|
קצת יותר מאגו שנפגע
לילה טוב 
היום עבר היומולדת שלי ברוגע יחסי, אני מתכנן לחגוג אותו גם בת"א בסופ"ש...
הפוסט שלי כאן מגיע אחרי תקופה לא קלה בכלל. של משהו שניצת פתאום כמו אש.
אני מרגיש שאני פותח פוסט על כל דבר שקורה אצלי ועל כל שאלה קטנה וגדולה, אבל לפעמים אני פשוט חייב.
הערה: אני נגד לדבר על אקסיות! אני נגד להזכיר אותן, אני בעד להמשיך בחיים. אולם הפוסט עוסק בטראומה שלצערי לא חלפה ומציקה חזק מאוד בימים אלה. הייתי מעדיף להימנע מלרשום פוסט זה, אם המצב לא היה חמור כל כך.
אני כל כך יודע שזה לא טוב שאני מזכיר אותה כל פעם, אבל אין מה לעשות, אהבתי אותה וזה השאיר אצלי טראומה. ואני בכלל לא בטוח אם בחורה אחרת תרפא.
נכון, זה קרה מזמן. סוף קיץ 2011. חוסר החלטיות שלי, החלטה שלא הייתי מודע להשלכות שלה או עוצמת ההשלכות, בום! הבחורה פגעה בי. אהבתי אותה וניסיתי להחזיק את הקשר בכל זאת ולא ממש ידעתי מה טוב לי. אבל היה מאוחר מדי. משם כל דבר קטן בה פגע בי. נכון אני מתחרמן כשפוגעות בי, אבל כשהאיבר לא עומד ואני חושב צלול זה לא תקין בכלל. נפרדתי ממנה. ונפרדתי יפה. מאוד כיבדתי אותה. היא שלחה לי פה ושם עקיצות גם בערב הפרידה.
משם נכנסתי לתקופה הכי קשה של החיים שלי שלא יצאתי ממנה עד היום. כמעט שנה עברה. הצלחתי להשתקם חלקית. אני מטבעי מתחיל עם המון בחורות. יש לי המון אומץ. כן, אמנם לא הולך לי וזה פוגע לי בדימוי העצמי אבל מתחיל. שמח להיות רווק ופנוי לבלגאן, לא מרוצה שלא הולך לי.
ולא תמיד הייתי חושב עליה. צבא, לימודים, פסיכומטרי.. בנות אחרות... נכון לא השכבתי אף אחת אבל הקפדתי להתרכז באחרות.
הכל התחיל לפני כשבועיים. ראיתי לפתע במסמכים אישיים שלי במחשב קובץ עם מס' הפלאפון שלה. לפתע נזכרתי איך היא פגעה בי ותהיתי למה לא הכנסתי לה בחזרה.
בלילה כשעליתי על משכבי חשבתי שאולי כדאי להתקשר אליה ולהשלים את העבודה. להראות לה מה זה. ואז חשבתי שאולי הכי טוב לעשות את זה כשאני עם מישהי אחרת. ככה אני ארגיש הכי טוב.
ואז חשבתי שאם זה מה שיעשה לי טוב, למה לא להתקשר אליה עכשיו כשאין אף אחת, רק לפגוע בה בחזרה\ להרגיע את עצמי.
ואז.. לא הצלחתי להירדם. לקח לי הרבה זמן להירדם.
מה שבעצם היה, שכמה שבועות אחרי שהחלטתי שהיא לא הבחורה שלי לחיים ושאני מסיים את זה, חשבתי לעצמי- "אולי אני רק אפגש איתה רק לסקס,בלי קשר". הפסיכולוג נתן אור ירוק, החברים אמרו שאצא מלך אם אצליח והלכתי על זה.
האקסית קיבלה את זה כאילו אני רוצה לחזור אליה. את מה שהיא אמרה לי אותו ערב שחור ואת איך שהיא צחקה לי בטלפון אני לא שוכח עד היום. זה הגרעין של הטראומה. הבטחון שיש לה בלהיות עם מישהו אחר, הבטחון הזה לפגוע בי עכשיו כשהיא כבר לא בוכה, כשמישהו אחר גם ככה מנגב לה את הדמעות במקרה הצורך.
