כיצד כל מה שקורה בארצות האיסלאם הוא פרי תיכנון מדוייק.
עכשיו הוא השלב שבו מנהיגי המוסלמים כבר הפסיקו להעמיד פנים שהם רוצים דמוקרטיה מערבית, או במילים אחרות הם הפסיקו לומר למערב מה שהמערב רוצה לשמוע, והם עברו לשלב ההתקפה וההאשמה של המערב בתוקפנות כלפי האיסלאם, בחירויות יתר הגורמת למחאה אלימה אצל המוסלמים, וכ'.
http://gatesofvienna.blogspot.com/

לדעתי מנהיגי המדינות האסלאמיות מפחדות יותר מהאסלאמיסטים שרוצחים שגרירים מאשר כפיית הדמוקרטיה עליהם.
מה גם שקיצוניות אסלאמית היא בין הטענות הטובות שיש לדיקטטורים למה עליהם להישאר כאלה.

"זה לא מספיק שאנחנו עושים כמיטב יכולתנו, לפעמים עלינו לעשות את מה שנדרש" - וינסטון צ'רצ'יל

מדינה שהופכת שגרירויות והשקעות זרות למטרות תקיפה, מחנכת את אזרחיה לשנאת זרים (כולל עיתונאים, תיירים ומשקיעים), מנסה ללא לחרחר מלחמה באופן לא פוסק, מעודדת תקיפת מיעוטים , סופה להגיע לקריסה כלכלית, אלא אם יש לה מספיק משאבי טבע למכור.
ראינו כבר מספיק דוגמאות לזה, ואולי היה צורך לערוך עוד הדגמה למי שלא השתכנע.

חבל שהמערב החליט לערוך את ההדגמה בגבולנו הדרומי.

לך תדע כמה אכפת למדינות הללו מהמצב הכלכלי שלהן, כלומר המנהיגים תמיד יהיו עשירים ויחיו טוב, אני לא חושב שכל כך אכפת למנהיגים המוסלמים אם בני עמם ימותו ברעב כמו כלבים.
באיסלאם אין כזה דבר חמלה.

בסופו של דבר חשוב להם שהם לא יתפתחו מוחית יותר מידי ויקבלו את מרותו של שליטם וזה מתאפשר רק באמצעות רסן בלתי פוסק והתבצרות המדינה לעולם ולידע המערבי שמביא איתו רעיונות דמוקרטים. זהו תהליך קשה ובלתי אפשרי וכניראה שהם יכולים רק להאט את הקצב ולנסות לשמור על ההילה שלהם כמה שיותר. בחלק ממדינות המפרץ ניסו למצוא נוסחת פשרה לעניין, הם נותנים לתושביהם לחיות את החיים הטובים ולקיים את צרכיהם וכל זאת הודות לכך שמלכם/נסיכם רחום וטוב לעמו. בהיסטוריה זו שיטה שפועלת מצוין אבל באופן זמני.

"זה לא מספיק שאנחנו עושים כמיטב יכולתנו, לפעמים עלינו לעשות את מה שנדרש" - וינסטון צ'רצ'יל

אדם שאין לו אפשרות להשיג מזון, יעשה הכל.
במדינות כושלות אנשים כאלו מתאגדים לכנופיות על מנת להשיג מזון להם ולקרוביהם, ומשיגים מימון מגורמים עויינים למדינה כמו אל-קעידה ואיראן.
מדינה שלא יכולה לממן אוכל לתושביה מתקשה להפעיל צבא נגדם (דלק ותחמושת יקרים ממזון), והמדינה הולכת ונעלמת.
במצב האידיאלי התארגנויות שבטיות וחמולתיות תופסות את מקומה, במקרה הרע זה סתם הופך לטבח הדדי ומוות מרעב ומגיפות.

באפריקה לא חסרות מדינות כאלו (סומליה היא אולי הקיצונית שבהן) ואפגניסטן היא עוד דוגמה (בזכות האמריקאים תוחלת החיים עלתה מ40 ל50 שנה) בשניהן מעל 10% מהתינוקות מתים לפני גיל שנה.
עיראק חמקה מהגורל הזה רק בעזרת התערבות מסיבית של ארה"ב
ונראה שסוריה ומצריים קרובות מאוד לגורל הזה.