לא יודע איך להגדיר את השיר הזה... כתבתי אותו ביום השנה ללכתו של בחור אחד שפשוט היה... שונה מדי... טוב מדי עבור החברה שלנו.

Fabric, Fabric

An almost perfect fabric

Red and silky and pretty to behold.

With dots, so many dots,

White round dots, each fitting perfectly in her position

Just an almost perfect fabric

But what's that there? Is that a blot

Oh no, it's a square black dot!

And not even fitting in its little round spot

But worry not

We'll fix it up.

If we just hammer it into spot

That square, angular dot

Then all will be alright.

Why can't it just be round

Like all the other dots?

Fabric, fabric

An almost perfect fabric

That black dot that won't fit

Is all we need to fix.

But it won't go into its spot

That square, nasty dot.

We'll fix it later, folks

Let's fix the color first

Let's spray it white and pretty bright

So it would fit with all the rest

But lo, behold the color fades

It just won't toe the line

It's black and dark and square at that

And something must be done

Let's push it out,

And force it off,

To someplace it won't be seen

This blot of black and square at that

That wrecks our perfect fabric

Fabric, fabric

Society's a fabric

An almost perfect fabric

It would have been real perfect

If people weren't different

Let's purge them all away

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

קודם כל הקריאה מהנה בהחלט (אולי כי אני יותר מתחבר לאנגלית, בעיקר בשירה), הכתיבה זורמת אצלך וזה ניכר.
ואפילו שקשה לי לתת ביקורת על עניינים שאני חדש בהם ולא מבין דבר... בכל זאת היה משהו שהפריע לי, והוא הפסקה האחרונה שמדברת על החברה באופן ישיר. כי לדעתי בד"כ זה הרבה יותר מעניין ויפה כשמגיעים לתובנות ומסקנות באופן עצמאי מתוך השיר שהוא מבחינתו עקיף וקצת ערפילי ולאו דווקא מכוון ישירות לנושא.
השני סנט שלי בכל אופן ..
ותודה על השיתוף

IF there is no LOVE there is Nothing

בהנחה שהשיר מכוון לנשוא חן, הרי שלהבהיר את כוונת המשורר בסוף די חוטא למטרה.

אבל האמת המרה היא שהכוונה הייתה להעביר ביקורת ברורה, כועסת, בלתי משתמעת לשתי פנים. הדבר האחרון שרציתי כשכתבתי את השיר הזה זה שעוד חמישים שנה איזה כיתת ילדים תשב איתו כאילו היה איזה שיר בלתי ברור של ח"ן ביאליק, שלמה ארצי או סאדאם חוסיין ותנסה לרצות את המורה לספרות ששואלת בטון מציק "מה כוונת המשורר"...

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים