האלוף אברהם אדן, מי שהיה מפקד אוגדה 162 במלחמת יום הכיפורים, מפקד גיסות השריון ואלוף פיקוד הדרום, הלך הלילה לעולמו, והוא בן 86.
היה לי הכבוד להשתתף בחלק ממלחמת יום הכיפורים, החל משלב הצליחה ועד הפסקת האש, תחת פיקודו.
יהי זכרו ברוך.

.

אלוף (במיל') אברהם אדן הלך לעולמו בגיל 85

מאת: אמיר בוחבוט, מערכת וואלה! חדשות
יום שישי, 28 בספטמבר 2012, 12:13
ימים ספורים לפני שמלאו לו 86, הלך לעולמו ממחלה קשה מי ששימש אלוף פיקוד הדרום, וזכור כזה שהניף את דגל הדיו בתום מלחמת העצמאות. נכדו: "סבא שלי היה צנוע, אבל גיבור"


אלוף (במיל') אברהם אדן (ברן) הלך לאולמו אמש (חמישי), לאחר שנלחם במחלה קשה, ימים ספורים לפני שמלאו לו 86. אדן שימש בין היתר כאלוף פיקוד הדרום בצה"ל ומפקד גייסות השריון, וזכור בתור זה שזכה להניף את "דגל הדיו" באום-רשרש, שתועד בתצלום המסמל את תום מלחמת העצמאות. במלחמת יום הכיפורים פיקד על אוגדה 162 בסיני, בקרבות שהיו למוקד ביקורת לאחר המלחמה. אדן הותיר אחריו שלושה ילדים, 11 נכדים ושישה נינים.

http://news.walla.co.il/?w=/2689/2571143

Diplomacy is about surviving until the next century - politics is about surviving until Friday afternoon
Sir Humphrey Appleby

יהיה זכרו ברוך.

האלוף אברהם (ברן) אדן נפטר בגיל 86

האלוף ברן היה מפקד אוגדה במלחמת יום כיפור, שבלמה את המצרים באזור תעלת סואץ. 25 שנים קודם לכן הוא היה זה שתלה את דגל הדיו באילת. לאחרונה הוא סבל ממחלה קשה
אליאור לוי
39 שנים לאחר מלחמת יום כיפור שבה לחם בגבורה כדי להדוף את הכוחות המצרים שחצו את תעלת סואץ, הלך הלילה (יום ו') לעולמו אלוף אברהם (ברן) אדן בביתו ברמת השרון והוא בן 86. בשנים האחרונות נאבק אדן במחלה קשה. נטע דור, בתו של אדן, סיפרה ל-ynet כי בשנים האחרונות היה אביה עסוק בתיעוד היסטורי של תולדות הפלמ"ח במוזיאון הפלמ"ח בתל-אביב. לדבריה, הוא למד עריכת וידאו וכך למעשה יצר סרטים תיעודיים על תקופת הפלמ"ח ולידת המדינה. דור ציינה כי עד לפטירתו היה אביה צלול לחלוטין. הוא הותיר אחריו שלושה ילדים, 11 נכדים ושישה נינים.

ברן נולד בכפר גלעדי בשם אברהם אידלסון. בנעוריו היה חבר בתנועת השומר הצעיר. את לימודי התיכון עשה בבית ספר תיכון חדש בתל-אביב. ב-1943 התגייס לפלמ"ח ושימש כמדריך ספורט. השתתף בפעולה לשחרור המעפילים ממחנה המעצר הבריטי בעתלית ב-1945. שנה לאחר מכן, במסגרת משותפת של הפלמ"ח והשומר הצעיר, יצא להתיישבות בנגב, במצפה גבולות ואחר כך, במסגרת מבצע 11 הנקודות, בקיבוץ נירים. במקביל המשיך את פעילותו בפלמ"ח ועבר קורס מ"כים וקורס מ"מים.