היא ניצלה את זה כדי לפגוע בי.
כמובן מחקתי אותה מכל מקום אפשרי באתרי החברים ברשת.
נפגעתי כל כך חזק שהחלטתי שאני לא יוצר איתה קשר יותר.
זו עוד הייתה יחסית ההתחלה של הפרידה, לא היה לי מושג עוד מה אני עתיד לעבור.
שבוע אחרי זה היא ביקשה סליחה לא ספציפי על הפגיעה בטלפון, אלא בכללי "אם עשיתי משהו רע".
סלחתי כי אהבתי אותה. אפילו כתבתי סמיילי. אבל הייתי פגוע חזק. כל הכיפור. חודשים.
כמה שבועות אחרי כיפור שלחתי לה הודעה מתי אני יכול לדבר איתה. הלב שלי היה ממש שבור. ממש. רציתי לחלוק איתה מה שאני מרגיש. היו לי דמעות בפנים. קבענו שעה, בסוף באותה שעה עוד הייתי עובד אז ביקשתי לדחות. פה היא כבר כתבה שהיא תהיה אחרי זה מאוד עסוקה והיא יכולה רק עכשיו לדבר.
הצורה שהיא כתבה את זה הייתה פוגעת. כתבתי לה שיש לי עבודה והיא המשיכה בשלה שאחרי זה היא תהיה עסוקה מאוד. מהיכרותי אותה אני יודע שהיא לא עסוקה, ושהיא פשוט רומזת שהיא הולכת להיפגש עם גבר אחר ומנצלת את ההזדמנות לפגוע בי.
לא עניתי לה.
הרגשתי סוף העולם. ספגתי בשקט. ימים ושבועות. והזיכרון שלה המשיך במשך חודשים. כל הזמן הרגשתי צורך ליצור איתה איזשהו קשר כי אהבתי אותה מאוד מאוד. אבל כבר חסמתי אותה בכל מקום. כשחשבתי לרשום בחיפוש את השם שלה ולהכנס לפייסבוק שלה לשלוח מין הודעת אהבה ידעתי שזה יגמור אותי לראות תמונה שלה נמרחת על אחר.
לפני שבועיים אני רואה את המספר שלה שמור במחשב ואני אומר- WTF??? ככה היא פגעה בי? איך שתקתי? איך לא העמדתיה במקום??
אני רוצה להתקשר אליה- להגיד לה שאני גאה שזרקתי אותה ולחדד את זה שכשהתקשרתי אליה לא רציתי לחזור אליה בשום אופן אלא היה לי קשה כי אהבתי אותה.
התייעצתי, עם אנשים ,חברים, בנות, פסיכולוג. כולם אמרו כמעט פה אחד- לא לבצע. אני יצא ממש מסכן, והיא תרגיש ממש טוב אם היא תדע שאני עודני חושב עליה ופגוע.
הקשבתי להם, כל יום למדתי והמשכתי בסדרי יום. אבל ה"וירוס המחשבתי" נכנס. כל היום אני חושב עליה. והפעם המחשבות ברוב המוחלט שלהן זה לא על כמה אהבתי אותה; אלא על כמה אני פגוע. שאני זרקתי אותה על זה שהיא פגעה בי, ובסוף היא פגעה בי עוד יותר!
ואני באמת באמת חושב על זה כל היום. וזה לא עושה לי טוב. אני לומד מדוכדך, לפעמים חצי מדוכדך לפעמים אני מדחיק עם הלימודים ומשחקי מחשב וסידורים. ולפעמים דיכאון והפרעות לא קטנות בנפש. אני פשוט לא חי. בחלק מהזמן אני משכנע את עצמי שיצאתי גבר ושהיא פשוט הבינה שקשה לי. אבל אני נזכר בצחוק האכזרי והרע שלה. וזה הורס אותי. גומר אותי. איך היא ככה חשה ביריונות עלי. אני פשוט, לא מרגיש גבר בימים האלה. אני מרגיש נמושה.
