10-03-2014, 20:56
|
מנהל
|
|
חבר מתאריך: 31.07.06
הודעות: 14,967
|
|
יש משמעות עצומה להבדל בין קטין ולא קטין
בישראל, הענישה על רצח היא מאסר עולם, עם מעט מאוד יוצאים מהכלל.
יוצא מהכלל כזה הוא היות הרוצח קטין.קטין שמורשע ברצח פעמים רבות לא יקבל מאסר עולם, ודוגמא טובה היא מקרה רוצחי דרק רוט.
לעומת זאת גיל צעיר שאיננו קטין (ואצלי בן 18 הוא לא "נער") איננו שיקול לאי מתן מאסר עולם. הוא יכול להיות שיקול להפחתת הענישה כשמדובר בעבירה שאיננה רצח. אפילו אצל קטינים לא מובטח כלל שלא יקבלו מאסר עולם-כך לדוגמא את רוצח הנערה מעיין בן חורין אשר היה בן 17 וקיבל מאסר עולם. כנ"ל חטפו לפני כמה ימים 2 בדואים שרצחו את חברם בהיותם בני 17 ו-16. ויש עוד כהנה וכהנה. בקיצור, לא הייתי מהמר שקל על כך שמר אוחיון יקבל פטור ממאסר עולם בגלל גילו הצעיר.
השופטים לא מחוייבים לקבל לכאן או לכאן מה שכותבת התביעה. התביעה יכולה לשם זהירות לצייר את האירועים בכתב התביעה באור מסוים, והשופטים יכולים להתרשם מהעדויות שמובאות בפניהם (כולל עדויות שאולי לא היו כלל או היו רק באופן חלקי בזמן גיבוש כתב התביעה) שמצב העניינים היה שונה. לי זכור שכבר כשעלה עניין הנגיחה תהיתי כאן בפורום על מהימנות הטענה.
לגבי הסייפא שלך: את עניין הקינטור ומשמעותו קבע בית המשפט העליון. תיאור העניינים לא עולה בקנה אחד עם מהות הקינטור כפי שהגדיר אותו בית המשפט העליון בדחייתו בעבר מספר ערעורים. ואזכיר לך רק שגם אם הייתה נגיחה (וכאמור, אין לזה הוכחה חד משמעית) וודאי שהרוצח לא סבל משבר באף ולכל היותר נפגע לו קצת ה"כבוד". שום דבר שמצדיק דקירה רבת עוצמה לכיוון החזה.
נושא הדקירה הבודדת והכוונה להמית הרבה יותר סבוך מכפי שהסניגורים היו רוצים שתאמין. ממש אין זה נכון שדקירה בודדת פוטרת מהרשעה ברצח אלא זה תלוי מאוד בנסיבות, כולל עוצמת הדקירה, המקום אליו כוונה וכדומה. בנושא הזה אצטט מהכרעת הדין הנ"ל של בית המשפט העליון:
http://elyon2.court.gov.il/files/00...0049320.C05.htm
השאלה אם המעשה הקטלני היה מלווה בהחלטה להמית אם לאו תלויה בכל נסיבות הענין. בע"פ 6066/94 חסן נ' מדינת ישראל, פ"ד נא (4) 326, 335 נשאלה השאלה אם דקירה בחזה שחדרה ללב וגרמה למוות מלמדת על כוונה להמית. השיב חברי השופט אור:
"על כוונתו של התוקף ניתן להסיק מתוך התנהגותו בנסיבות המקרה. במסגרת זו, ניתן לעשות שימוש בחזקה כי נאשם התכוון לתוצאות הנובעות באופן טבעי ממעשיו. כך, אם אדם תוקף בכלי קטלני את חברו ופוגע בו במקומות רגישים בגוף, ניתן להסיק מכך על החלטה להמית את המותקף. יריות בנשק קטלני לכיוון ראשו או חזהו של הקורבן, יכולות ללמד על החלטה כזו. מכות בגרזן בראשו של הקורבן מלמדות גם הן על החלטה כזו (ע"פ 563/79 האדי נ' מדינת ישראל, פ"ד לד (2) 608). ניתן להסיק מסקנה דומה במקרה של דקירות בעוצמה עם סכין במקום רגיש כמו החזה. וכבר נקבע לא אחת, שאפילו דקירה אחת בחזה אשר גרמה למוות יכולה, בנסיבות מתאימות, ללמד על החלטה להמית (ע"פ 889/78, 68/79 מוגרבי נ' מדינת ישראל, פ"ד לד (1) 576; ע"פ 624/89, 652/90 יחזקאל נימני נ' מדינת ישראל, פ"ד מה (3) 705).
עם זאת, אין לומר שכל דקירת סכין בחזה מלמדת בהכרח על קיומה של החלטה כזו. אם נסיבות המקרה מלמדות, שאף שהדקירה היתה במקום רגיש כמו החזה, לא היתה כוונה לפגוע דווקא במקום זה או במקום רגיש אחר, או לפחות קיים ספק אם היתה כוונה לפגיעה במקום רגיש, אזי אין להסיק כי נתקיימה ההחלטה להמית" (השווה ע"פ 511/91 אשקר נ' מ"י, פ"ד מו (2) 45; ודעת הרוב בע"פ 777/92, 846/92 הררי ואח' נ' מ"י (לא פורסם).
בקיצור, במקום מר אוחיון הייתי מתחיל לחשוב על קידום קיצוב מאסר העולם בעתיד, ולא בונה על המרה להריגה.
|