במלחמת העצמאות שימש כמפקד פלוגה בחטיבת הנגב והשתתף בקרבות רבים: כיבוש חירבת אל פאר, משטרת עימרה, שועוט וחירבת מעין, מבצע יואב, מבצע משה, מבצע חורב ומבצע עובדה. במסגרת מבצע עובדה נמנה על כוח החלוץ של חטיבת הנגב שהגיע לתחנת המשטרה באום רשרש (לימים - אילת). אדן היה זה אשר טיפס על התורן ותלה את דגל הדיו המפורסם.

גם לאחר המלחמה המשיך בשירות צבאי. ב-1949 הוצב בכוחות השריון. הוא הקים את יחידת השריון הראשונה שקלטה טנקים מדגם "שרמן", וכיהן כמפקד קורס קציני שריון. ב-1950 עבר קורס מג"דים ולאחר מכן מונה לקצין מבצעים בפיקוד דרום. ב-1952 פרש אדן מצה"ל והשתקע בקיבוץ נירים. בראשית 1956 שב לצה"ל ובמלחמת סיני פיקד על גדוד טנקים אשר כבש את מתחם אבו-עגיילה, אחד הקרבות הנודעים במורשת חיל השריון.

שנה לאחר מכן עבר קורס שריון מתקדם בצבא ארה"ב. עם שובו לישראל מונה לקצין אג"ם גייסות השריון. ב-1960 מונה למפקד חטיבה 7 בגייסות השריון. לאחר מכן מונה למפקד בית הספר לשריון. ב-1964 החל בלימודי תואר ראשון בכלכלה ובמדעי המדינה, באוניברסיטה העברית בירושלים.

במלחמת ששת הימים (1967) שימש אדן כסגן מפקד אוגדה (תחת פיקודו של אלוף יפה), שלחמה בציר המרכזי בחצי האי סיני, וכבשה את ג'בל ליבני, ביר חסנה ואת מעבר המיתלה. ב-1968 עסק בארגון ובניית כוחות השריון שהוצבו בחצי האי סיני, עמד בראש צוות תכנון המעוזים לאורך תעלת סואץ (קו בר-לב). מאוחר יותר מונה למפקד אוגדת סיני.

ב-1969 קודם אדן לדרגת אלוף ומונה למפקד גייסות השריון. במלחמת יום הכיפורים ב-1973 פיקד על אוגדה 162 שנטלה חלק מכריע בקרבות המלחמה בחזית המצרית וספגה אבידות רבות. אוגדה 162 השתתפה בבלימת מתקפת הכוחות המצרים בתחילת המלחמה, בניסיון התקפת הנגד ב-8 באוקטובר, בחציית תעלת סואץ ובאיגוף הארמיה ה-3 המצרית. במהלך המלחמה נהרגו 550 חיילים מאוגדת 162 וכ-1,200 נפצעו.

למן תום המלחמה התנהל עימות ציבורי ואישי בין מפקדי חזית הדרום (אדן, שמואל גונן, אריאל שרון, חיים בר-לב ואחרים), סביב מהלכי המלחמה, תפקודו של כל אחד

מהם וחלוקת האחריות על כשלונות והצלחות המלחמה. בדו"ח ועדת אגרנט אשר עסקה בחקר אירועי המלחמה לא נמתחה ביקורת אישית על תפקודו של אדן.

ב-1974 מונה אדן לאלוף פיקוד דרום. מספר חודשים לאחר מכן מונה לנספח צה"ל בשגרירות ישראל בארה"ב. בגלל שהתראיין לעיתונות הישראלית בנושא מלחמת יום הכיפורים בעודו מכהן בתפקיד צבאי, הושעה באופן זמני מהתפקיד. לאחר סיום תפקידו פרש מצה"ל ופנה לפעילות עסקית. ב-1984 מונה למבקר משרד המשטרה. ב-1993 יצא לגמלאות. חבר במועצה לשלום ולביטחון, ובתנועה לאיכות השלטון. נשוי למרים, חברת פלמ"ח.

