 |
02-10-2012, 09:52
|
 |
מנהל פורום צבא ובטחון
|
|
חבר מתאריך: 04.05.02
הודעות: 22,810
|
|
מקרה של אזעקת אמת: תרחיש האימה, מהדורת 2002
ההיסטוריה נכתבת ע"י המנצח, למפסיד נשארת האפשרות לתרץ לאיים ולהאשים. גבולות משתנים, דמויות מפתח מתחלפות, הסיפור לרוב נשאר דומה. האויב של אתמול הוא הידיד של מחר, ולפעמים גם להיפך. כשהצלחת סופסוף להיפטר מאיום אחד, כדאי שתסתכל אחורה כי אולי תמצא שם איום חדש וגרוע אף יותר. לפעמים הפרספקטיבה שנותן הזמן מאפשרת ללמוד דבר או שניים על אחרים, ובמקרה של תרחישי אימה מהסוג החביב על העיתונות בארצנו גם על עצמנו. לאור התהפוכות העוברות על האיזור בשנים האחרונות, ראוי לחזור במכונת הזמן עשר שנים אחורה לתרחיש הבא שנכתב ע"י יקיר הפורום רון לשם יחד עם עמית כהן ופורסם במוסף 7 ימים. נא לא להשחית את האשכול בהתייחסות לאספקט הפוליטי של האירועים המתוארים.
מקרה של אזעקת אמת / רון לשם ועמית כהן
מי שלא מאמין שיש פרטנר לשלום, עלול לגלות שיש יותר מפרטנר אחד למלחמה. מי שלוחץ להפגין את מלוא עוצמתו של צה"ל מול הפלסטינים, עלול למצוא את עצמו מול הקטיושות של חיזבאללה, הכוחות הסוריים בלבנון, הסקאדים של סדאם, הקיצונים מסעודיה ומאיראן, ואפילו מול הירדנים והמצרים שייגררו לעימות כולל. בשנים האחרונות נערכו בצה"ל תסריטים של מפת הקרב הבאה, בניסיון לברר איך ייראה עימות כזה ואיזה מחיר דמים נשלם לפני שנמצא את עצמנו באותה נקודה: סביב שולחן הדיונים עם ערפאת. הכתבה הבאה מתבססת על אחד התסריטים האלה. כדאי לעיין בו לפני שמתפתים לפתרון של זבנג וגמרנו.
זהו התסריט הפסימי. הוא מתבסס על ההנחה שהגרוע מכול יקרה: שהנתק בין הצדדים יהיה מוחלט, ושההבנות שכבר הושגו, ואלו שעוד יושגו יופרו פעם אחר פעם; שבסופו של דבר ידם של הקיצוניים תהיה על העליונה. התסריט הזה מנבא טילים על תל-אביב, התלקחות המונית בשטחים, מצור על ההתנחלויות, ובמקביל הפתעות כואבות מצד החיזבאללה בצפון ומצד החמאס בעורף. הוא גם מביא בחשבון שמדינות ערב ייגררו, מי מרצון ומי בלית ברירה, לעימות ישיר עם ישראל. התסריט הזה אינו בהכרח דמיוני. הוא מבוסס על תרחישים דומים של עימות כולל שהופקו באמ"ן, באגף התכנון ובאגף המבצעים. בצה"ל ניסו להעריך זמן רב לפני המשבר הנוכחי, אילו תרחישים עלולים לגרור את ישראל לעימות במספר חזיתות, ואיך ייראה עימות שכזה. ההנחה הייתה שעימות כלשהו הוא בלתי נמנע כמעט, כי ערפאת משתוקק להכריז על מדינה פלסטינית בעיצומה של מלחמת עצמאות הרואית. בהתחלה התקבלו האזהרות של צמרת צה"ל בפני הקבינט בזלזול. היה מי שאמר שאמ"ן תמיד רואה שחורות, ושוגה. עד שלאחרונה החלו התחזיות להתממש: החל בהתלקחות בשטחים וכלה בחטיפת החיילים בלבנון. באחד התרחישים הניחו באמ"ן שהטריגר להתלקחות יהיה יום ההכרזה החד-צדדית על המדינה הפלסטינית. בזה אחר זה עלו ה-13 בספטמבר, ה-15 בנובמבר וה-29 בנובמבר, היום שבו התקבלה החלטת החלוקה באו"ם, כתאריכי יעד להכרזה פלסטינית חד-צדדית. ייתכן שההתלקחות תגיע רק לקראת יוני הבא, שהרי מלחמות לא פורצות בחורף. לעומת זאת ייתכן ששיא החורף דווקא יתאים לסורים, שחיל- האוויר שלהם סובל מנחיתות ממשית מול חיל-האוויר הישראלי, והוא רק ירוויח מתנאי מזג-אוויר לקויים. בתסריט שלהלן בחרנו להיצמד לכ"ט בנובמבר.
והערה אחרונה: לא מעט ישראלים מייחלים באיזשהו מקום לרגע הזה, לפיצוץ הגדול. המתח הורג אותם. מלחמת ההתשה, ההשפלות שספגנו בחודשיים האחרונים, אובדן כוח ההרתעה, התחושה המייאשת שאין פרטנר ושלא יהיה, הרצון לשים באחת סוף לסיפור הזה. מי שקורא היום להפסיק את מדיניות האיפוק ולהיכנס באבי- אביהם, להפגין את מלוא עוצמתו של צה"ל, צריך להביא בחשבון את המחיר.
