עיר ארורה


חושך יורד על העיר הארורה
כמו קסם שחור,
כמו מסך על במה

ומאחורי הקלעים יש צללים
כמו שדים קטנים,
בלי תחפושות או פנים


העיר הזאת לא נרדמת אף פעם,
מתכסה באורות ובריחות משכרים
וטפטוף קל שוטף את העיר
כולם נרטבים, כולנו חוטאים

ציפורניים טורפות באחת הסמטאות
ועוד קורבן שיכור שוכב זרוק בהנאה
מדמם ליפסטיק עד שנרדם,
מחייך לבדו בכי מר, סוף סצנה

ובבר לא מרוחק, על דלפק מפוקפק
גוקר יושב ושולף קלף לעבר גברת,
לפני שמספיק מאבד הכרה,
שוכב מדמם על הסכין החלודה

וא' סיימה בדיוק לעבוד ויוצאת לביתה,
לא מבחינה במבט הטורף שעורב בצד,
בגדיה קרועים ופזורים סביבה
לעולם לא תשכח, או תביט בעצמה

ירייה נשמעה ברקע ואין מי שמופתע,
אדם מצייר דמות של גיר על הרצפה,
סרט צהוב וסקרנים בוהים סביב,
והשודד לא מאמין, שש שנים בפנים


בוקר עולה על העיר הארורה
כמו מים צלולים,
שוטפים הם הכל

המסך שוב עולה ואיתו השחקנים
כמו הכל רגיל,
תחפושות, העמדת פנים


סוף מחזה