל לציונות האדומה דווקא בגלל המועמדות הטבעית של אנשי ניל"י להיות הייתי אומר המנהיגים לא השליטים אלה המנהיגים של הישוב היהודי בארץ, דווקא משום כך אנשי הציונות האדומה לא ראו את הדברים עין בעין והחליטו לסלק אותם מן הדרך ובאמצעים חסרי מעצורים. אנשי השומר הידוע והמפורסם היו כולם אנשי שמאל מובהקים, והלשינו לטורקים בכסלו תרע"ח שזה אחד באוקטובר 1917, על כך שכל הנהגת ניל"י נמצאת באותו יום במושבה זיכרון יעקב. הצבא הטורקי בהדרכת אנשי השומר הקיפו את העיירה, הקיפו את המושבה, תפסו את מרבית הנהגת ניל"י, למעט יוסף לישנסקי שהצליח להימלט אבל לא לזמן רב, הוא נתפס ונורה ע"י אנשי השומר והוסגר פצוע לידי הקלגסים הטורקיים. יחד איתו נתפסה כמו שאמרתי כל הנהגת ניל"י, כשהבולט בין שאר האנשים שנתפסו הוא נחמן בלקין. לאחר שהם הוסגרו לידיהם של הטורקים הם נשלחו לדמשק ושם הועמדו למשפט במירכאות כפולות ומכופלות, לישנסקי ובלקין הוצאו להורג והשאר נידונו לתקופות מאסר ארוכות וכפי שנראה להלן, הפעולה השטנית הזאת הבוגדנית הזאת הרצחנית הזאת של הציונות האדומה כדי לסלק יריב הטוען לשלטון מן הדרך איננה מעשה אחד שלא חזרו עליו יותר אלא, זוהי ממש דרכה של הציונות האדומה בהתמודדות הפוליטית במטרה לכבוש את השלטון ולסלק באופן חסר מעצורים כל יריב שניצב בדרך, גם אם מדובר בבגידה ובשיתוף פעולה עם האויב.
כולנו, ועכשיו אני מגיע לחטא השני, כולנו למדנו במסגרת המשנה המסולפת שלימדו אתנו בביה"ס שאת העלייה לארץ ישראל הפסיקו הבריטים במסגרת הספר הלבן בשנת תרצ"ט 1939. זה נכון אבל זוהי רק מחצית האמת ולפעמים לומר וללמד רק את מחצית האמת זה אפילו גרוע מללמד דברי שקר. כי שערי ארץ ישראל נסגרו בפני מרביתו של העם היהודי ע"י הסוכנות היהודית כתוצאה מיוזמה של חיים ויצמן בין בריתה לאורך דור שלם של הציונות האדומה וסגירת שערי הארץ נעשתה בדרך הבאה: הסוכנות פנתה לשלטונות המנדט ואמרה שמן הראוי שרישיונות העלייה לא יוצאו ע"י ממשלת המנדט אלא ע"י הסוכנות היהודית שהיא זו שתוציא את שרישיונות העלייה שנקראו אז בשם 'סרטיפיקטים'. והסוכנות הוציאה רישיונות עלייה החל משנות העשרים אך ורק או לא נאמר אך ורק אלא בראש ובראשונה לבוגרי הכשרות החלוץ, שזה תנועת הכשרה של הציונות האדומה שהכשירה חלוצים עלייה לארץ ישראל ורק אלה או כמעט רק אלה קיבלו סרטיפיקטים לעלות לארץ וכך נוצר וזה היה בכוונת מכוון = רוב אדום מלאכותי בארץ ישראל משום שעם ישראל רובו ככולו הודר מן הארץ. הנימוק להדרתו של רוב רובו ומניינו של עם ישראל מן הארץ היה, הוא ניתן ביטוי מדויק בדבריו של חיים ויצמן: "אנחנו לא צריכים את 'רחוב נלסקי' מוורשה בארץ ישראל". נלבסקי זה הרובע היהודי בוורשה שבו התגוררו בעיקר יהודים שומרי מצוות וזה היה הדגל של סוג היהודים שהסוכנות לא רצתה שיעלו לארץ. אבל לא רק הם, כל מי שאיננו חלוץ וגם לא היה לו 1000 לירות שטרלינג מזומן בכיסו, 1000 לירות שטרלינג ב- 1922-3-4-5 ערך הקנייה שלהם הוא כמיליון דולר היום, כמיליון דולר היום וכמובן שלאף אחד כמעט לא היה את הכסף הזה ולכן עם ישראל הודר רובו ככולו מארץ ישראל כדי לאפשר ליצור כאן רוב אדום ומלאכותי בארץ. אני רוצה להביא לכם דוגמה מהוריי שכמובן הודרו מהאפשרות לעלות לארץ, אבל בכל אופן הם הגיעו הנה בשנות השלושים הכיצד?, אימא שלי הגיעה הנה במסווה של עיתונאית פולנייה של העיתון היהודי העולמי של היהודים הפולנים המתבוללים 'נוביני קורייר', ואילו אבא שלי עשה כל מני תרגילים פיננסיים רמאים כדי ליצור מצב שווא כוזב אצל שלטונות המנדט שיש לו 1000 לירות שטרלינג בכיסו, סכום שאפילו חלקו הקטן לא היה ברשותו באותה עת. כך הצליחו הוריי להגיע לארץ ואם לא כן היו כמובן הופכים מ- 'אבק אדם' בשפתו של ויצמן לאפר אדם באושוויץ כמה שנים לאחר מכן.