29 בנובמבר 2000
שיכרון עצמאות לא היה שם, כשהרגע הגדול הגיע. באולם הכניסה של מרכז התרבות על-שם רשאד א-שאווה בעזה מירקו את נשר הברונזה הגדול. מאות ילדים בחולצות חג הוצבו בשולי שטיח אדום. יללת צופרים וזמבורות הלכה והתחזקה, כשלמקום התקרבה שיירת הנשיא. ערפאת, במדי החאקי, אקדח בנרתיק, עלה על הבמה. תזמורת תופים וחמתי-חלילים עשתה לו כבוד. "היום אנחנו עושים צעד של אמיצים", הוא אמר, "בדרך להגשמת החלום הלאומי. הצעד הבא שיבוא במהרה, יהיה תקיעת דגל קבע על אדמת אל-קודס. ואם מלחמת קודש היא המחיר לעצמאות, אנחנו הראשונים שנשלם. פלסטין! פלסטין! פלסטין!". בחוץ, על צירי החיכוך, שקט מתוח. צרור תועה מפלח את האוויר מפעם לפעם. כל יום שכזה עולה למשק הפלסטיני 15 מיליון דולר, אבל מי סופר. בצה"ל מעלים דרגה נוספת של כוננות, על כל צרה שלא תבוא. "זה עלול לקרות עכשיו, זה עלול לקרות אחרי החורף, זה עלול לקחת חודשים ארוכים", אמר ראש אמ"ן. אבל לכולם יש תחושה שבסוף זה יגיע.
2 בדצמבר 2000
14:00 שני חיילים נהרגים מירי שוטרים פלסטינים בגוש-עציון. ברק מורה להפציץ מהאוויר מפקדות פלסטיניות ברמאללה, בשכם ובחאן-יונס, ללא התרעה וללא פינוי מוקדם. אחד הטילים פוגע בבית דירות ברמאללה. יש הרוגים. ומה עם המדינה, שואלים השרים את ברק. צריך להעניש אותם על הכרזת המדינה. ברק אומר שהוא עומד להכריז על סיפוח מהיר של גוש-עציון, מעלה-אדומים, אזור אריאל וכל הצירים המרכזיים ביהודה ושומרון, שטח סי וחלק גדול משטח בי, וגם להודיע על מהלכים להפרדה חד-צדדית. "הביצוע ייקח קצת זמן, מצריך עניינים בכנסת", הסביר. "מעט מדיי", אמרו השרים. אחר-כך הצביעו כולם בעד, והתפזרו. בלילה הגביר צה"ל את ההפגזות על מקורות הירי הפלסטינים.
3 בדצמבר 2000
09:00, יום ראשון: דקות לאחר שמתחילה ישיבת פורום מטכ"ל בקריה, פורץ לחדר הדיונים רל"ש ראש אמ"ן ומדליק את הטלוויזיה. "נסראללה תכף מדבר", הוא מסביר. "הוא הגיע לביקור מפתיע במחנה הפליטים הפלסטיני עין אל-חילווה". כשלצדו סולטאן אבו-אל-עיניין, אחד מראשי הפת"ח במחנות הפליטים, אוחז נסראללה במיקרופון: " ביממה האחרונה הגביר האויב הציוני את התקפותיו על אחינו הפלסטינים. יש לנו תפקיד מכריע ביותר, היסטורי, בסילוק הכובש מאדמות שבעא, ובשחרור מסגד אל- אקצא וירושלים. אנחנו קוראים לאחינו המוסלמים, באשר הם, ללמוד מההתנגדות הלבנונית, שגירשה את הכובש הציוני. אנחנו נגיש סיוע למי שייאבק. כבר ברגעים אלה אנו מגישים סיוע לוגיסטי למאבק הלגיטימי של הפלסטינים, וזה רק הצעד הראשון". "למה הוא מתכוון? מה קורה בשניות אלה?", שואל הרמטכ"ל. האלופים שותקים, ואז מתחילים הביפרים לצפצף. "חמ"ל פיקוד צפון מוסר: חוליית מחבלים שחדרה דרך גדר המערכת, פתחה באש לעבר קבוצה של חיילים בטרמפיאדה סמוך למשגב-עם". למה לא ידענו על זה מראש, עמוס?", שואל הרמטכ"ל את ראש אמ"ן, האלוף עמוס מלכה. "אמרנו כל הזמן שנסראללה מעוניין לחדש את הלחימה בישראל ולהפוך את האינתיפאדה הפלסטינית להתלקחות אזורית כוללת", משיב האלוף, "נסראללה לא ירצה ללכלך לעצמו את הידיים עם פיגועים בשטח ישראל, שנתפסים בעולם כלא- לגיטימיים. הוא יטשטש עקבות וידבר רק על 'עזרה לוגיסטית'. את הפיגועים עצמם הוא יפיל על הארגונים הפלסטיניים בלבנון". עוד לפני שראש אמ"ן מסיים את דבריו, שוב מתחילים הביפרים לצפצף. "חמ"ל פיקוד צפון מוסר: הרעשה כבדה של החיזבאללה בגזרת הר-דוב. צה"ל משיב אש".
9 בדצמבר 2000
ארבעה חיילים נפצעים במהלך הבוקר מירי החיזבאללה בהר-דוב ועל המוצבים. דובר צה"ל באולפן הרדיו מסביר שהתגובה עוד תגיע, בזמן ובמקום המתאימים, והיא תהיה כואבת, גם אם בינתיים ישראל שומרת על איפוק.
10 בדצמבר 2000
שיירת ראש-הממשלה מפלסת את דרכה לישיבת חירום של הקבינט בירושלים, כשמתקשר ראש השב"כ, אבי דיכטר. "היה פיגוע. טנדר עמוס חומרי-נפץ התפוצץ בתחנת-הרכבת בתל-אביב. הרבה חיילים היו שם בדרך לבסיסים אחרי שבת. יש אזרחים. הרבה הרוגים". החמאס נוטל אחריות. גדודי השהיד מוחמד א-דורה. "זו המתנה החגיגית שלנו למדינה הפלסטינית, להכרזת העצמאות", נאמר בכרוז שמופץ בשטחים. אבל בישיבת הקבינט אומר ראש השב"כ נחרצות: "החמאס לא מסוגל להרים מבצע שכזה, בטח לא לבד. על-פי המידע שלנו, כוח 17 של הפת"ח היה מעורב פה. התרענו לפני שבועיים שמשהו גדול מתבשל בכוח 17". המזכיר הצבאי נכנס עם דיווח בהול נוסף. מתאבד פוצץ את עצמו סמוך לתחנה המרכזית בירושלים. יש הרוגים. "פיגוע כפול? החמאס לא היה מרים מבצע כזה בלי עזרה", אומר ראש השב"כ. ברק מורה להפציץ בלי התרעה מוקדמת את מפקדות כוח 17 וגם כמה ממשרדי החמאס. 45 פלסטינים נהרגים.
