|
05-09-2012, 11:54
|
|
|
חבר מתאריך: 11.02.04
הודעות: 16,543
|
|
בתגובה להודעה מספר 9 שנכתבה על ידי .ישראלה היפהפיה שמתחילה ב "כמטופל אני חושב שרפואה זה הרבה מעבר ל'לחתוך נכון את הבטן ולהדביק בחזרה'"
תביעה היא אכן לא "בשמיים", זכותה לתבוע, וכנראה שגם תקבל פיצוי כלשהו, ובצדק.
אבל פיטורי הרופאים, זה משהו שהוא אפילו לא שיקול, כל הסיפור הזה לא היה מגיעה לכאן, לו החולה הייתה אכן יושנת(כמו שהרופאים חשבו), סה"כ צחקו מהצד, הורידו לחץ מהעבודה, נכון שבמקרה הזה קרה משהו חמור, והמטופלת נפגעה, אבל זה ממש לא הייתה הכוונה של הרופאים.
מי שיבייש עקב הסיפור לספר לרופא על הבעיות שלו, כנראה צריך בנוסף לטיפול רפואי טיפול אצל פסיכולוג, חייבים לקחת דברים בפרופורציה.
לא יודע אם יצא לך לקרוא בזמנו בישראל היום, הייתה כתבה על בעיות רציניות הרבה יותר ברפואה הישראלית, רופאים שמגעים למיון ומקבלים טיפול מתחת לכל ביקורת, ולעיטים אף נפטרים עקב טיפול כושל, יש בעיות הרבה יותר רציניות מבדיחה פנימית ולא מו8צלחת של צוות רפואי, עם כל הצער מכך שהצעירה הזו נפגעה.
ציטוט:
"הרופא התורן לא התייחס"
"אין לי ספק כי מותו של בעלי באותו הלילה היה לשווא", כתבה אשתו של הרופא בתלונתה. "אילו בוצעו פעולות רפואיות בסיסיות במשך כל שעות שהייתו בחדר המיון ואילו נענה הרופא התורן לבקשותיי כי יבדוק את בעלי. הלכה למעשה, הרופא התורן לא טיפל בבעלי. הוא לא הגיע לבדוק אותו, לא דאג למעקב צמוד אחריו ולא ניסה לעזור לו בשום דרך. גם כשאמרתי שנראה לי שבעלי עומד לפתח התקף לב הוא לא התייחס לאזהרתי, למרות שאמרתי לו שאני רופאה".
לדבריה, דקות לאחר קביעת המוות היא חזרה לחדר המיון כדי לשוחח עם ד"ר מיערי. "שאלתי אותו אם הוא מצטער, והוא ענה שלא", אמרה. "הוא לא מצא לנכון להביע צער בצורה כלשהי, אפילו הסתמית ביותר, כמקובל במקרה של פטירת מטופל...
"צר לי שאני נאלצת להתלונן על עמית למקצוע, אולם נוכח התנהלותו באותו לילה לא נותרה לי ברירה. רופא זה אינו דומה לאף רופא שהכרתי עד כה ואינו ראוי לעסוק במקצוע זה, הדורש מעבר לידע גם דאגה אמיתית לחולה, אכפתיות, הפעלת שיקול דעת ענייני ומענה אנושי לכל חולה ולבני משפחתו.
"בעלי מצא את עצמו מבקש עזרה מעמית למקצוע, אך לא נענה. בסוף חייו שכב במיון במיטה מלוכלכת, סובל ונאנח, חשוף לעיני כל המטופלים האחרים ובני משפחותיהם, בלי שקיבל טיפול רפואי וסיעודי מינימלי. בראותי כל זאת הרגשתי כאב עצום, השפלה ותסכול כאשת איש וכרופאה. קשה לי לתאר את הרגשת חוסר האונים שלי כשאין בנמצא רופא עמית המוכן להקשיב לי, להתייחס לדבריי ולפחות לגשת לבדוק את בעלי, להתרשם ממצבו ולעזור כדי למנוע הידרדרות במצבו".
בעקבות התלונה הקים משרד הבריאות ועדת חקירה בראשות פרופ' אלון מוזס, מנהל המחלקה למחלות זיהומיות בבית החולים הדסה עין כרם בירושלים, ובהשתתפות פרופ' פנחס הלפרין, מנהל חדר המיון באיכילוב, ועו"ד גדעון צוריאלי ממשרד הבריאות. בתשובתו לוועדה טען ד"ר מיערי, באמצעות עו"ד ערן קייזמן, כי כשהחלה תורנות הערב "היה זה יום עבודה עמוס באופן בלתי רגיל", וכי העברת המשמרת שביצע עם הרופאים שעבדו בבוקר לא כללה מעבר פיזי ליד מיטות החולים.
לדבריו, לאחר תלונת הרופאה הוא ניגש לבדוק את מצבו של החולה בעצמו והתרשם כי "מדובר בתסמינים רגילים המאפיינים את מחלתו". עו"ד קייזמן טען בשם מרשו כי "לאורך כל שהייתו של החולה בחדר המיון הוא טופל בהתאם למצבו, לפי הצורך ובהתחשב בעומס ששרר באותה העת במיון. ההרעה במצבו היתה פתאומית ובלתי צפויה, והתרחשה בעת שהיה כבר במחלקה. בנסיבות העניין, הרופא מילא את תפקידו כרופא מיון בצורה הסבירה ביותר".
לקייזמן ניסיון רב בייצוג מאות רופאים בהליכים משמעתיים, ובכלל זה גם בתלונות של רופאים נגד רופאים. "בלי לחוות דעה על המקרה בבית החולים כרמל, בחלק גדול מהמקרים שבהם רופאים מתלוננים על הטיפול שהם או בני משפחתם קיבלו, התלונות הן לא על אבחנות מוטעות או טעויות בטיפול, אלא בעיקר על יחס מזלזל או חוסר התייחסות. פעמים רבות הרופאים מתיימרים לאבחן את עצמם, או לחשוב שהם היו עושים זאת טוב יותר. במקרים כאלה הם דורשים לקבל טיפול אוטופי, שלא ניתן למעשה לאף חולה".
מנהלת בית החולים כרמל, ד"ר חן שפירא, מסרה השבוע בתגובה: "כל עוד הנושא נידון בוועדת הבדיקה במשרד הבריאות אין באפשרותנו, לצערנו הרב, להגיב באופן מפורט על המקרה. הרופא שרעייתו התלוננה על הטיפול שקיבל בבית החולים היה איש צוות נאמן ומסור שלנו, ואנו מצרים על האסון ומשתתפים בצערה העמוק של המשפחה".
ממשרד הבריאות נמסר: "ועדת החקירה שהוקמה טרם סיימה את עבודתה".
|
http://www.israelhayom.co.il/site/n...tter=27.07.2012
|
|