04-10-2012, 12:05
|
|
|
|
חבר מתאריך: 15.04.03
הודעות: 7,638
|
|
היי.
זה הולך להיות ארוך ולא מעניין, אין סיבה לקרוא. אני רק מנצלת אתכם ואת האשכול הזה כדי לפרוק את המרמור והתסכול שלי. תודה שקראתם את ההקדמה, עכשיו לכו מפה.
אני לא יודעת לעשות שומדבר לבד. אני צריכה תמיכה ודחיפה בשביל לפעול. ככה זה היה כל החיים שלי ואני מרגישה שזה לא ישתנה אף פעם. בהתחלה זאת הייתה אמא, שלימדה בתיכון שאליו הלכתי ובגללה הייתי חייבת ללמוד. אח"כ זה היה הבנזוג שהוציא אותי מההרס העצמי, בצבא הייתי מוקפת בחברות מהבית, עשית רשיון נהיגה כי אבא הכריח אותי וארגן לי אוטו. לפסיכומטרי ניגשתי כי חברה גררה אותי, התחלתי ללמוד כי חברה אחרת גררה אותי,עזבתי את הבית של ההורים כי חברה שלישית גררה אותי. אני אשכרה לא מצליחה לשים את האצבע על בחירה עצמאית אחת שלי.
עד עכשיו. עכשיו השותפה שלי עוזבת אותי, ואני עוברת לגור לגמרי לבד. ואני כל כך שונאת את עצמי ואת החיים שלי ואת העובדה שאני לא מסוגלת לבד. חתמתי חוזה בפזיזות, בקושי קראתי אותו וסמכתי על המשכיר בעיניים עצומות למרות שאני לא מכירה אותו. חתמתי על הדירה השלישית שראיתי. מי עושה דבר כזה?!
אני שונאת את הדירה החדשה. אני לא מסוגלת להיות שם. ברחתי משם עכשיו ואני לא רוצה לחזור אליה. אני שונאת ג'וקים. אפשר לצחוק עליי ולהדביק לינקים לכתבה על ההיא שהזמינה משטרה, אבל אני באמת שונאת אותם יותר מכל דבר אחר על כדור הארץ. יש לי תגובה גופנית בלתי רצונית לג'וקים. אני לא יודעת איך להתחיל לתאר את השנאה שלי, אני יודעת שאני לא אצליח להמחיש את המימדים של הדבר הזה. אין לזה רציונאליזציה, אני יודעת שהם לא יכולים להזיק לי יותר מדי ושהם מפחדים ממני יותר משאני מהם. אבל הידיעה הזאת לא עוזרת.
אז שאלתי את בעל הדירה אם יש שם ג'וקים. הוא אמר לי שאין. בדיעבד אני דופקת את הראש בקיר על שלא דיברתי עם הדייר הקודם. הדירה הזאת, היא מוקפת צמחייה, הא בקומה הראשונה, ויש כל כך הרבה קירות גבס שבנויים על קירות רגילים, ויש כל כך הרבה מחילות וחללים בין לבין ומקומות שאי אפשר להגיע אליהם. אני פשוט יודעת שזה בית גידול לג'וקים. בפעם הראשונה שהגעתי לשם לבד, רעדתי מפחד. הפכתי הכל, בדקתי את כל הפינות ולא מצאתי הוכחות לקיום ג'וקים. ואז משהו עקץ אותי וזה היה חרק. לא יתוש, חרק שחור ומוארך ומעופף. היום חזרתי מצויידת בראייד וקיי300. לפנ שהתחלתי לרסס בראבק חברה התקשרה. סיפרתי לה מה אני הולכת לעשות. סיפרתי לה שהמיטה מוצבת ליד מזגן ישן שתקוע בתוך קיר ושבטוח יכנסו לי בלילה ג'וקים דרך הפתח האלה ויעלו ישירות על המיטה ויכנסו לי לאף. היא צחקה, אני צחקתי. החלטתי להזיז משם את המיטה. זה לא הה קל, הזזתי אותה ונשכבתי עליה, על הבטן. עם הפנים בכרית. ואז ראיתי אותו. חום, ענקי ומשופם. הסתכל עליי. על המיטה שלי, בין הסדינים שלי. פשוט עמד שם ותכנן את הדרך לתוך האף שלי. בשלב הזה קפצתי והתחלתי לבכות ולקפוץ ולנסות לנער מעצמי את המיליון חברים שלו שבטח נתפסו לי בבגדים ובשיער. אף פעם לא הייתי כל כך קרובה לג'וק. אף פעם. תכננת לנקות ולרסס היום, במקום זה אני פה, בדירה הישנה, כותבת את השורות האלה. אני לא יודעת אך לחזור לשם. אני לא יודעת איך לשון שם בפחד מתמיד. אני בוודאות אזמין ריסוס מקצועי, אבל אני יודעת שאני לא אהיה רגועה למרות הכל. רק בשביל להגיע לדירה צריך לעבור יער של עצים גבוהים וצמחייה עד הברכיים. אי אפשר לרסס את הכל. אני כל כך מתחרטת שחתמתי. כל כך שונאת את המקום הזה. אני בחיים לא ארגיש שם בבית. פשוט לבד בבית זונות אחד גדול של ג'וקים חומים ומכוערים. ובכלל באיזה קטע הוא מפקיד את הצ'ק בטחון? במקום 1800 ירדו לי 3600. אני בטוחה שהוא יחזיר לי את הכסף, אני גם בטוחה שעד שזה יקרה אני אשכח מהכסף הזה וכשהוא יכנס זאת תהיה הפתעה נעימה. אבל בנתיים אני במינוס ועם ג'וקים. הלוואי שלא הייתי צריכה לעבור את זה לבד. הלוואי שהיא לא הייתה עוזבת אותי פשוט. אני לא יודעת, אני שוקלת להתחיל לחפש לו דייר במקומי.
_____________________________________
|