הפרשה השנייה, החטא השלישי הכבד וכמו שתיראו גם הרצחני של הציונות האדומה זה 'פרשת רצח דה האן'. ראשית כמה מילים מיהו דה האן: דה האן היה אנטי ציוני קיצוני, איש אגודת ישראל רווי משטמה ושנאה למפעל הציוני שהלך נבנה והתגבש בארץ ישראל של שנות ה- 20, וב- 1926 תרפ"ו החליטה הוועדה המרכזת של ההסתדרות בראשותו של בן גוריון שהיה אז מזכיר ההסתדרות, וכן מפקדת ההגנה שהייתה אז בראשית צעדיה ובחיתוליה לחסל פיזית, כן לרצוח את דה האן, המשימה הוטלה על אדם בשם עודד תהומי, לא עודד, בשם תהומי והוא ביצע אותה בהצלחה במירכאות כפולות ומכופלות ודה האן נרצח בדם קר בשל היותו יריב פוליטי של הציונות האדומה ושל הציונות בכלל , אבל איש בשום זרם אחר של הציונות לא העלה בדעתו לרצוח את דה האן בגלל השקפותיו ופעילותו האנטי ציונית הארסית יש לומר, המנוולת יש לומר, אבל היעלה על הדעת כי כך נטפל ביריבים פוליטיים?. אנחנו רואים כאן המשך ישיר לדרך האיומה והנוראה של חיסול צמרת ניל"י, אותו דבר ובצורה עוד יותר ברוטאלית הפעם לא נתנו לטורקים לרצוח או לאנגלים לרצוח אלא את הרצח ביצעה ההגנה עצמה וכך הלך לעולמו הפרופסור דה האן. אנקדוטה קטנה בעניין הזה, אני השתתפתי לפני קרוב לשנתיים בתכנית לקראת ציון יום ההתנקשות בחייו של רבין, והשתתף בתכנית ההיא פרופסור צחור, ואני אמרתי באותה תכנית שמי שהביא הנה אידיאולוגיה של רצח פוליטי זה הציונות האדומה, לא יגאל עמיר שפעל כאיש בודד, אלא תנועה פוליטית שלמה, שרצח פוליטי היא דרכה ומשנתה, זוהי הציונות האדומה, היא זו שהביאה לארצנו את הרצח הפוליטי. ופרופסור צחור איש השמאל המובהק שלא לומר השמאל הקיצוני, באופן ממש שקרי אמר את הדברים הבאים בתשובה: "תהומי שביצע את הרצח היה איש ימין", וזה שוב דוגמה מובהקת בצורת החצאי אמת שהם שקר יותר גרוע של דרך ההתנהלות בוויכוחים של אנשי השמאל. תהומי חמש שנים לאחר מכן היה מפורשי ההגנה אבל את הרצח של דה האן אמנם פיזית בידיים ביצע תהומי שהיה איש שמאל מובהק, אבל לא הוא החליט על הרצח, על הרצח של דה האן החליט בן גוריון אישית, החליט גולומב מפקד ההגנה אישית, הם החליטו על הרצח, הם שלחו את תהומי לרצוח את דה האן, ולכן הניסיון להדביק את הרצח הזה אישית על תהומי שגם היה איש שמאל מובהק כשביצע את הרצח, דוגמה מובהקת לרמייה שבה השמאל מנהל את הויכוחים ואת העמדות הפוליטיות שלו.