אדן כתב שני ספרים: "עד דגל הדיו" - על אודות שירותו בפלמ"ח, ו"על שתי גדות הסואץ" - על אודות מלחמת יום הכיפורים.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4286687,00.html

Diplomacy is about surviving until the next century - politics is about surviving until Friday afternoon
Sir Humphrey Appleby

אחרון האוגדונרים ה"לוחמים" ממלחמת יום הכיפורים.

מנדלר נהרג במלחמה , קלמן מגן מעט אחריה, וגם דן לנר.
רפול המשיך לרמטכ"לות , שרון לראשות ממשלה.
מוסה פלד היה סמל בשריון שנים רבות.

מנדי מרון האחרון שנשאר,אך אוגדתו הייתה עתודה במשך המלחמה.
והשתתפה בה מינורית.

יהי זכר הנפיל ברוך..

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

יהי זכרו ברוך.

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

להצדיע !!!
משום מה איש לא הזכיר את קדש - (מויקיפדיה)
פלוגת הטנקים מסוג שרמן של חטיבה 37 עברה את המתחם הנטוש, אך פלוגת טנקים מגדוד 82 שהיה אז בפיקודו של אברהם אדן נערכה למארב שריון ולא נמסר לה על כך. בשעה 12:00 הם הבחינו בטנקי השרמן הלא מסומנים מתקרבים לעברם, והיות שגם המצרים השתמשו בטנקי שרמן, הניחו שמדובר בכוח מצרי, וכשזה הגיע למרחק של פחות מקילומטר פתחו עליהם הטנקים באש, ותוך חמש דקות פגעו בשמונה טנקים וגרמו לאבידות כבדות בהרוגים ופצועים. טייסי חיל האוויר שהבחינו בטעות, הנמיכו טוס ובסימנים שונים אותתו להפסיק את האש. רק טנק אחד הצליח לסגת ולהינצל מפגיעה. היה זה מארב שריון קלאסי ואסון חמור, הגדול ביותר במבצע קדש. המארב נלמד בקורס קציני צה"ל שנים רבות.

וביום כיפור (שוב מויקיפדיה)
במלחמת יום הכיפורים היה אדן מפקד אוגדה 162 בחזית סיני. האוגדה הובילה את מתקפת הנגד הפיקודית ב-8 באוקטובר והאבדות הכבדות שספגה הביאו להפסקת מתקפה כושלת זו. בין 9 ו-14 באוקטובר בלמה האוגדה התקפות מצריות בגזרה הצפונית. במסגרת מבצע אבירי לב צלחה האוגדה את תעלת סואץ דרך ראש הגשר אשר נתפס ואובטח על ידי אוגדה 143 של האלוף אריאל שרון. בדרכה אל ראש הגשר חילצה וריכזה אוגדה 162 דוברות יוניפלוט שנעזבו מאחור על ידי אוגדת שרון וכן תיקנה את גשר הגלילים שניזוק ונעזב במהלך גרירתו. תוך כדי לחימה בחווה הסינית העבירה האוגדה חלק מהדוברות שאפשרו לגשר בין שתי גדות התעלה. כמו כן השמידה האוגדה במארב אוגדתי את חטיבה 25, חטיבת טנקי T-62 מצרית. בלילה שבין 17-18 באוקטובר צלחה האוגדה את התעלה על גשר היוניפלוט שהקימו כוחות מאוגדת שרון. העובדה שראש הגשר נתפס על ידי אוגדת שרון בליל 15-16 באוקטובר ואוגדת אדן צלחה רק בליל 17-18 באוקטובר היוותה עילה לחילופי האשמות קשות בין מפקדי צה"ל. בין 23-18 באוקטובר התקדמה האוגדה בסדרת קרבות עד לכיתור הארמייה השלישית של מצרים. אירוע בולט בשלב זה היה כניסת כוחות מהאוגדה לעיר סואץ, כניסה שהתפתחה לקרב קשה, לוותה באבידות קשות וגררה ביקורת קשה גם היא.

לא כל מה שאני רוצה לכתוב, אני יכול לכתוב.