שאפתי לשכוח מכל הסיפור. חודשים רבים הסתדרתי מצוין. אז מה קרה שפתאום זה מציק לי כל כך חזק? כל השבועיים האלה ויותר למדתי והמשכתי סדר יום רגיל בד בבד עם מחשבות הרסניות עליה. שמפריעות לריכוז, שכל הזמן כמו לולאה אני מנסה להסביר לעצמי שהיא לא באמת דרכה עלי והכל בסדר והמשכתי אבל לא. אי אפשר. כי אז אני נזכר שוב ושוב בפגיעות.
גם בלילה אני חושב על זה. היום, ביום הולדת שלי, כשלקחתי את האוטו לסיבוב. חשבתי על זה כל היום. וזה מפריע לתפקוד. באתי הביתה עם דמעות שאני לומד במקום לבלות, אבל הדמעות הן בעיקר בגלל האקסית לדעתי. אני גם נפגעתי, גם לבד.
מדובר בתיבת פנדורה. עדיף בשום אופן לא לפתוח. אבל אני שבועיים חושב על זה. ומה רע ערב אחד בחגיגות שבוע יום הולדת כשאני עם החבר'ה להתקשר אליה, לצאת עליה ולקלל אותה. להסביר לה. להודות שהיה לי קשה, אבל בגלל זה התקשרתי ולא כי רציתי לחזור. ולצחוק עליה חזרה. פשוט מאוד. למה שהיא תצחק עלי ותתפרק ואני לא.
ורבותיי, אני יותר ויותר מקבל את התחושה שאני לא יוכל לגמרי להמשיך הלאה בלי שיחה מתנצחת כזו. זה ילדותי, וואלה זה אפס. אני יצא אפס. אמת! אבל מצד שני- אני אגיד את שעל הלב שלי. סבבה היא תצחק עלי עד מחר אם החבר שלה ובטח גם מאוד תהנה מזה בסקס. אולי. סיכוי לא רע. אבל אולי זה יסיים שבועיים קשים של הפרעות תפקוד בגללה. היא פגעה בי? היא תשלם! וגם אם זה אחרי המון זמן. וגם ככה אני חושב עליה כל היום ומרגיש כבר 10 חודש שזה תקופה שנקראת בכללי "סוף העולם". הכלב שלי מת לפני חודשיים, בעיות עם חברים. עם אחד מהם הקשר נותק בגלל שהוא צחק עלי כשנפרדתי מהאקסית.
אולי עצם זה שאני הדחקתי אותה מכל מקום אפשרי, כמו שבעצם מומלץ אחרי פרידות, אולי זה בעצם מה שגורם לטראומה לחזור אלי מחדש! אולי אם אני לא אפחד, ואעשה מה שאני מרגיש ולא אפחד להתעמת איתה, אולי אז אשתחרר מזה.
אני לעומתה גם לא הולך לבקש סליחה בכיפור.
האפשרות שהיא תרצה לפגוע בחזרה עומדת מנגד. ומסיפורים לבנות ובייחוד לבחורה כזו יש את הכוח והמוסר לפגוע. אלא אם כן היא בקשר רציני כמו שהיא רצתה והיא מאושרת ואז הסיכויים צונחים. אבל שוב, אני לא ממש יכול להתגבר עליה במאת האחוזים בלי לקיים שיחה זה ו"להחזיר הסדר לקנו". עומדת מנגד גם העובדה שתיבת הפנדורה נסגרה ונעולה מזמן. אין לי שום קשר הכי קטן איתה. אבל נראה שההשפעות של התיבה משפיעות עדיין חזק גם כך והן משפיעות רק עלי.
כמה מסכן שאני נשמע, כן גם אני פעם הסתכלתי על אנשים שמדברים על אקסיות ואקסים ולא הבנתי כלום ובחנתי בזלזול. אבל כשזה פוגע, זה פוגע. הכוח הזה שמדרבן אנשים לרצוח ולהתאבד. אהבה.
תודה מראש.
נערך לאחרונה ע"י I WANT A CAR בתאריך 27-06-2012 בשעה 23:58.
|
ראשי
צ'אט
27-06-2012, 23:37
מצב כלאיים