החטא הבא החמור מאין כמותו הוא ההתנגדות העיקשת לכל אורך שנות העשרים והשלושים של הציונות האדומה, להגדיר את מטרתה של הציונות כהקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. הקונגרס הציוני הראשון חרט על דגלו את הקמתה של מדינה יהודית בארץ ישראל כמטרתה האחת ואין בילתה של הציונות, על כך חזרו כל הקונגרסים הציוניים עד מלחמת העולם הראשונה. לא זו אף זו, התנועה הציונית כולה נוסדה ע"י הרצל בעקבות ספרו המונומנטאלי 'אלטנויילד, ת"א – ארץ חדשה נושנה' כפיתרון לבעיה היהודית הבעיה האנטישמית ומהו הפיתרון? הקמתה של מדינה יהודית בארץ ישראל. זהו הלו"ז של הציונות ואין בציונות דבר למעט הקמתה של מדינה יהודית בארץ ישראל. והנה עם הופעתה של הציונות האדומה וחיים ויצמן על בימת נשיא ההסתדרות הציונות, חיים ויצמן בן בריתה המובהק של הציונות האדומה במשך דור שלם, כל תקופת המנדט מסיום מלחמת העולם הראשונה ועד לסיום המנדט, תקופה מדויקת של 30 שנה, תרע"ח – תש"ח. ובכן הציונות האדומה הזאת הסירה מעל סדר היום הציוני את הקמתה של מדינה יהודית בארץ ישראל. בקונגרס הציוני הי"ז שהתכנס בתרצ"א העלה ז'בוטינסקי את ההצעה שההסתדרות הציונית תשוב לעצמה ותכריז על הקמתה של מדינה יהודית בארץ ישראל כעל מטרתה האחת והיחידה של הציונות. עכשיו שימו לב לדברים שנשאו בעניין הזה באותו קונגרס הי"ז של ההסתדרות הציונית, שניים מהמנהיגים הבולטים של הציונות האדומה, מאיר יערי מטעם השומר הצעיר ודוד בן גוריון לא אחר שהיה אז מזכ"ל ההסתדרות לימים יושב ראש הסוכנות ולימים ראש ממשלת ישראל. אומר מאיר יערי: "אנו שוללים את הרעיון הבורגני ואת החלום של מדינה יהודית" והוא מוסיף ואומר: "השלכת הלוזונג של מדינת יהודים כלוזונג פוליטי אקטואלי, עם כל הסממנים של שלטון, מתכוונת להשליט בארץ ישראל משטר קולוניאלי, משטר של דיכוי מתמיד של הפועלים הערבים, של נישול האוכלוסין הערבים מזכויותיהם הפוליטיות האלמנטאריות". שימו לב זה בדיוק הלשון של כל שונאי ישראל היום, אחת לאחת, מילה במילה וכך מתבטא אחת הבולטים שבמנהיגי הציונות האדומה מאיר יערי. אבל אם אתם חושבים שלבן גוריון יש דעה יותר טובה על הקמת מדינת יהודים בארץ ישראל - אז אתם טועים. הנה מה שבן גוריון אומר בתשובה להצעתו של ז'בוטינסקי באותו קונגרס, ציטוט, בן גוריון: " לא נשלים עם שלטונה של קבוצה לאומית אחת על רעותה, לא עתה ולא בעתיד, אך אין אנו מקבלים את סיסמת המדינה היהודית שמשמעותה בסופו של דבר שלטון היהודים על תושבי הארץ הערבים, אנו שוללים שלטון שלנו על הערבים גם כאשר ישתנו יחסי הכוחות בארץ לטובתנו כתוצאה של ההתפתחות הדינמית הקשורה בעליה היהודית לארץ ישראל". בן גוריון שהשמאל באופן רמאי במשך דור שלם כינה אותו כמייסד מדינת היהודים היה אויב של הרעיון של הקמת מדינת היהודים ומדינת היהודים ונגיע לכך בהמשך, מדינת היהודים נכפתה על הציונות האדומה הר כגיגית ע"י הארגון הצבאי הלאומי במלחמתו נגד האימפריאליזם הבריטי וסילוקם של הבריטים מהארץ. וכמו כן כמובן השואה, עד אז, עד אז הציונות האדומה התנגדה בתוקף לאורך למעלה מדור שלם להקמתה של מדינה יהודים בארץ ישראל, ואם אתם חושבים שהדברים של בן גוריון הם חד פעמיים והם נאמרו רק בקונגרס הציוני הי"ז – אז אני רוצה להפנות אתכם לעדותו של בן גוריון בוועדת פיל, ועדת פיל היא ועדה שהבריטים הקימו