לא כל מה שאני יכול לכתוב, אני רוצה לכתוב.

כללית מסכים ומצטרף להצדעה. ברן היה מפקדי כשהיה מפקד הגייס ומפקד אוגדת הפלדה במלחמת יוה"כ.
ממבצע סיני כדאי לזכור את כיבוש סכר הרואיפה ע"י גדוד 82 בפיקודו של ברן, אבן יסוד במור"ק השריון.

תנצב"ה

שייקה גביש
מן
חקה
ובהמשך נכי צה"ל קשים.

האם התגורר בנווה מגן (ובפרט ברח' נווה רעים) בעבר?

לגבי מן, אני מודה שלא ברור לי על מי מדובר.

טבע ונופים בישראל - טיולים ושמורות טבע בארץ

http://www.inature.info

בעבר כן, ייתכן שעירבבתי בינו לבין חפץ ומן - מנחם אבירם.
לא נורא אני יחסית צעיר.

כיוון שאני במקור מרמת השרון, מעניין אותי לדעת מי גרו בסביבה...

בעניין מנחם אבירם, חיפוש קל ברשת הוביל לאתר מרכז גנאולוגי בראשל"צ, לפיו מראשל"צ הוא עבר לחיפה.

http://www.gen-mus.co.il/person/?id=3367

טבע ונופים בישראל - טיולים ושמורות טבע בארץ

http://www.inature.info

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E...9%D7%A8% D7%9D

אבירם התנדב לארגון "ההגנה" בהיותו בן 17, ובמלחמת השחרור שירת בגדוד 52 של חטיבת גבעתי, תחת פיקודו של יעקב פרי (פרולוב). במהלך המלחמה קודם לתפקיד מפקד פלוגה, לאחר שהשתתף בקרבות חוליקאת, בית גוברין, עיבדיס, לטרון וגוש עציון.
לאחר המלחמה המשיך את שירותו בצה"ל, עבר קורס מג"דים ונתמנה למפקד גדוד 13 בחטיבת גולני. בתקופת פעולות התגמול שירת כראש-ענף מבצעים במטכ"ל

סיים בדרגת תת אלוף

דור הולך ודור בא.
לצערי, הדור הבא לא יכיר ולא יוקיר את האנשים מסוגו של ברן, מדור הנפילים של תש"ח.
מצדיע.

שבו מדובר בעיקר על האוגדה שעליה פיקד במלחמת יוה"כ: "על שתי גדות הסואץ".

כמה סמלי, שברן הלך לעולמו, על-פי התאריך העברי, בי"ב בתשרי, יום השנה למתקפת הנגד הכושלת בתעלת ואץ, המוכרת יותר כמתקפה שנכשלה ב-8 באוקטובר.

יהי זכרו ברוך.

למי שמעוניין לחלוק כבוד אחרון לאיש
יום ג' 2/10/12 בשעה 15:00 בשפיים.
חבל על דאבדין ואין משתכחין.

אלוף במיל' אדן למנוחות: "מפקד אמיץ וקר רוח"

מאת: שבתי בנדט, מערכת וואלה! חדשות
יום שלישי, 2 באוקטובר 2012, 16:18
שר הביטחון ספד לאלוף פיקוד הדרום לשעבר שהלך לעולמו ואמר כי "תרומתו חקוקה בתולדות צה"ל". אלוף פיקוד דרום טל רוסו הדגיש כי "השפעתו ניכרת עד היום"

המשך:

http://news.walla.co.il/?w=/90/2571973/@@/item/printer

Diplomacy is about surviving until the next century - politics is about surviving until Friday afternoon
Sir Humphrey Appleby

מי שמתעניין בפועלו כמ"פ בחטיבת הנגב במלחמת השחרור, מומלץ שיקרא את ספרו של חיים גורי "עד עלות השחר".
גורי היה הסמך שלו במבצעי יואב חורב ועובדה.