5 בינואר 2001
חודש חולף. הבעירה בשטחים נמשכת, שגרה עם רגעי גאות ושפל. גם חילופי האש בגזרת הר-דוב לא פוסקים. 03:00 , לפנות בוקר חמש רקטות נורות על דן ודפנה, לא הרחק מגזרת העימות בשבעא. אלה לא מוצבי צה"ל, אלה קיבוצים. אחד הבתים סופג פגיעה ישירה. עוד לפני שישראל מספיקה להאשים, תחנת השידור של החיזבאללה, רדיו נור, מכריזה: "ייתכן שמדובר בפעילות של אחינו, הלוחמים הפלסטינים ממחנות הפליטים בלבנון, בזעמם על התוקפנות הישראלית". ראש זירת הטרור באמ"ן מוציא מברק בהול: "על סמך מקורותינו, נראה כי ארגונו של מוניר אל-מקדח הפלסטיני הוא שביצע את הירי בתיאום עם חדר המבצעים של חיזבאללה. הנשיא אסד נתן אור ירוק להסלמה".
06:00 עוד לפני שהשמש זורחת, מפציץ צה"ל מפקדה של החיזבאללה באקלים א-תופאח, מצבור תחמושת בבקאע ואת ביתו של מוניר אל-מקדח. תוך דקות מודיעים הלבנונים על שלושה אזרחים הרוגים ותינוקת פצועה קשה. כשאזרח לבנוני נהרג, בקריית- שמונה יורדים למקלטים. הסירנות מתחילות ליילל. נסראללה אכן ממהר לשגר שלושה מטחי קטיושות לעבר קריית- שמונה ושניים לעבר נהריה. יש פצועים. הרוג אחד. הפעם חיזבאללה לוקח אחריות. "זו רק ההתחלה", מכריז נסראללה. תגובת צה"ל הפעם לא מאחרת. תוך דקות יוצאים מטוסי חיל- האוויר לסדרת תקיפות במרחב ג'זין, במרחב נבטייה, במרחב בינת ג'בייל ועל גדות הליטאני. כעבור שעה תקיפה נוספת, הפעם במשרדי החיזבאללה בביירות. "עשינו הכול כדי שלא לפגוע באזרחים. מטח קטיושות נוסף יכריח אותנו להנחית מכה קשה מאין כמותה", אומר הרמטכ"ל, "ערי ישראל לא יבערו".
15:00 ראש המוסד מדווח שחיזבאללה מזרים לגבול משלוחי קטיושות ארוכות-טווח, "מהסוג שחוצה 40 ק"מ כמו כלום. הקטיושות האלה הוחזקו בעבר על-ידי האיראנים, בבסיסי משמרות המהפכה בלבנון. עכשיו הם כבר בידיים של נסראללה". בטלוויזיה, מובארק בנאום מיוחד: "אם האלימות לא תיעצר, לא נוכל לשלוט באש שתוצת".
18:30 נסראללה, במסיבת עיתונאים מאולתרת בכניסה לבית אביו בעיירה באזוריה שליד צור: "מי שחושב שנבליג על פגיעה ישראלית בלב ביירות, טועה בגדול. הציונים והאמריקאים נלחמים נגד אללה, ומי שנלחם נגד אללה, נחרץ גורלו. ישראל היא מדינה עם נשק אטומי וחיל-האוויר הטוב ביותר במזרח התיכון, אך היא מתפוררת על כל חייל שנהרג לה, ולכן ננצח".
19:00 כשהערב יורד, משתרר שקט מתוח. בחיפה, באוהל השלום והדו-קיום שלמרגלות הכרמל נערכת קבלת שבת. ואז מתחילות הסירנות. לפני שמישהו מבין מה קורה, באמצע נאום פייסני אך מפוכח של א"ב יהושע, מתחילים הדי פיצוצים והבזקי פגיעות. אחר- כך מיתמרים ענני עשן גדולים. יש הרוגים. בחיפה, בטבריה, בצפת. בחיפה מתחילים לארוז מזוודות. גם בחדרה. בתל-אביב מתמלאים הרחובות מפגינים בקריאות קצובות
"מ ל ח מ ה"! לא להיתפס לפאניקה, מבקש דובר צה"ל. סמ"ר עומר, לוחם גבעתי, חיפאי, נמצא בנצרים בחזית לחימה, כשמפקד הגדוד שלו מגיע עם הבשורה: "הבית שלך חטף פגיעה ישירה. אמא שלך וגם אחיך נפגעו קשה. נוציא אותך מפה בשנייה שהאש טיפה תירגע. ואבא? אבא מאושפז ברמב"ם, הרופאים הצליחו לייצב אותו, כנראה". באולפן ערוץ 2 בירושלים השתררה שתיקה דרמטית של שנייה בדיוק. רינה מצליח, בפנים שאומרות הכול, פונה לפרשננו לענייני ערבים. אהר'לה, מה עוד יש לומר? רינה, האיש הזה, כוהן דת שיעי בן 40, כרסתני וממושקף, בן לירקן מהבקאע, הפך את עצמו לדגם משופר ומודרני של גמאל עבד א- נאצר. הוא היום האויב המר ביותר של ישראל, נביא הזעם, אסטרטג של ממש. בשכם ובג'נין רוקדים עכשיו על הגגות, רינה, עושים שמח.
בכל רחבי העולם הערבי מתפשטת הידיעה על המכה הקשה שספגה ישראל הערב, ואין מילים לתאר את השמחה. גילויי השמחה הופכים להפגנות ענק כמעט בכל הערים הגדולות בעולם הערבי. בשטחים מתלקחות שוב מהומות, אש עזה נורית לעבר היישוב היהודי בחברון.