בעקבות מאורעות תרצ"ו, הפרעות הערביות בארץ. הוועדה קמה בשנת 1937 ובאותה שנה העיד בפניה בן גוריון ואלה הם דבריו המדהימים: בן גוריון: "אנשי המדינה יכולים לסגור את שעריה לפני עולים חדשים ואפילו מאחיהם ואילו הבית הלאומי כל עוד הוא נשלט ע"י הבריטים שהכירו בשעתו בזכות העם כולו להיכנס לתוך בית זה – היא ערובה כנגד התאכזרות אפשרית של יהודים ביהודים, כל עוד ימצא בעולם יהודי הזקוק והמוכרח ורוצה לעלות לבוא ארצה – לא יוכלו גם יהודי ארץ ישראל למנוע את כניסתו, אילו נאמר מדינה היינו אומרים שהכוונה היא שרק יהודים יהיו בארץ ישראל, וגם משום בעיית המקומות הקדושים – איננו רוצים לקבל על עצמנו בלבד את האחריות עליהם, אנו מכירים שהם צריכים להיות ברשות כוחות בינלאומיים בעזרת המנדט". כלומר בן גוריון מבהיר לשליטים הבריטים מדוע הוא איננו רוצה, איננו חולם אפילו על הקמתה של מדינה יהודית, אותו בן גוריון שבעזות מצח הוגדר עשר שנים מאוחר יותר במשך דור שלם ועד היום שותים את דברי ההבל הללו - כמי שהקים את מדינת היהודים, לא פחות ולא יותר. אנחנו נעשה כאן אתנחתא.
חזרנו ואנחנו ממשיכים, ואנחנו מגיעים לחטא הבא של הציונות האדומה מהחמורים שבחטאיה, הלא היא עלילת הדם בעניין רצח ארלוזורוב, עלילת דם שלא הייתה אלא מכשיר של הציונות האדומה להשתלט באופן סופי על היישוב העברי בארץ ועל ההסתדרות הציונית. ביוני 1933 שזה סיוון תרצ"ג נורה חיים ארלוזורוב ראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית בחולות ת"א במקום שהיום ניצב פחות או יותר באותו מקום 'גן העצמאות'. בו בערב בן גוריון שהיה באותו ערב בוורשה, שלח מברק להנהגת מפא"י ודרש בלי לדעת שום דבר שהרוויזיונסטים יואשמו ברצח של ארלוזורוב. אשתו של ארלוזורוב כאשר בתחנת המשטרה באותו ערב הראו לה תמונות של כל מני יהודים אנשי בית"ר, כחשודים שמא הם ביצעו את הרצח - גערה בשוטר היהודי דרך אגב שקוראים לו פרידמן, שהיה סמל במשטרת ת"א המנדטורית, גערה בו על כך שהוא מראה לה תמונות של יהודים כי היא אמרה "זה שירה בחיים היה ערבי". כל זה לא מנה מהשלטונות הבריטים בשיתוף פעולה הדוק עם אנשי מפא"י – להעלים את זיכרון הדברים הזה שכתב סמל פרידמן והדבר אפשר כמה חודשים לאחר מכן לגברת ארלוזורוב באופן ציני באולם בית המשפט לזהות את אחד משלושת הנאשמים, הנאשמים היו אבא אחימאיר, צבי רוזנבלט ואברש'ה סטבצקי אברהם סטבצקי, זה לא מנע האמירה הזאת של הגברת ארלוזורוב בליל הרצח שערבי הוא היורה, זה לא מנע מהגברת ארלוזורוב באולם בית המשפט להצביע על אברהם סטבצקי שממש לא נראה כמו ערבי, אבל ממש לא, להצביע עליו על כמי שירה על בעלה חיים ארלוזורוב. והתוצאה של המשפט שכמובן היו שני שופטים ערבים, שני שופטים אנגלים ושופט יהודי אחד אהרן ולרו, התוצאה של המשפט הייתה שאבא אחימאיר זוכה בלי להשיב על האשמה, צבי רוזנבלט זוכה גם כן, ואילו אברהם סטבצקי בעקבות הצבעתה של הגברת ארלוזורוב עליו כמי שירה בבעלה – הורשע ונידון למוות. פסק הדין המרשיע הזה, הפך לנושא יחיד במערכת הבחירות של קיץ תרצ"ג להסתדרות הציונית, בו הואשמו הרוויזיוניסטים תנועת ז'בוטינסקי בעלילת הדם הנוראה, על היותה החראית ואיש בית"ר כמי שביצע בשליחות התנועה את הרצח והתוצאה של מערכת הבחירות הייתה השתלטות ואך ורק בעקבות התעמולה השטנית והשקרית הזו, השתלטות של הציונות האדומה