אז מה

היה מפקד זוטר בפלמ"ח במלחמת הקוממיות, מלחמה שבה לחי"ר (ובייחוד לפלמ"ח) היה התפקיד המכריע בקרב.
אחר כך אדן ז"ל עבר לגייסות השריון וכמג"ד טנקים מצטיין במלחמת קדש הוביל לניצחון טקטי שהיה לחלק מרכזי בנקודת מפנה אסטרטגית בהתפתחות צה"ל-מעבר לדגש על לחימת שריון במיוחד לחימת חי"ר.
במלחמת ששת הימים, כסגן מפקד אוגדה משורינת, היה בעל תפקיד בולט בניצחון שנבע מהבשלת אותו שינוי.
במלחמת ששת הימים, כמפקד גייסות השריון היה שחקן ראשי בהתפתחות 2 תופעות שליליות: דגש יתר על טנקים על חשבון החי"ר והחרמ"ש, והגנה קשיחה לאורך תעלת סואץ (קו בר לב היה חלק מזה). ישראל טל ז"ל תקף אותו (בלי לנקוב בשמו-לפחות ביחס לנושא הראשון) על כך בועדת אגרנט.
יש לומר שהאלוף ברן היה אדם אינטילגנטי מאוד והסבריו ללפחות חלק מעמדותיו אלו הם בהחלט משכנעים. יחד עם זאת, אין ספק שברן מייצג בתקופה זו את השילוב של שאננות וחוסר מקצועיות שאפיין את רוב הפיקוד הבכיר של אותה עת.
במלחמת יום כיפור, הוביל אדן את התקפת הנגד הכושלת של השמיני באוקטובר ובכך גילם את תוצאות הגישות השגויות שקדמו למלחמה. ייאמר לזכותו שהוביל הפקת לקחים די מהירה בשטח ושאחר כך תיפקד היטב בקרבות השריון הגדולים שבהמשך המלחמה. לחובתו כמובן הקרב הנורא בסואץ.

הארכיון הפרטי של "ברן", הגנרל האחרון. אחרי מותו, חשפו ילדיו של אברהם אדן את היומן מ-73', הנאום שנשא בפני לוחמיו לקראת הצליחה והגלויה מהעבר המצרי של התעלה

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/...ml?hp=1&cat=875

תיעוד נדיר: מה צופנים החיוכים של הקצינים? בנו של העיתונאי אורי דן נבר לאחר מותו של "ברן" בארכיון הצילומים ממלחמת יום כיפור ותהה: הקצינים חייכו לפני או אחרי הצליחה בתעלה?

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/...ml?hp=1&cat=875

כמה פרטים מעניינים

כשפרצה מלחמת יום כיפור, עומר בנו היה בן 22, טייס קרב צעיר בקורס הסבה למטוס חדש. עד שהתגייס היה ספורטאי מצטיין, אלוף הארץ בריצה. יכול היה להיות ג'ובניק, אבל העדיף להתגייס לשירות קרבי. זה היה המסר בבית וגם בסביבה הקרובה. "תרכיז של ציונות", הגדירו השבוע את מה שגדלו עליו.

בגלל שהייתי בהסבה, בין מטוס למטוס, זאת גם הסיבה ששחררו אותי הביתה לכיפור, אמרתי להם, "אני בכלל לא משתתף, נפלתי פה בין הכיסאות, אתם יכולים להיות רגועים לגמרי". שכחתי לעדכן אותם שמיד כשפרצה המלחמה פיזרו את הקורס שלי, והחזירו אותנו למטוס הקודם.

הנכד, עידו, בנה של טלילה: "פעם אחת, כשהייתי בצבא, הבאתי את סבא לפורום מפקדים, לדבר על יום כיפור. פחות על המלחמה, יותר על הנושא של הצליחה, גשר הגלילים. אני זוכר שהוא אמר בצורה מאוד מפורשת שהוא לא מאוד אהב את הפתרון, למרות שכולם כן היו בעדו. זאת הייתה שיחה מאוד טכנית".