6 בינואר 2001
עוד בטרם הותרו לפרסום שמות ההרוגים בערי הצפון, תוקף חיל- האוויר בלבנון. שר ההגנה הסורי מורה על שינויי היערכות. שתי חטיבות הקומנדו, 5,000 חיילים כל אחת, מתחילות להתקדם ממקום פריסתן מזרחית לביירות, לכיוון הגבול עם ישראל. חטיבה משוריינת 51 עוברת מביירות לבקעה. תנועה מאסיבית של חטיבות חי"ר וכוחות תותחנים החלה גם דרומית-מזרחית לחרמון. כוננות עליונה מוכרזת בדיוויזיה חמש הקדמית, היושבת בקו ההגנה הסורי הראשון. יחידות טילי 'פרוג' למטרות טקטיות (בטווח של עד 70 ק"מ) מקודמות גם הן. "זו בסך-הכול מגננה, לאור חשש מתוקפנות ישראלית", מסביר אסד הצעיר לשרת החוץ אולברייט.
11:00 עובדי שגרירות מצרים מקבלים הוראה לעזוב את ישראל. גם ירדן מחליטה על פינוי משגרירותה.
7 בינואר 2001
מחבל מפוצץ את עצמו בבית-קולנוע בתל-אביב. הרוגים רבים. ראש השב"כ מתקשר שוב לראש-הממשלה. "תקשיב, אהוד, המתאבד ערבי ישראלי. מי שהכין לו את המטען היה מוחמד זטמה, פעיל הג'יהאד האיסלאמי שערפאת שחרר מהכלא". ברק מורה לא להפגין חולשה. מסוקי אפאצ'י שוב באוויר, מפציצים משרדי חמאס וג'יהאד איסלאמי בעזה, בחברון, ברמאללה ובשכם. הנשיא האמריקאי על הקו. "תבין", אומר ראש-ממשלת ישראל, "אני עם הגב לקיר".
10 בינואר 2001
09:00 הטלפון האדום על שולחנו של ברק מצלצל. הרמטכ"ל נסער. "יש לנו הזדמנות נדירה להוריד את נסראללה. אני צריך את אישורך. שעת השי"ן עוד 20 דקות. הטייסים כבר באוויר". על מה אתה מדבר, שאול? הוא עושה עכשיו את דרכו לפגישה עם מפקדי המרחבים הצבאיים של הארגון. איתרנו את השיירה. שנינו יודעים שהאיש הזה הוא הרוח החיה והמוח מאחורי הכול. הארגון יתפורר בלעדיו. זה כמו שהג'יהאד האיסלאמי שָתק אחרי חיסול פתחי שקאקי. תן אור ירוק, אהוד". ברק מסרב. "לא. הוא כבר מעבר למנהיג ארגון. הוא סמל. המחיר שנשלם על זה עלול להיות יקר מדיי".
14 בינואר 2001
14:00 יישובי קו העימות ממשיכים לספוג קטיושות, אחת ליממה בערך. הלחץ הציבורי שובר שיאים חדשים. ברק מכנס שוב מסיבת עיתונאים. "קיווינו שלא להגיע לרגע הזה", אומר ברק, "אך עכשיו הוא נראה כבלתי-נמנע. אנחנו נותנים עוד 24 שעות בדיוק להרגעת השטח. אנחנו דורשים מחיזבאללה להסיג את כוחותיו מהגבול ולהפסיק את הירי, אנחנו דורשים מערפאת להחזיר לכלא את כל פעילי החמאס והג'יהאד האיסלאמי ולהפסיק את פעילות התנזים. רק צעדים אלה יכולים למנוע התלקחות. אם תוך 24 שעות לא יבוצעו הצעדים הללו, נראה בכך הכרזת מלחמה לכל דבר". בסי-אן-אן מאפסים את הסטופרים.
17:00 למרות הסגר האווירי שהטילה ישראל, או אולי דווקא בגללו, שם יאסר ערפאת את פעמיו לשדה-התעופה בדהנייה. על מרגלות המטוס הוא מצטלם בכל זווית אפשרית, וממריא. היעד: ביירות, פגישת פסגה היסטורית עם נסראללה. בביירות מקיימים השניים מסיבת עיתונאים משותפת, ממש בזמן ל'אולפן שישי', מכריזים כי הם דוחים את האולטימטום הישראלי ומכוננים 'ברית ביטחון אסטרטגית' בין ההתנגדות הלבנונית לבין הכוחות הלוחמים בפלסטין. אהר'לה, איפה שגינו? שגינו, דן, שגינו. ממשלת ישראל יצרה לינקג' הדוק כל-כך בין שתי הגזרות ודחקה את ערפאת ואת נסראללה לאותה המיטה. ישראל היא שיצרה את האיחוד בין השניים.
20:30 כל ראשי מערכת הביטחון מתכנסים אצל אהוד ברק בכוכב-יאיר, גם השרים וגם ראש האופוזיציה. הביטחוניסטים לוחצים לנקוט יוזמה. "עדיפה תגובה חריפה שתזעזע אותם בטירוף, מאשר הסלמה הדרגתית, שבסופו של דבר רק תגרור אותנו לאלימות קיצונית יותר". ראש אמ"ן מעדכן ש-12 מטוסי-קרב איראניים נחתו בשדה-התעופה הצבאי של דמשק, הם מתדלקים שם בדרכם לביירות. איראן החליטה לתגבר את כוחותיה בלבנון. במקביל, אישר המנהיג הרוחני לשגר ללבנון לכוחות הלוחמים החל מהערב רכבת אווירית של שריוניות, טילים נגד טנקים ותחמושת. בישראל הרחובות ריקים, כולם צמודים לטלוויזיה. בנתב"ג תורים ארוכים. גם הדיפלומטים הזרים ממהרים להתפנות. בכביש מספר 4 פקקים צפונה: שיירות ארוכות של טנקים. דרומה: תושבים נמלטים מטווח הקטיושות. מאחור נותר מי שלא היה לו לאן לברוח.
15 בינואר 2001
10:45 לשכתו של אלוף פיקוד צפון. על קו הטלפון מכר ותיק, מפקד גדוד בצד"ל ז"ל. "אני צריך להיפגש אתך דחוף", הוא אומר לאלוף. "יש לי מידע חשוב למסור". 40 דקות אחר-כך, בלובי של מלון 'הצפון' בקריית-שמונה, הצד"לניק מגיע, שולף רימון, צועק: "זה על ההשפלה", ומתפוצץ. רדיו חיזבאללה שוב ממהר לפרסם הודעה: "אין לנו קשר להתנקשות, אבל השהיד שביצע אותה מת כלבנוני נאמן. אנחנו מוחקים לו את בגידותיו וקוראים לכל בני צד"ל שבישראל לפעול כמותו ולסייע במלחמה". רוני דניאל, בשידור חי מפיקוד צפון, מנסה להסביר לרינה מצליח שבצה"ל, בעצם, לא ממש הופתעו. "היו לנו ידיעות גם בעבר שחיזבאללה מנסה להחדיר לישראל סוכנים דרך פליטי צד"ל, והיו ידיעות שחיזבאללה מנסה לתמרן כמה צד"לניקים לסחוט אותם ולהפעיל עליהם לחץ בשלט רחוק".