על ההסתדרות הציונית ועל כל מוסדות הישוב בארץ ללא יוצא מן הכלל, ומאז ועד למהפך תשל"ז 1977 במשך 44 שנים רצופות היה הישוב בארץ ולאחר מכן תושבי המדינה נתונים לשלטון הציונות האדומה. כמובן יש להזכיר שבית המשפט העליון המנדטורי זיכה את סטבצקי מכל אשמה ועוד יש להזכיר וזה הדבר הנורא ביותר, פרופסור דב סדן, שהיה לימים חבר כנסת מטעם מפא"י, ראה את אברש'ה סטבצקי בשעה שבע בערב, בירושלים, ארלוזורוב נורה בשעה שמונה בערב בת"א, באותם ימים לנסוע ברכבת בין יפו לירושלים לקח שלוש שעות וזהו בדיוק פרק הזמן שלקח במכונית להגיע מירושלים לת"א. זאת אומרת, אין כוח בעולם שאדם שהיה בירושלים בשבע בערב יכול לירות במישהו בת"א בשמונה בערב, דב סדן שתק, ראה כיצד סטבצקי נידון למוות על כך שהוא ירה בת"א בארלוזורוב והוא ראה אותו בשבע בערב, שעה קודם בירושלים והנבל שתק. לימים כאשר הוא הודה בכך בראיון למעריב בשנת תשמ"ב 1982 שהוא אכן ראה את סטבצקי בירושלים, הוא נשאל מדוע אם כן הוא שתק 49 שנים והוא השיב "טובת המפלגה". ואבוי לה למפלגה שזאת היא טובתה. זוהי הציונות האדומה במיטבה, פרשת עלילת הדם של רצח ארלוזורוב שבעקבותיה הציונות האדומה השתלטותה על ההסתדרות הציונית ועל הישוב בארץ – היא היא הבבואה הכי מוצלחת והכי מובהקת של הפרצוף של הציונות האדומה.
החטא הבא ושימו לב אני הולך בסדר כרונולוגי, החטא הבא של הציונות האדומה היא מדיניות ההבלגה בגל הטרור הערבי ששטף את הארץ בין תרצ"ו לתרצ"ט, 1936 עד 1939. אל מול גל הטרור הזה הציבה ההגנה על פי הוראת ההנהגה הפוליטית של מפא"י בראשות בן גוריון שאז כבר היה יושב ראש הסוכנות היהודית, למעשה ראש ממשלת ההסתדרות הציונית, על פי ההוראה ננקטה פעילות מדניות של הבלגה. מה פירוש הבלגה?, אסור לזום שום פעולה שתמנע התקפה ערבית, אפשר להתגונן מול הערבים רק כאשר הם באים ותוקפים, רק אז מותר לאחור בנשק ולהתגונן, לפני כן אי אפשר. כתוצאה מכך היוזמה כולה הייתה כל הזמן בידי הערבים. על המדיניות המופקרת הזאת נמתחה ביקורת גם ע"י חוגי הציונות האדומה. אני רוצה להביא למשל את דברי של זלמן ארן שנאמרו במרכז מפא"י בשנת 37 תרצ"ז וכך אומר זלמן ארן: "את שיטת ההבלגה, ההבלגה הפכה להיות שיטה בזויה ואני רואה בה אחד הכישלונות הגדולים של הישוב היהודי במאורעות אלה, עכשיו קל יותר לערבי להרוג יהודי מאשר כלב, לזה סייענו אנחנו בשיטת ההבלגה הבזויה שגזרנו על עצמנו". אבל בסופו של דבר ולא ניכנס לכל הפרטים, ממש בשלהי 38 תחילת 39, ההגנה במידה מסוימת בגלל אורד וינגייט ושוב לא ניכנס לשלל הפרטים, נסוגה מעט מהמדיניות הזאת ושוב בראש ובראשונה מסיבות של פוליטיקה פנימית של שימור השלטון, וביטוי לכך נתן ברל רפטור בדברים שהוא נשא במרכז מפא"י בקיץ 38, הוא אומר כך, ברל רפטור: "גם הכוחות הפנימיים שלנו יחלשו עקב ההבלגה הזאת, ואם אין אנו עושים מה שצריכים היינו לעשות יכולה לבוא התפרצות רוויזיוניסטית מסוכנת, אני מפקפק אם בהתנהלות כזאת של הבלגה נוכל לשמור על שלטוננו מבפנים בישוב". לא פחות ולא יותר, כלומר ההסתלקות המסוימת ממדיניות ההבלגה הארורה של הציונות האדומה נבעה לא משום שנשפך דמינו כמים ברחובות בערים בכפרים ובדרכים אלא – משום חשש שהמשך ההבלגה יביא לכך שרסן השלטון יישמט מידי הציונים האדומים, זה ורק זה הביא לשינוי מסוים מאוד יש לומר במדיניות ההבלגה.