עומר: "הוא לא התכחש. היו שני קרבות ידועים לשמצה, שנגמרו בהרבה אבידות וגם לא השיגו את המטרה שלהם, הקרב של ה-8 באוקטובר, והקרב של כוחות מהאוגדה בכניסה לסואץ. הוא עשה שם חשבון נפש מאוד גדול, מה שהביא את המסקנה שלו, שהנטייה שלו להיות מאוד קואופרטיבי ומאוד "בעדניק", היא שהכשילה אותו בשני המקומות האלה. היו חסרות המון אינפורמציות, ובכל זאת היה צריך לעשות משהו, שינו את הדברים מקצה לקצה, והוא חשב, "לא יכול להיות שהם לא יודעים מה הם אומרים, הם בטח יודעים מה שהם אומרים".

גם בפתקים ששמר אין זכר למלחמת הגנרלים. יש רמז למה שחשב על מזגם של עמיתיו. הוא עצמו היה איש רגוע, מאופק. ברשימה "לדרישה לרמטכ"ל, לקציני חי"ר להסבה לשריון", כבר אחרי המלחמה, המליץ על אמון ליפקין וכתב על שי תמרי, סא"ל, "באם יתאושש אחרי שעברו עליו גורודיש וטליק". לא מעבר לזה. עומר, בנו, אומר ש"אני לא חושב שנכון היום, 39 שנים אחרי, להחיות מחדש את מלחמת הגנרלים. בסופו של דבר האבק הזה שקע, וטוב שהוא שקע".

תקופה מסוימת עוד עשה מילואים. אחר כך היו מלחמות חדשות וגנרלים חדשים. ברן נשאר בבית. "אני כבר פחות עדכני", נהג לומר. "יש עכשיו אחרים". "הוא אף פעם לא התלונן על מה שקורה היום", אומר עומר. "הוא רק הביע פליאה כזאת, "יא אללה, מי היה מאמין?"".



אלופי המטה הכללי מצדיעים מעל קברו הטרי של ברן, יהיה זכרו ברוך

פגז מהמלחמה שנמצא קבור בשדה, החזיר את האלוף יאנוש 40 שנה אחורה. הוא נפגש עם בן המפקד האהוב עליו, ברן, והעניק לו את המזכרת

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/...ml?hp=1&cat=875

כל הטוב הזה שהרעיף יאנוש על ברן נועד גם לבדל ב-180 מעלות את תחושת הסלידה שלו מישראל טל ("טליק"), בן דורו של ברן, ומי שכונה "אבי המרכבה". רק הוזכר כאן טליק, ומיד הוצתה בחצר הבית הנאה בקיסריה מלחמת הגנרלים הישנה של פעם: "טליק היה היפוכו של ברן", הזדעק יאנוש. "טליק היה אדם אכזר, בעל אוריינטציה טכנית. ברן היה נעים הליכות וחביב על הבריות, וכל מה שטליק השיג בהטלת פחד ואימה, ברן השיג בנועם וחיוך. הוא היה גבר שבגברים, ובנוסף לכך יפה תואר.

רק המכתב הזה מנע ממך את הרמט"כלות?
"זה גרם לכך שלקראת סוף התהליך של הבחירה היו לי הרבה מתנגדים. כל אנשי השריון התנגדו, מטליק ועד מנדי מרון. הייתי מבחינתם פרא אדם שלא קיבל את המרות שלהם. למדתי על בשרי בכל המלחמות והקרבות את המונח "אם אין אני לי מי לי". הגורמים הפיקודיים הבכירים, שלא נמצאים בתאי הלחימה, לא מבינים ולא נותנים את הפקודות הנכונות. נהגתי לפי מיטב הבנתי וזה הכעיס אנשים. אריק שרון הצליח בדרך הזאת שלו, אני לא.