13:50 עשר דקות לפני שתיים בצהריים מייללים הצופרים. תמו ימי ההמתנה. ברדיו נשמעו ססמאות הגיוס. 'תפוח ירוק', 'שיר מדבר', 'זונת צמרת'. חשבנו שכבר התבגרנו מזה. גשם זלעפות, סופות רעמים והרבה שתיקה מלווים את הנהירה לבסיסים. אהוד ברק ברדיו מקריא הכרזה רשמית "אויבינו קיבלו החלטה לגרור את האזור למלחמה כוללת. קיווינו שיש מכך דרך חזרה, שנצליח למנוע אובדן מיותר של חיי אדם, אך התבדינו. יש רגעים בהיסטוריה בהם לחימה ועמידה איתנה הן כורח המציאות. לשרי הממשלה ניתנה הסמכות להוציא צווי חירום נדרשים. החל מהשעה שתיים בצהריים סופחו לישראל כל הצירים המרכזיים בשטחי יהודה, שומרון ועזה. צה"ל ישלוט בכל מקורות המים ובכל נכס, שיש בהם כדי להבטיח את ביטחונם של היישובים היהודיים. אנו פותחים בהליך מזורז לניתוק מיידי של הרשות הפלסטינית ממדינת ישראל". עד כאן הודעת ראש-הממשלה. נגמר מבצע 'גאות ושפל', הוכרז מצב מלחמה.
14:05 ראש-הממשלה מורה לנתק את אספקת הדלק והגז לפלסטינים.
14:10 טנקים ישראליים מתחילים לתפוס עמדות בפאתי הערים הפלסטיניות. כוחות פלסטיניים פותחים בהרעשה כבדה תוך שימוש במקלעים כבדים ובטילי 'סאגר'. שלושה חיילי צה"ל נהרגים. טור שריוניות פלסטיני עושה את דרכו לעבר ההתנחלויות יצהר ואיתמר. צה"ל כותש אותם בהפצצות מהאוויר ומהקרקע. כוח קומנדו מחברון מנסה להשתלט על בתי מתנחלים בקריית-ארבע, ונהדף בקרב ממושך.
15:24 כוח 'תנזים' בבית-ג'אללה משגר טיל 'סטרלה', 7- SA, לעבר מסוק אפאצ'י של צה"ל. המסוק מופל.
16:35 מטוסי אף-16 מוזנקים לביירות להשמיד את 12 מטוסי הקרב האיראניים על הקרקע. הטייסים האיראנים מקבלים התרעה מוקדמת מתחנות מכ"ם סוריות, ושישה מהם מספיקים לעלות לאוויר. צה"ל משמיד חמישה מהם. ארבעה נוספים מופצצים על הקרקע. "כל מטוסינו שבו בשלום לבסיסם".
19:24 כ-6,000 מתושבי רצועת עזה, מחציתם חמושים, מתאספים תוך דקות מול עמדת צה"ל בנצרים, ולפתע פורצים בריצת אמוק לעבר המוצב ויורים צרורות. חיילי צה"ל פותחים באש מקלעים רציפה לעבר הלוחמים הפלסטינים שצובאים על הגדרות. שני מסוקי-קרב שמוזנקים למקום, יורים גם הם על ההמון. מסוק אחר מתחיל בפינוי החיילים מהמוצב. בתוך פחות מ-20 דקות המתקן בשליטה פלסטינית מלאה. אלוף הפיקוד מורה להפציץ את המוצב מהאוויר ולהשמידו. "במלחמה כמו במלחמה", הוא אומר. יותר ממאה פלסטינים נהרגים, בהם ילדים שהגיעו למוצב לחגוג את שחרורו. העולם צופה בשידור חי.
16 בינואר 2001
יום שלישי, יומה השני של המלחמה. חילופי האש נמשכים בכל הגזרות. מטחי קטיושה נוחתים בכל רחבי הצפון. גם באזור חדרה. טנקים של צה"ל לאורך ציר הגבול המצרי ובמעבר רפיח מנסים לעצור הברחות תחמושת לרצועת עזה.
09:45 רדיו דמשק מודיע על כניסת דיוויזיה 1, כוחות שריון וחי"ר, לתוך לבנון. 40 אלף חיילים סורים מוצבים בשגרה על אדמת לבנון. בעיני בשאר אל-אסד במצב הנוכחי זה, כנראה, לא מספיק. במקביל, מורה שר ההגנה הסורי, טלאס, על תנועת דיוויזיה 5 ודיוויזיה 7 לאזורי ההיערכות שלהן בחירום ועל העלאת כוננות בדיוויזיה 569, האחראית לקו ההגנה האחרון על דמשק. הרמטכ"ל מתקשר לעדכן את ראש-הממשלה. "אסד הצעיר לא החלטי", אומר מופז. "אין לנו שום דרך לחזות מה יעשה".
10:00 קהיר. הפגנות ענק. סטודנטים מצרים נהרגים באוניברסיטת אל-אזהר במהלך אחת ההתפרעויות. גם ברבת-עמון מצב חירום. צבא ירדן מתחיל לתפוס עמדות בפאתי מחנות הפליטים הפלסטיניים בממלכה מחשש למהומות.
15:00 חיזבאללה משגר טילי 'סאגר' לעבר טנקים של צה"ל. מטח קטיושות פוגע באחד מריכוזי הצבא בצפון. שמונה חיילים נהרגים. צה"ל מפגיז שיירות אספקה מביירות לדרום-לבנון.