כולנו למדנו בבתי הספר את ההיסטוריה השקרית לפיה ההגנה וההגנה בלבד כמו גם הפלמ"ח, ארגנו את מפעל העפלה, ובכן כשם שהציונות האדומה התנגדה עד 1946 תש"ו להקמתה של מדינה יהודית בארץ ישראל – כך היא התנגדה בתוקף רב עוד יותר למדיניות העפלה. מדיניות העפלה החלה בשנת תרצ"ח ע"י בית"ר ולמה היא החלה?, היא החלה משום שז'בוטינסקי הבין ששואה מתרחשת ובאה על יהדות אירופה, ואי אפשר שיגיעו לארץ רק אנשים שהציונים האדומים נתנו להם סרטיפיקטים להיכנס לארץ, יש עוד יהודים בעולם וגם אותם צריך להביא ארצה. ואז בית"ר החל לארגן אוניות מעפילים של אנשים שהציונים האדומים סרבו לתת להם סרטיפיקטים, והציונות האדומה תקפה במילים חריפות ביותר את מפעל העפלה הזה, שדרך אגב הצליח להביא לארץ כ- 15000 איש, בטענה שמציפים את ארץ ישראל "באלמנטים בלתי רצויים". אבל גם לאחר שהחלה מלחמת העולם השנייה כלומר, לאחר שהשואה החלה, עדיין מפא"י דגלה בסלקציה, ואני רוצה לצטט מדבריו של משה שרת מ- 8-6-1941 שזה סיוון תש"א וכך הוא אומר: משה שרת: "אין שליטה, הרוויזיוניסטים חידשו את פעילותם ועוד ידם נטויה, הם לקחו את כולם, עיוור, פיסח, אפילו מושב זקנים שלם, הם אינם מקפידים על חומר אנושי רצוי, יש להעלות את הטובים בלבד" - ושימו לב למשפט המחריד הבא - "ואת המנוולים לגרש מחופי הארץ". מי שלא מקבל סרטיפיקט מהציוני האדום הוא מנוול, לא פחות ולא יותר וגם במהלך השואה, ויש לגרש אותו מחופי הארץ. ומי אומר את זה? מי שלימים היה ראש הממשלה מטעם הציונות האדומה משה שרת.
במילים אחרות כדי לשמור על רוב אדום בארץ ישראל גם במהלך השואה, הציונות האדומה עושה סלקציה - איזה יהודי יעלה ואיזה יהודי לא יעלה, יהודי אדום – יעלה, יהודי שאיננו אדום יישאר למאכלת. אבל החטאים של הציונות האדומה בהקשר למלחמת העולם השנייה לא מתמצים רק בחטא הזה שעמדנו עליו זה עתה. אנשי השומר הצעיר הם כזכור האגף הקיצוני של הציונות האדומה הם סרבו להילחם בנאצים, סרבו להלחם בגרמניה בגלל הסכם האי לוחמה בין היטלר לסטלין יימח שמם וזכרם. אנחנו כאן למרבה הצער נאלצים לסיים, אבל לא נסיים עם הנושא הזה ונמשיך איתו בשבוע הבא, ערב טוב שבת שלום לכל המאזינים, ואנחנו נשתמע בתכנית הזאת באותו נושא בשבוע הבא באותו יום ובאותה שעה, תודה יורם שפטל באולפן. |
ראשי
צ'אט
17-04-2012, 21:10
מצב כלאיים