מה היה מקור העימות שלך עם טליק?
"לא הייתי מוכן למשמרת העיוורת שטליק וגורודיש (אלוף שמואל גונן) הטילו על חיל השריון ביחידותיו. זו היתה תקופת סוף שנות השישים ותחילת השבעים. השניים האלו השליטו טרור בגייסות השריון, ולא הייתי מוכן לקבל את זה כמפקד. זה היה טרור משמעתי אכזרי של ענישה וקפדנות לא לעניין, שעברה כל גבול. מול כל אלה עמד ברן. הוא היה קרן האור היחידה שנשארה שם. הוא התנגד להתנהלות חסרת הרחמים של טליק וגורודיש. הם חשבו שהם קיסרים ואנחנו לגיונרים מפשוטי העם, פלבאים".

בהלוויה של ברן הספיד אותו בנו עומר (62), בעבר סגן מפקד בסיס עובדה ומפקד טייסת סקיי-הוקים בבסיס נבטים והיום טייס באל על. הוא סיפר על ימיו כטייס צעיר בן 23 שהתאמן לפני מלחמת יום כיפור על המיראז'ים החדשים שקיבל חיל האוויר, אבל נקרא, בגלל המלחמה, למטוס הסופר-מיסטר המוכר לו כדי לעזור בבלימת המצרים בצד המערבי של התעלה. מעל הקבר סיפר אדן הצעיר כי אביו, שפיקד על כוחות היבשה למטה, לא ידע שבנו משתתף בהפצצות האוויריות, ולמרות הפיתוי להעביר לו דרישת שלום בקשר האוגדתי, נמנע מלעשות זאת. בדרך לקיסריה, לפגישה שנייה עם יאנוש, מצטרף אליי אדן הבן ונזכר בימי המלחמה הראשונים: "היתה חטיבה מצרית שפרצה לכיוון אבו רודס, והטייסת שלי קיבלה פקודה לעצור אותם. ישבנו עליהם כמה ימים ברציפות".

אדן: "אני מכיר חבר'ה בגילי שהיו כפופים לגורודיש, שסיפרו שחטפו עונשים מטורפים, 70 יום בכלא, על עבירות הכי פעוטות". יאנוש : "זו היתה תקופה שחורה. קצינים עזבו את השריון כי לא יכלו לשאת את האכזריות במסווה של משמעת".

הקרבות על מוצב החרמון הסורי נמשכו גם אחרי הפסקת האש במלחמת יום הכיפורים, והיו עקובים מדם. יאנוש, אז מפקד אוגדה 33, גר באותו הזמן במחניים, וקיבל את שר הביטחון משה דיין, שהגיע לצפון במסוק. "דיין היה מגיע כל שבת וטס לשיא החרמון", הוא מספר. "לדעתי הוא חיפש למות אחרי כל מה שקרה. הנ"מ הסורי עבד שם חזק, ויום אחד כשהייתי איתו, המסוק חטף פגיעה. נכנסנו עמוק לשטח הסורי והטייס בקושי רב הצליח לסובב אותנו חזרה לשטח שלנו. כשנחתנו במנחת בברכת רם, דיין אמר לי שכמפקד אוגדה אני צריך לקבל דרגות אלוף. הוא הוריד לי את דרגת התת-אלוף מהכותפות וצייר לי בעט דרגת אלוף, שנתיים לפני המועד הרשמי.

"אתה חושב שזה לא עשה מלחמות גנרלים ושלא קיבלתי מכתבי נזיפה, למרות שלא ענדתי את הדרגות המצוירות האלו? יום אחד פגשתי את הפרקליט הצבאי הראשי וסיפרתי לו את הסיפור על דיין, והוא אמר לי "אתה אידיוט". אם שר הביטחון העלה אותך בדרגה, רק בית משפט צבאי יכול להוריד אותך בדרגה". למרות הדברים הקשים שנאמרים, יאנוש, שהלך לעסקי הייטק מוצלחים, לא מסתכל בזעם אחורה: "כשהבנתי שלא אהיה רמטכ"ל, לא לקחתי יום חופש אחד, וישר הלכתי לעבוד באזרחות. משה לוי, משה וחצי, קרא לי וביקש ממני שאשתחרר - ויצאתי".

לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.


לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.


לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.


לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.


לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.


לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.