16:20 צה"ל מפגיז שיירת אספקה גדולה על כביש דמשק-ביירות. השיירה הייתה בדרכה משדה-התעופה בדמשק, וכמה מהמשאיות שהופגזו נשאו טילי קטיושה ארוכי-טווח.
20:00 פיצוץ עז פוער חור גדול בדופן סטי"ל ישראלי סמוך לחופי לבנון. צוללנים מחוליית קומנדו של משמרות המהפכה האיראניים המוצבים בלבנון, הצליחו להצמיד לסטי"ל מוקשים ימיים מתוצרת טהרן. יש הרוגים.
17 בינואר 2001
בדיוק עשור למלחמת המפרץ. באחת מהפצצות צה"ל נהרג אחד ממפקדי הכוחות הסוריים, שהיה בסיור לילי באזור בעל-בק. צמרת העדה העלאווית בסוריה, הגנרלים הבכירים, תובעת מבשאר אל- אסד: אל תבליג. אסד מאשר לפתוח בירי ארטילרי על מוצב החרמון ומורה במקביל לחמש טילי קרקע-קרקע מדגם 'סקאד סי' ו'סקאד בי' למצב של שיגור בהתרעה קצרה. המודיעין האמריקאי מאתר חימוש טילים והתנעת מנועי המשגרים בחומס ובחלב. נציג הסי-איי-אי בישראל מעביר התרעה לירושלים. אולברייט שוב מתקשרת לאסד. "זה רק כדי להרתיע את ברק, לכפות עליו לעצור את הקרבות", הוא טוען באוזניה. בתל-אביב לא מוכנים לקחת צ'אנס.
12:00 הרמטכ"ל לוחץ על ברק להפציץ את המשגרים הסוריים. "מדובר במשגרים ניידים", מסביר מופז. "אם יחלו בתנועה, נאבד אותם". ברק מאשר. בהפצצת בזק הושמדו שישה משגרים. מערך ההגנה האווירית הסורי הצליח להפיל את אחד ממטוסינו. הטייס והנווט נפלו בשבי.
15:00 תותחים סוריים יורים ללא הפסק לעבר ריכוזי צה"ל בגבול לבנון. הרמטכ"ל לברק: "הסורים השתלטו על מוצבי הבופור, דלעת, ריחן ועיישיה. מוכרחים לשפר עמדות, אחרת יהיה מאוחר מדיי". ברק מאשר, וטנקים של צה"ל מתחילים לשעוט לתוך דרום-לבנון, לתפוס עמדות. דובר צה"ל מנסה להרגיע: מדובר בכניסה לזמן מוגבל, לא עוד תקופת כיבוש בלבנון. הכניסה ללבנון עקובה מדם. מטעני-צד ומטחי קטיושות הופעלו כנגד טורי השריון הישראלי. עשרות הרוגים ופצועים בקרב חיילי צה"ל. אבדות כבדות לקומנדו סורי בקרב עם צנחנים ישראלים. לכוחותינו יש נפגעים.
15:25 דיווח ראש אמ"ן: צבאות מצרים וירדן הוכנסו לכוננות עליונה. שתי צוללות איראניות עושות את דרכן לאזור. כוחות משלוח מכל העולם הערבי וגדודי מוג'אהידין תומכי האחים המוסלמים החלו לנחות בביירות ובדמשק. אפילו צבא תימן שיגר שני גדודי מתנדבים.
23:00 צה"ל פותח במבצע בזק לפינוי התנחלויות. כמעט כל תושבי ההתנחלויות הקטנות והבינוניות מפונים מבתיהם עקב ניסיונות פיגוע וכיבוש בלתי-פוסקים של הכוחות הפלסטיניים. מתאבד פלסטיני מפוצץ את עצמו על כלי-רכב של מתנחלים המתפנים מכפר-דרום. יש הרוגים.
18 בינואר 2001
04:00 צפירות עולות ויורדות נשמעות בכל רחבי הארץ, כשלראשונה חדרו מטוסי קרב סוריים מדגם מיג וסוחוי לגיחות הפצצה בתוך ישראל. צה"ל, בתגובה, הפציץ שלושה אתרים ליד דמשק, חומס ואלפו, שבהם מיוצר גז עצבים מסוג סרין וZX .
09:00 סדאם חוסיין בשידור חי בטלוויזיה העיראקית. בניו עודאי וקוסאי ניצבים לצדו. "זעקנו כל הזמן שדרך המלחמה היא הדרך היחידה מול הציונות", אומר סדאם, "עתה הוכח שצדקנו. כן לג'יהאד! לא לקנוניה שמטרתה להחליש את הערבים". בעוד סדאם מדבר, משגר צבא עיראק 10 טילי סקאד מדגם אל-חוסיין ואל-עבאס לעבר ישראל. אזור א' ספג פגיעות ישירות. יש הרוגים. דיוויזיית העילית חמורבי של משמר הרפובליקה העיראקי השלימה את ריכוז כוחותיה בגבול עם ירדן. דיוויזיה נוספת צובאת על הגבול העיראקי-סורי. נושאות- מטוסים אמריקאיות במפרץ הפרסי מתחילות בשיגור טילי 'טומהוק' לעבר מטרות צבא עיראקיות. סעודיה מודיעה לארצות-הברית: "לא נאפשר לכם לפעול מאדמתנו כנגד עיראק", ומקרקעת את כל שדות-התעופה. גם כוויית דורשת מהצבא האמריקאי שלא לפעול משטחה. מטוסים אמריקאיים ממריאים מבסיס חיל-האוויר אינצ'רליק, טורקיה, כדי לתקוף משגרי סקאד עיראקיים. איראן מעבירה בתגובה אזהרה חמורה לטורקיה ומתחילה לרכז כוחות בגבול עמה. 20:00 בתגובה למטח טילי הסקאד צה"ל משגר מטוסי אף-15 לפעילות תקיפה בעיראק, באזורי ההיערכות של דיוויזיית חמורבי וכנגד משגרי הסקאד. תוך טיסה בגובה נמוך חוצים המטוסים הישראליים את שטחה של ירדן.
