25-08-2012, 14:07
|
|
|
חבר מתאריך: 07.07.06
הודעות: 15,705
|
|
כדי שלא תחשוב שאני מתנגח עימך למען ביבי או סתם כך אקדים ואומר כי ממשלת ישראל מנופחת
ותוצאות ניפוח זה הינן בזבוז כספי ציבור ומה שיותר משמעותי - הפרעה לתפקוד הממשלה כדוגמת הקושי לקבל החלטות שהשתיקה יפה להן והדיון בהן צריך להיות ממוקד אבל משתבש בשל היות הפורום כה רחב.
ועכשיו שתי שאלות רציניות לי אליך באשר לשוויץ והגיג באשר לישראל מיד לאחר מכן:
האם הממשלה הצנומה המוצגת בשוויץ נושאת מבחינת מבנה השלטון שם בשטחי אחריות דומים לאלה שבישראל? כלומר - האם שרותים כמו חינוך, רווחה, תקשורת וכו' או אפילו תעשיה וכלכלה- יתכן ומפוקחים ומנוהלים ע"י ממשלות הקנטונים של שוויץ והממשל המרכזי שם הוא מעין רגולטור הנושא בעיקר באחריות ליחסי חו"ב?
האם ממשלה צנומה זו מייצגת גם מנגנון בירוקרטי מצומצם יותר ועלויות קטנות יותר? כלומר - אם יש שם למשל 'שר לעניני X ' ומתחתיו שבעה תתי שרים לעניני X1 עד X7 שלכל אחד מהם משרד ממשלתי, מעמד פוליטי נכבד, מנגנון מנהלי מסובך, נהג, משכורת טובה ופנסיה ואולי גם שני 'סגני תתי שרים' הרי שזהו בעצם המודל השוויצרי ל'קבינט בכיר' וההבדל הוא במינוחים ולא בעלויות. אם בכל קנתון יש עוד ממשלה הרי יתכן ואפילו התמונה מסובכת כפליים והממשלה הצנומה לא מייצגת בהכרח יעילות שלטונית. אני שואל כי אני פשוט לא יודע את התשובה.
ולהגיג: נקודת המוצא שלי היא שלראשי ממשלה יש אינטרס אישי בקיום ממשלות קטנות ככל האפשר המורכבות ממספר שרים נאמנים להם ותלויים בהם ככל האפשר. קל יותר לשלוט בדרך זאת וראשי ממשלות אוהבים לשלוט. אז מדוע הממשלות הולכות וגדלות באופן שיטתי לאורך השנים אם הדבר הפוך לאינטרס של המרכיבים אותן?
התשובה לדעתי טמונה במבנה הדמוקרטיה הישראלית. רוה"מ תלוי בכנסת בעת הרכבת הממשלה [וגם לאחר מכן...]. עד 74 היה בכנסת מבנה דו גושי ברור עם מפלגה דומיננטית. הרכבת קואליציה הצריכה מו"מ עם 3 מפלגות שכל אחת מהן ידעה את כוחה ומקומה. איום בסחבת ע"י שותפה אפשרית זוטרה והליכה לבחירות חוזרות לא הדאיג מרכיבי קואליציות כי הם ידעו שגם בבחירות החוזרות הם יזכו.
ב77 וב81 היה המבנה דו-מפלגתי ודו-גושי. האיום בהליכה חוזרת לבחירות היה משמעותי יותר וכוחם של המצטרפים לקואליציות גדל והצריך חלוקת עוגה שונה ואף מידה של הגדלת עוגה.
במערכות הבחירות שאח"כ הלך ונחלש המבנה הדו מפלגתי בצורה משמעותית ואף הדו-גושיות הפכה ללא ברורה. מחויבות לבוחר או לאידאולוגיה כבר לא נשמרו גם לא למראית עין והמו"מ הקואליציוני הצריך הרכבת פאזל עם יכולת סחיטה ניכרת למפלגות קטנות. חמור מכך - המחויבות של הח"כ לסיעתו והמשמעת המפלגתית התפוררו לחלוטין וכל קבוצת ח"כים קטנה בשותפה קולאיציונית דרשה [וקיבלה] את ליטרת הבשר שלה כדי להרים יד עם הממשלה.
אם בתחילה הכניסו שר או שניים בלי תיק ואח"כ פיצלו משרדים קיימים הרי שבהמשך הוסיפו משרדים פקטיביים שספק אם יכלו להצדיק קיום אגף ['פיתוח הנגב והגליל', 'ענינים אסטרטגיים', 'עניני מודיעין' וכן הלאה]. הגבלת גודל הממשלה בחוק יסוד לא שרדה זמן רב אם כי הייתה בגדר מחווה נאה לאידאה.
ככל שיהיה רעוע יותר המבנה הפרלמנטרי - כך תהא הרכבת הממשלה הנסמכת עליו מסובכת יותר וכפועל יוצא גם גדולה יותר ופחות יעילה. אם מישהו ישר וחביב כמו עמי-60 היה מקבל את הזכות להרכיב ממשלה - הוא לא היה מצליח לייצר לדעתי במבנה הנוכחי ממשלה רזה יותר.
יותר מאשר מדאיג אותי בזבוז מטופש של 50 מיליון ש"ח בשנה הנובע מקיום לשכות פקטיביות מדאיג אותי חוסר היכולת של ממשלה במבנה של מעל 15-18 שרים לנהל ישיבות עיניניות ולשמור את תוכנן בתוך אולם הישיבות.
|