לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

אצלי הימח היה ספץ!
ציוד מעולה, רקם במצב כ"כ טוב שהרגשנו כשלחצנו גז שהוא טס.
ומעטפת לוגיסטית סבירה ביותר עד כדי כך שהשהיה בשטח הייתה נסבלת לחלוטין.

זה משנה מאוד באיזה אוגדה מדובר, מי מנהלי הלוגיסטיקה והמוכנות של היחידה.

אני בגדוד מילואים רגיל..

בבסיס שאליו היחידה שלו הוקפצה.גם החבר'ה שלי מהלימודים שגוייסו בצו שמונה אמרו שלא היה מספיק אוכל בשטחי כינוס

לא היה אוכל של שגרה או שלא היו די מנות קרב?

לא סביר לצפות מגופי הספקה לפעול בתנאים תקציביים של הכרח בחסכון, ולצפות שבמקרה של גיוס חירום, כבר בטווח הזמן הקצר יהיה די מזון־בסגנון־שגרה לכל. גם מגופים אזרחיים בסגנון 'מבושלת' אין לצפות להחזיק מלאים שיספיקו לצרכי האכלת הסד"כ של גיוס חירום פתאומי.

בשביל אירועים חריגים כאלו מחזיקים מנות קרב בימ"חים, אם כי גם אני נתקלתי במקרה משבוע שעבר שבו לא הוציאו די מנות קרב מהמחסנים, מאחר ולא ציפו לסד"כ גיוס של 100% (אם כי נסיון העבר של גיוסי חירום היה צריך ללמד שבגיוסי חירום מגיעים לסד"כ גבוה מאוד באחוזים מהכח אותו מבקשים לגייס).

אינני יודע לגבי איכות וכמויות האספקה, אבל בנוגע לתקינות המשאיות והמובילים שעסקו בהורדת רק"מ, תחשמושת ואספקה אחרת, יש לי ספקות רבים בנוגע רמת התחזוקה שלהם.
ביום א' לאחר התחלת המבצע היחידה שאני מתנדב בה (יחפ"צ) נקראה לתת כיסוי על כביש 6 במידה ויהיו כלי רכב תקועים. מעדויות של צוותים מקבילים לי שהיו בקטעים הצפוניים (אני הייתי בקטע הדרומי למחלף שורק שהיה שקט יחסית) מבלי לפרט כמויות היה צורך לטפל בלא מעט מובילי טנקים ומשאיות שנתקעו על אם הדרך ולסייע בהזזתם למקומות בטוחים. כמו כן נצפו משאיות ומובילים נוספים תקועים במקומות אחרים מחוץ לכביש 6.
לא מעט משאיות (כנראה מימ"חים) קירטעו ונעו בקושי רב.

המראה היה מאד מטריד ומעלה תהיות לגבי המצב בימ"חים ופה מדובר במבצע מוגבל יחסית בהיקפו.

Diplomacy is about surviving until the next century - politics is about surviving until Friday afternoon
Sir Humphrey Appleby

גויסתי גם אני בצו 8.
אני ימנע ממתן דוגמאות ספציפיות, אבל בתור מי שגיוס ונערך עם החטיבה שלו בצאלים אני יכול להעיד שהבעיה הבסיסת שגרמה לאינספור בעיות משנה היא שלבסיס צאלים (שתמך בחטיבה שלי) לקח הרבה זמן לעבור ברמה הבנתית ממצב של תמיכה בחטיבה מתאמנת למצב של הבנה שמדובר בחטיבה לפני לחימה בעזה.

בנושא האוכל, בהתחלה היה מנות קרב מימ"ח לאחר מכאן הגיע קיטרינג שחלקו היה ברמה ממש גבוה.

"לוודא שלא נפסיד זה דבר התלוי בנו, אך ההזדמנות לנצח ניתנת על ידי האויב".
סן טסו

אני לא רוצה להיכנס לנושאים של איפה אני והחטיבה שלי היינו מוצבים.

