05-10-2012, 12:44
|
|
|
|
חבר מתאריך: 28.10.01
הודעות: 29,140
|
|
אוי זה מכמיר לב. עוד מאמר אובססיבי של הכספית
ההשתלטות העוינת של שלדון אדלסון
כוח עצום, בלתי נשלט, מגיע מבחוץ ומחסל את כוחות התקשורת המקומיים בזה אחר זה ולאף אחד אין די עוצמה מול ברון ההימורים
בן כספית | 5/10/2012 9:45
Share on facebook
Share on twitter
תגיות: שלדון אדלסון,מעריב,עיתונאות לא היה מקום נכון יותר להפגנה של עובדי מעריב השבוע מאשר מול ביתו של ראש הממשלה בירושלים. זו הכתובת, אין בישראל אחרת. יושב שם מנהל עסקיו של שלדון אדלסון בישראל, שמחלטר גם בתור ראש הממשלה שלנו.
הכוח שמחסל את התקשורת המקומית. שלדון אדלסון צילום ארכיון: אי-פי
בשנים האחרונות הובאו בטור הזה לא מעט נבואות באשר לעתיד מפעלותיו של אדלסון, איל קזינו והימורים אמריקאי-יהודי. כולן מתגשמות כעת לנגד עינינו. רבותיי, מה שאנחנו חווים עכשיו זו "השתלטות עוינת". כוח עצום, בלתי נשלט, בלתי עציר, מגיע מבחוץ ומחסל את הכוחות המקומיים בזה אחר זה.
כמו בסרט חייזרים עתידני. הכוחות המקומיים הם אנחנו. "מעריב", "הארץ", ערוץ 10, "גלובס", אחר כך יגיע תורו של ערוץ 2 בסוף יבוא גם "ידיעות אחרונות". לאף אחד מאלה אין די עוצמה כדי לדגדג את ברון ההימורים מלאס וגאס ומקאו. המחזורים השנתיים של כולנו ביחד נכנסים לו לקופה הקטנה. מה שהוא יחליט, זה מה שיהיה. והוא רוצה שרק "ישראל היום" יהיה כאן. בחינם, לכל דורש, ובלי מילה רעה על ביבי ושרה.
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/...1&cat=402&loc=3
מה שאנחנו עדים לו הוא פסיכוזה של המונים. בזכות שלדון אדלסון ועוד יותר בזכות האינטרנט ישתבח שמו השמאל כבר איבד שליטה על אמצעי הפצת התעמולה שלו ועכשיו אחוז פאניקה הוא יורה לכל הכיוונים: מקלל את העם שזז לו ימינה, מאשים את ראש הממשלה , מעליב את הצרכנים שלו ופוגע בהם ומאיים שהדמוקרטיה תתפורר אם העיתון שלו יסגור את הבאסטה.
במקרה של בן כספית הפאניקה משתלבת לה היטב באובססיה שלו לביבי נתניהו ואפילו לשרה. עד כדי כך רחבה האובססיה שכשכספית מגיע לשיאו של תסריט האימים שלו בו שלדון משתלט על היקום (the big bang theory pun intended) הדבר הכי נורא שקורה הוא שאין מילה רעה לא רק על ביבי אלא גם על שרה. כי כתיבת מילים רעות על שרה, לדידו של כספית, זה תפקידה של התקשורת הישראלית! אין זה מפתיע אם כך, שכספית רואה עצמו כבכיר באותה תקשורת, שהרי את הציווי להשמיץ את שרה הוא מקיים ללא עוררין.
הזעם שלי על איכות כתיבתו של כספית התחלף עם השנים לצחוק ועכשיו אני בעיקר מרחם עליו. בסופו של דבר לא מדובר בנסיך מקיאוולי אלא בעיתונאי בינוני בהחלט שפיתח לו נאמנות מתחלפת לאדוניו ותסביכים קשים שחורגים מתחום האקטואליה לתחום הבעיות הפסיכיאטריות הפתולוגיות. כספית, קח כדורים מתאימים!
_____________________________________
“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”
|