אני רושם זאת כשאני נמצא בבית החולים ליד מיטתו של אבי אשר מורדם וימיו ככל הנראה ספורים, אלא אם יקרה נס והוא יחלים ( אם לא לגמרי אז לפחות למצב שהוא יוכל לתפקד ולחזור להיות עצמאי (ללכת לנהוג וכו') אבל כמו רובנו אנחנו לא מאמינים בניסים יותר מידי או לפחות למדנו לא לקוות יותר מידי .
אני לא בא לדכא אותכם יותר מידי , או לפרוק את אשר ליבי כיוון שלדעתי אני עדיין בשלב הדחקה למרות שאחרי שלשום בלילה כאשר הוא עוד לא הרדימו אותו (על מנת שלא יסבול כל כך) והוא נאנח כל הלילה ההדחקה שלי התפוגגה, ואני מוצא את עצמי בעיקר מעביר את הזמן (כמו השיר של רוקסט spending my time) פועל בעיקר על רציונאל ואוטומט ומנסה להראות עסקים כרגיל בייחוד כשהילדים שלי בסביבה.
מה שכן באתי להגיד לכם זה שדברים כאלו קורים זה נותן פרספקטיבה על החיים ועל מה שחשוב ואיך רוב הבעיות שלנו (בעיקר בגילאי ההתבגרות) שנראים סוף העולם הם דיי שטויות, לכן נצלו את הזמן ותהנו מהחיים כי במקרה הטוב כמו אצל אבא שלי שחגג לא מזמן 75 (ועד לפני חצי שנה תפקד והיה בן אדם פעיל) תגיעו לגיל הזה, או במקרה הרע משהו יקרה ולרוב זה מגיע בהפתעה, גם אם אתם לא מתסדרים עם ההורים, החברים או הבני זוג תזכרו שכולנו פה על זמן שאול אז תחשבו מה אתם מעדיפים לריב או לאהוב ותגידו את מה שיש לכם להגיד לפני שיהיה מאוחר מידי ולא יהיה בפני מי להגיד.
בעיקר תהנו ונצלו את הימים כי הזמן עובר כל כך מהר
לסיום אני משאיר אותכם להנות מפרנק סינטרה
לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן. גדול שלו
שבת שלום
שלכם
ארז
_____________________________________
שלכם, The CHARM one
מנהל פורום "מה שבלב"
נערך לאחרונה ע"י charm בתאריך 28-04-2012 בשעה 01:05.
באת לי בדיוק בזמן.
הגעתי למסקנה הזו כשגילו אצל אבא שלי סרטן מוח לפני חצי שנה.
זה ממה היכה בי מאז.
עכשיו אני כותב מטקסס לאחר שלקחתי אותו לשם לטיפול ראשוני.
עוד מעט חוזרים לארץ.
אבל מה שכתבת על להעריך את החיים כל כך מתחבר לי שהייתי חייב להגיב כי אני יודע בדיוק מה ההרגשה....
אצל סבתא שלי ז"ל גילו סרטן בגיל מבוגר (70) ונתנו לה סיכוי של 5 אחוזים בלבד לעבור את הכימותרפיה בהצלחה. היא עברה את זה וחיה 3 שנים נקייה מסרטן עד שהמחלה חזרה שוב והפעם הכריעה אותה
כמובן שבגיל מבוגר אנחנו יותר ריאליים ומסתפקים קודם כל בזה שיש דופק (למרות שחלק יטענו שמצב של קומה זה לא בדיוק חיים)
אז אל תאבד תקווה והלוואי וגם לכם יקרה הנס
לצערי אני יודעת יותר מדי טוב את מה שאתה מרגיש ועובר כרגע. אפשר רק לשמוח שאביך זכה לראות אותך נישא באושר ומביא לעולם שני ילדים חמודים ובריאים.. שהוא בעל משפחה חמה ואוהבת וחי חיים ארוכים. אני מאחלת לך שהמשפחה שלך תזכה לחוויות משמחות ולבשורות טובות, ושאבא שלך יקבל את הטיפול הטוב ביותר הן מנטלית והן פיזית.
בתגובה להודעה מספר 6 שנכתבה על ידי פאקטשלי שמתחילה ב "לצערי אני יודעת יותר מדי טוב..."
במקום להסתכל מה לא זכו אז להסתכל על מה כן
כמה שאת צעירה אני בטוח שגם פה יש לא מעט דברים שהוא כן זכה לראות
דבר ראשון-אותך נולדת,גודלת,מוציאה מהפה את המילה הראשונה,מתחילה כיתה א',מתחילה תיכון
בדרך כמובן ארועים וחוויות משפחתיות
ומי יודע? אולי דווקא שם למעלה יקירנו כן יודעים מה קורה איתנו כך שברגע שתתחתני הוא יצפה מלמעלה כי הרי הנוכחות שלו בחייך היא תמידית גם אם היא לא פיזית
ככה זה-הרי תמיד אנחנו נזכרים,מתגעגעים,חושבים ומקווים ששם למעלה הם צופים בנו ומכוונים את דרכנו
היום (יום שבת) ב10 בבוקר אימי התקשרה להגיד שהוא הלך לעולמו, משהו שהיה דיי צפוי ובמידה מסוימת משמח שהוא לא סבל יותר מידי וזה לא נמשך יותר מידי זמן. ועכשיו אם להאמין לכל הסיפורים של גן עדן אז מקווה שהוא זוכה להפגש עם חלק גדול של המשפחה שנספתה בשואה
ההלוויה יוצאת מחר מי שמעוניין להגיע שישלח לי הודעה פרטית ואמסור לו את הפרטים
תודה על ההקשבה ועל האהבה
אני אהיה ממחר בשבעה אז אני בספק אם אכנס לפה אבל אולי
ולכן אחזור על דבריי נצלו את החיים ואהבו את מי שזכאי לאהוב (שזה ההורים שלכם קודם כל) כי ביום אחד הכל נגמר
לילה טוב ושיהיה לכם שבוע נפלא
ראשי
צ'אט
28-04-2012, 00:58
מנהל פורום 
מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים 
מצב כלאיים