19 בינואר 2001
כותרות העיתונים בכל רחבי העולם הערבי זהות וזועמות. "המלך עבדאללה איפשר למטוסים ישראליים לעבור בשטח ירדן בדרך לפעולה ציונית תוקפנית כנגד עיראק". ההפגנות בממלכה ההאשמית מתעצמות, יועצי המלך קוראים לו שלא להבליג.
11:23 מטח טילי סקאד נוסף מעיראק.
11:45 ארבעה מטוסי-קרב עיראקיים חודרים לשטח ישראל במשימת התאבדות. שניים מופלים בקרב אווירי, שניים נוספים מפוצצים עצמם תוך כדי התרסקות על מגדל רב-קומות בתל-אביב ועל מתקן צבאי באזור השפלה.
12:30 מטוסי חיל-האוויר שוב בגיחות הפצצה לעיראק, שוב תוך חציית שטח ירדן. חיל-האוויר הירדני מזניק מטוסי אף-16. בקרבות האוויר מפילים טייסינו ארבעה מטוסים ירדניים. מטוס ישראלי אחד נפגע מירי ומתרסק. הטייס והנווט נהרגים.
15:40 קרוב ל-40 אלף פלסטינים מירדן מנסים לפרוץ את הגבול בגשר אלנבי. חיילים ירדנים שנדרשים לירות על המפגינים בשיאן הלוהט של המהומות, מסרבים.
16:00 בצעד מפתיע המלך עבדאללה מורה לכוחות מיוחדים של צבא ירדן לחצות את הגבול עם ישראל ולתפוס עמדות בתוך ערים פלסטיניות. גדוד כוחות מיוחדים 71 הונחת באמצעות מסוקי סופר-פומה על שלוש מהערים הפלסטיניות. גדודי צנחנים 81 ו-91 הונחתו ברמאללה ובשכם. גדוד ארטילריה המצויד בתותחי הוביצר אם-102, בטילים נגד טנקים מסוג טאו ובטילי-כתף נגד מטוסים תופס שתי עמדות בבקעת הירדן, בסיוע כוחות רגליים מוגבלים. המלך מצהיר: "אנו נכנסים כדי להגן על אחינו הפלסטינים, ולא לצורך התגרות בישראל". בירושלים, מזכיר ראש אמ"ן לברק: "אשתו, ראניה, פלסטינית. העם שלו פלסטיני. הוא התחיל להרגיש שהשלטון נשמט מידיו". ברק שואל: "לאן זה ייגרר? האם נמצא את עצמנו בקרבות בלימה עם שריון ירדני בבקעת הירדן?" ראש אמ"ן שותק.
17:00 כוחות שריון עיראקיים מנסים לפרוץ את הגבול עם ירדן. דיוויזיה 5 הירדנית בולמת בקושי רב. סדאם חוסיין מתקשר אל המלך עבדאללה ומציע לו: תאפשר למטוסים שלי לנחות בשדות-תעופה ירדניים, ואני אוותר על הזרמת הטנקים. עבדאללה מסכים.
18:00 4 דיוויזיות מצריות חוצות את התעלה ומתחילות להתבסס בביצורים בסיני.
20:00 נחמן שי המליץ להישאר בחדרים האטומים. זה עדיף כרגע על מקלט. ערביי ישראל תחת משטר צבאי.
21:17 נשיא איראן נפגש עם יורש-העצר הסעודי, האמיר עבדאללה, האוחז במושכות מאז הפסיק המלך פאהד לתפקד. עבדאללה מקורב למשטר האיראני וקיצוני בדעותיו. לאחר מספר שעות סעודיה מכריזה על שיגור כוחות משלוח לירדן. טנקים סעודיים פרצו את הגבול עם ירדן והחלו שועטים פנימה ללא אישור. איומי הנשיא האמריקאי נענים באיום סעודי נגדי: נכריז חרם נפט כולל על מדינות המערב, אם ארצות-הברית תפעל נגדנו. ראש חטיבת המחקר באמ"ן מסביר: "כשראשי הממלכה הסעודית צריכים לבחור בין יציבות מבית אל מול אופוזיציה קיצונית לבין הקשרים עם ארצות-הברית, הם בוחרים בשלב הזה ביציבות. את היחסים עם ארצות-הברית הם מאמינים שיצליחו לתקן בהמשך, אם ירצו".
20 בינואר 2001
כוחות פלסטיניים מנסים להשתלט על מעבר הגבול ברפיח, בתקווה להחזיק בו שעות ספורות ולאפשר במהלכן כניסת שיירות תחמושת לרצועה. צה"ל משגר טילים לעבר משרדי ערפאת בעזה וברמאללה. הראיס לא נפגע. תסיסה בצבא המצרי. חטיבת משמר הרפובליקה המוצבת בקהיר נכשלת במיגור האלימות ברחובות ובאוניברסיטאות. שר ההגנה המצרי, חסין טנטאווי, תפס אומץ, הגיע ללשכת הנשיא מובארק ואמר: "חיילינו מעדיפים להיות עכשיו בסיני, להילחם לצד האחים הערבים, מאשר להיות בתוך קהיר, שקועים בקרב נגד בני עמנו". מובארק מגיב בזעם, הוא הרי מנהיג בעל כושר עמידה, לא נגרר אחרי הרחוב.
18:00 פסגת חירום ערבית בדמשק. מובארק היה מעדיף לראות את כל שועי ערב אצלו בחצר, אך מעמדו בעולם הערבי אינו כבעבר. בתוך ארבע שעות בלבד ננעל הכינוס בקריאה דרמטית למצרים: הצטרפי למאבק. "כמדינה השואפת לעמדת מנהיגות בעולם הערבי,מצרים מוכרחה להפגין את נחישותה ואת אחריותה ולהפעיל את כוחה הצבאי האדיר, בשעה שבה אחים ערבים נטבחים על-ידי הכיבוש הישראלי", נאמר בהודעה.
23:45 מובארק משגר לדמשק 20 מטוסי אף-16 ומיראז' של חיל-האוויר המצרי כסיוע לכוחות הלוחמים.