מבחינת לוגיסטיקה:
בגדול, הימ"ח היה ערוך טוב מאד מבחינת רכבים, אמצעים וציוד.
מה שקשור לאוכל: בימים הראשונים היו מנות קרב בלבד הכמות שהספקיה לכולם בשפע. לאחר מכן הופיע אוכל טעים יותר.

"אין זו סבלנות לשאת את שאתה יכול לשאת בסבלנות. סבלנות היא לשאת את שאינך יכול לשאת."

אני שייך לצוות המוביל של היחידה שלי, כמה ימים לאחר תחילת המבצע גייסו אותנו תו"כ התראה מספקת ולא ע"י החייגן הרגיל. כשהגענו לימ"ח לקח יותר מדי זמן לחייל אותנו, וכאן מדובר על צוות קטנטן שאמור להתחייל מיידית ולהתחיל מייד לעבוד - לא רוצה לחשוב מה היה קורה אם היו מגייסים את כל היחידה.

מבחינת ציוד המצב היה בסדר גמור, ולשם שינוי גם נתנו לנו לבצע מטווח נורמלי של כמה מחסניות ואפילו בנשקיה ניקו ותיקנו כמה תקלות קטנות בנשק לפני שיצאנו לפעילות (מעולם לא קרה בתרגילים). קיבלנו מנות קרב בכמות לא מספיקה, בכל מקרה הסתדרנו בלעדיהן (ארוחות בבסיסים מארחים, עצירות בדרך במהלך הפעילות).

אוכל חם צבאי קיבלנו רק בלילה האחרון - חמגשיות במגשית פלסטיק אטומה. אכלתי רק את הסוג השני (בקר סצ'ואן עם אורז), להפתעתי היה טעים ודי משביע. חברי לצוות אמרו שגם השווארמה היה טוב.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

בקר סצ'ואן עם אורז?

פעם שניצל עם אורז ותירס, פעם שניצל עם קוסקוס ותירס, פעם שניצל עם אורז ואפונה,
אחרי הפעם השנייה כבר עברתי לטונה מעושנת

"הדואג לימים זורע חיטה, הדואג לשנים נוטע עצים, הדואג לדורות מחנך אנשים."

עקוב אחרינו! Facebook

ציטוט:

במקור נכתב על ידי FiReBall אחרי הפעם השנייה כבר עברתי לטונה מעושנת

מזעזע! עדיף לוף...

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

כל המנות קרב החדשות עמוסות בטונה. פשוט קטסטרופה!
לשמחתי לנו בימ"ח עוד היו מנות יחסית ישנות (עדיין בתוקף. בדקתי) עם עלי גפן וזיתים.

מבחינת מזון: יומיים ראשונים מנות קרב + קרקרים. אין לחם טרי.

החל מראשון בערב מזון טרי:
א. בוקר: ירקות טריים, לחם, גבינות, מעדנים
א. צהריים/א.ערב: סנדביצ'ים/חמגשיות (עוף, שניצל, שווארמה, סצ'ואן עם ירק מבושל+פחמימה) + פיתה/לחמניה, פרי טרי (+/-) ופחית שתיה

"החטיבה אינה מטה ואינה פיקוד ואינה מערכת של חוקים ופקודות.
החטיבה היא קודם כל מאות זוגות רגליים. הרגליים הובילו אל הקרב – אף כי מתוך פחד. הרגליים עמדו ולא ברחו, אף כי כמעט אבדה התקווה. והרגליים צעדו וצעדו וצעדו בעייפות, בגשם ובבוץ, כשלו וצעדו.
ולכל זוג רגליים היה לב, לב שחש בכאב, שהרגיש בעייפות, שנאבק עם הפחד. בלב הזה התחולל הקרב האמיתי, הקרב שהכריע. בלבו של הלוחם הבודד ניצחה החטיבה. זה הסוד אשר שמו "גבעתי"."
שמעון אבידן
מפקד חטיבת "גבעתי", תש"ח

עזבו אותכם אוכל עזבו אותם מגורים ,אני אישית יכול להעלים עין על זה
אבל מבחינת המקצוע שלי בצבא ,לא היית מוכנות מינימלית...