וושינגטון עדיין פועלת לטובתנו

התמונה המתהווה בארצות הברית מאז תחילת 2012 היא דווקא של מדינה המציגה עמדה הרבה יותר נחושה כלפי איראן מאשר בעבר

ד''ר אמילי לנדאו


איפה עומדת ארה"ב בימים אלה בסוגיה האיראנית? ועל מה היא מדברת עם ישראל? שאלות חשובות אלה לא זוכות להתייחסות רצינית בדיון הציבורי בישראל בזמן האחרון.

סימנים המעידים על דגשים וניואנסים חדשים וחשובים בגישתו של ממשל אובמה לא מצליחים לחדור את חומת ההתעסקות האובססיבית בעצמנו בלבד; המשתתפים בשיח הפנימי מסתפקים לרוב בהנחה שארצות הברית רוצה בעיקר שקט עד הבחירות, ואולי גם אחריהן; חוזרים על המנטרה שהסוגיה הגרעינית לא מעניינת את הממשל כמו את ישראל, ולכן הוא עלול בכלל להשלים עם איראן גרעינית ואף לוותר על הסנקציות; ראש הממשלה ושר הביטחון מתעקשים למשוך את תשומת הלב התקשורתית בסוגיה האיראנית אל עבר ישראל, עם שטף הדיבורים על התקיפה הישראלית המתקרבת; והפרשנים בתקשורת נראים כמי שכמעט נהנים מהחיטוט הבלתי פוסק בשאלת התקיפה, במיוחד כאשר מרחפת באוויר אפשרות של מחדל בשל חוסר מוכנות העורף.

למרות זאת, ואולי בגלל הדיון צר האופקים המתנהל בתוכנו, מעניין לראות מה קורה בארצות הברית, השחקנית הראשית האמיתית במאמצים לעצור את איראן. יש כמה נתונים שכדאי לשים לב אליהם כאשר באים להעריך את עמדתה, מעבר לסוגיית השפעת הבחירות הקרבות.


הנוכחות במפרץ גברה
התמונה המתהווה בארצות הברית מאז תחילת 2012 היא דווקא של מדינה המציגה עמדה הרבה יותר נחושה כלפי איראן מאשר בעבר. זה בא לידי ביטוי בראש ובראשונה בהחלטות על שורה של סנקציות "נושכות", שמסמנות את הבנק המרכזי באיראן.

הלחץ על איראן בעקבות הסנקציות הכלכליות האמריקאיות והאירופיות הקשות הוא שהחזיר את איראן לשולחן המשא ומתן באביב 2012. נכון שהשיחות שניהלה ארצות הברית יחד עם שאר המעצמות מאפריל עד יוני לא הולידו תוצאות, אבל התנהלותה של ארצות הברית הייתה בכל זאת שונה. לראשונה היא העמידה לאיראן תנאים ברורים להצלחת הסבב ולא נכנעה ללחץ האיראני להקל את הסנקציות. בעקבות הכישלון, סנקציות קשות יותר נשקלות.

במקביל,

ארצות הברית מגבירה את הנוכחות הצבאית שלה במפרץ. זה כמה חודשים נמצאות באופן קבוע שתי נושאות מטוסים במפרץ. זה לא מצב רגיל. יתרה מזאת, כאשר ספינה אחת יצאה מהמפרץ בתחילת השנה דרך מצרי הורמוז, איראן שיגרה אזהרה אל עבר ארצות הברית שהספינה לא תעז לחזור.

לא רק שנושאת מטוסים אחרת חזרה למפרץ, אלא שהיא עשתה זאת בליווי שתי ספינות מלחמה: בריטית וצרפתית. אל מול ניסיונות איראניים לאיים בסגירת מצרי הורמוז, ממשל אובמה הבהיר כי מדובר בקו אדום אמריקאי, והאיראנים נסוגו. לאחרונה התבשרנו גם כי הפצצה "מפצחת הבונקרים" האמריקאית מוכנה לשימוש, אם יהיה בכך צורך. לפי הערכות, זו פצצה שמסוגלת לחדור למתקן בפורדו.
רמת התיאום בין ישראל לארה"ב חסרת תקדים
ומה בדבר התיאום ושיתוף הפעולה עם ישראל? שוב, ההנחה הרווחת היא שארצות הברית רוצה רק שקט - לפחות עד הבחירות - וכל מטרתה היא למנוע תקיפה ישראלית. לפי הנרטיב הזה, בכל הביקורים האחרונים של בכירים אמריקאים בישראל, וגם כנראה ביקורים של בכירים ישראלים בארצות הברית, הדיונים נועדו להעביר מסר אחד ויחיד: "אל תתקפו".

אבל קשה להאמין שדרושים כל כך הרבה ביקורים לשם כך. הרבה יותר סביר שהשיחות מתמקדות בנושאים נוספים - אולי החלפת דעות ותיאום עמדות לגבי אופציות שונות של פעולה נגד תוכניתה הגרעינית של איראן. לפי הדיווחים, בביקורו בארץ פרס היועץ לביטחון לאומי טום דונילון את התוכנית האמריקאית לתקיפה במקרה הצורך. שורה של פקידי ממשל אמריקאים הדגישו בחודשים האחרונים כי רמת התיאום בין ישראל ארה"ב בנושא איראן היא חסרת תקדים.

לפי הצהרה מפורשת של אובמה, ארה"ב מחויבת למנוע מאיראן נשק גרעיני. אף שאובמה מסתייג מהתלקחות צבאית בחודשים האחרונים לפני הבחירות, והעצבנות הישראלית לא נוחה לו בתקופה זו, הוא גם אינו שבע רצון מהתנהלות איראן ומהכישלון שלו עד כה להתמודד איתה בהצלחה. לכן הממשל מפגין גישה יותר נוקשה כלפי איראן בשנה האחרונה.

על שתי שאלות קריטיות אין עדיין מענה ברור: האם ארצות הברית תזהה בזמן את המעבר של איראן לייצור נשק גרעיני? ואם היא תזהה, האם תפעל צבאית? אבל יש סיכוי לא מבוטל שאופציות שונות נבחנות עם ישראל, ואולי גם עם שותפות אחרות, כמו בריטניה וצרפת. פעולה צבאית מחושבת, תוך שיתוף פעולה בין כמה מדינות, היא לאו דווקא משהו שיפגע בסיכוייו של אובמה בבחירות. אולי אף להפך.

הכותבת היא ראש פרויקט בקרת נשק במכון למחקרי ביטחון לאומי

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/...&cat=479&loc=11

Diplomacy is about surviving until the next century - politics is about surviving until Friday afternoon
Sir Humphrey Appleby

עוד לא החלטתי היכן לתייק, תחת נאיביות או תחת Wishful Thinking...

ויש לך איזה הסבר למה שכתבת, או שנתייג את זה תחת טוקבק?

מאמר הדעה הזה שלה לא מבוסס יותר מהתגובה שלי, וזה בדיוק העניין...

היא דווקא מנתחת מצב בהתבסס על בד"כ, פעילות צבאית ופעילות מדינית. על מה אתה מתבסס?

וואלה אתה צודק, מה היא מבינה מהחיים שלה הדוקטורית הזותי....

Diplomacy is about surviving until the next century - politics is about surviving until Friday afternoon
Sir Humphrey Appleby

אני הייתי מציע לך להתרגש קצת פחות מהתואר "דוקטור"...

יש לך משהו מבוסס לתרום לדיון?
את העצות ה"פסיכולוגיסטיות" שמור לעצמך.

Diplomacy is about surviving until the next century - politics is about surviving until Friday afternoon
Sir Humphrey Appleby