21 בינואר 2001
סמוך לשעה 06:00 החלו 30 טנקי M1A1 מצריים לחצות את קו הגבול לתוך רצועת עזה. כשהוא מלָוה בכוחות נ"ט גדולים, המנחיתים מכה אנושה על הטנקים המעטים שהחזיק צה"ל בגזרה, כבש הגדוד המצרי את ציר הגבול מעברו הישראלי. לידידו הטוב אוסאמה אל-באז מסביר מובארק: "את כל עשרים שנות כהונתי כנשיא השקעתי במאמץ להסיר את הבידוד, שהטילו מדינות ערב על מצרים, כשחתמנו הסכם שלום עם ישראל. לא אסכים לסיים את כהונתי כשמצרים מבודדת, כשהיא פועלת בניגוד לעמדת כל מדינות ערב האחרות. אין לי ברירה. אין לי כוונה לתקוף את ישראל, לא אנסה לכבוש את באר-שבע ולא את אשקלון. טנקים שלנו יחדרו אך ורק לעזה, לשטח הפלסטיני. אני מאוד מקווה שהישראלים לא ייכנסו לעימות ישיר אתנו".
10:00 אהוד ברק ואריאל שרון נפגשו לשיחת עדכון ביטחונית. שרון דורש להרתיע את מובארק בכל מחיר, לתקוף, לשגר את צה"ל, על כל עוצמתו, לתוך סיני. "צריך להרחיק את הלחימה מהגבול", מסביר שרון. ברק משיב שבשלב הזה הוא מעדיף להסתפק באיתות: הפצצת שיירת טנקים בסיני. חיל-האוויר מפציץ.
11:00 חיל-האוויר מטביע ספינת אספקה מצרית בדרכה מאלכסנדריה לביירות. לכל אורך החזית הצפונית נמשכו קרבות שריון בשריון.
11:25 חיל-האוויר מפיל 13 מסוקים סוריים, שהובילו לוחמי קומנדו לפעילות התקפית ברמת- הגולן. כוחות שריון וחי"ר מצליחים בסיוע חיל- האוויר למנוע ניסיון סורי לכיבוש מוצב החרמון. לכוחותינו יש נפגעים.
12:10 טנקים סעודיים פורצים את גדר הגבול בבקעת הירדן ומתחילים לשעוט לתוך ישראל. כתב הרדיו: "עומד מולנו צבא ענק, שאומן על-ידי טובי המפקדים בצבא האמריקאי. הסעודים עלולים לנוע במהירות דרך ים-המלח ולכבוש את ירושלים". צה"ל מנהל קרבות בלימה קשים.
14:30 סוריה משגרת טילי קרקע-קרקע ארוכי- טווח מדגם 'סקאד סי' לעבר ערי המרכז. עשרות הרוגים, עשרות לכודים תחת ההריסות. חיל-האוויר מפציץ בתגובה את ארמונות הנשיאות בדמשק ובלאטקיה, את בסיס המטכ"ל הסורי, את תחנות הטלוויזיה והרדיו בדמשק וגם תחנת כוח בפאתי הבירה. החשמל בדמשק נותק.
17:15 מטוסי תקיפה מצריים מפציצים באילת.
21:43 סוכנות הידיעות הצרפתית במברק דחוף המופץ במהרה ברחבי העולם: "ישראל החלה לחמש טילים לטווח ארוך מדגם יריחו, ייתכן נושאי ראשי- נפץ לא קונבנציונליים. הטילים מכָונים לעבר כל בירות ערב". פרשן הסי-אן-אן: "זה איתות של לחץ ישראלי, המכָון ללווייני הריגול האמריקאיים, בתקווה שהעולם יבין את המסר ויפעיל לחץ בינלאומי כדי לעצור את המלחמה הקיומית שישראל נקלעה לתוכה".
22:57 טיל סקאד עיראקי, נושא ראש-קרב כימי, מתפוצץ בהרצליה. המראות קשים, קשים מאוד, מהסוג שלא ידענו עד כה.
23:20 הנשיא קלינטון משגר איגרת בהולה לכל ראשי מדינות האזור: בתיאום עם ראשי מדינות ברית נאט"ו אני מודיע, כי כוחות מערב אירופה נחושים לכפות על הצדדים הפסקת אש מיידית בתוך שעתיים. אם לא תקוים הפסקת אש זו, נתערב בכל הכלים העומדים לרשותנו כדי לעצור את המלחמה.
22 בינואר 2001 יום שני, יומה השמיני של המלחמה, הוא גם יומה האחרון. כמו בכל מלחמה, הרגעים האחרונים שקדמו להפסקת האש הם מהקשים ביותר. האויב מנסה לשפר עמדות בכל מחיר, להוסיף כמה שיותר שמות לספר ההרוגים הישראלי, למען ההיסטוריה. בשעה 01:20 התותחים נדמו. ראש אמ"ן אומר שזו הפתעה לטובה. הוא חשש ממלחמה שתימשך חודשים. בינתיים סופרים את הגופות. עושים חשבון סופי. בחזית הסורית – בלמנו. בלבנון – כוחות צה"ל קרובים לביירות, החיזבאללה ספג אבידות כבדות. בקעת הירדן, מנגד, נכבשה על-ידי כוחות סעודיים וירדניים, בשיתוף כוחות משלוח איסלאמיים ולוחמים פלסטינים. ישראל איבדה שטחים רבים בכל יש"ע. בשש אחרי המלחמה מתחילים לכסח את מדשאת הבית הלבן. בחדר הסגלגל מציבים מפות. יהודה, שומרון, עזה וגם מזרח-ירושלים. מדברים על הכול. "הפלסטינים הם המפתח לשקט אזורי", מסבירים הפרשנים. יאסר ערפאת ואהוד ברק מגיעים, כל אחד לחוד, נוגעים-לא-נוגעים. אחרי שעה – חיוך ראשון. אחרי שעתיים – צ'פחה. אחרי יומיים – חתימה. הצהרת עקרונות. על אותו שולחן החתימות מ-1979, על אותה פיסת דשא מאוסלו א'. מותשים, מוותרים, חוזרים לשפיות. הרבה נאומים. למען האימהות, למען הילדים, למען החורבות, למען הקלישאות, למען הבחירות הקרבות, למען הזיכרון הקצר של כולנו, למען כל הטעויות שעשינו ושעוד נעשה.
_____________________________________
גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל
|
|
ראשי
צ'אט
מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000
מצב כלאיים
