נא להקליק על לינק זה על מנת לקרוא את מאמר המקור במלואו


תודה רבה לעמית מורנו ולזכות ראשונים !!

כל עוד אנחנו ממשיכים לכנות את הכובש הערבי בשמה הלועזי של ארץ ישראל, הטרור לא ייפסק

מתוך "ההונאה הגדולה בהסטוריה המודרנית":
כל מי ששמע אי פעם על הונאה גדולה, בודאי היה מופתע מאוד, התכנון והעשייה של אותה הונאה נראה לעתים כמשהו כל-כך גדול שנמשך מספר שבועות ולעתים אף מספר חודשים. אך בניגוד ליתר ההונאות שאנו מכירים, ההונאה הגדולה בהיסטוריה המודרנית נמשכת כבר למעלה מארבעים שנים שבהם אנו מובלים באפנו אל תוך הבלוף הנורא.

אם תשאלו את המבוגרים שבנו, או תקראו מעט על ההיסטוריה המודרנית של העם היהודי בארץ-ישראל (בשנים שקדמו להכרזת העצמאות), תגלו ששמה של הארץ לא תמיד היה 'ישראל', אלא שארץ זו נקראה 'פלשתינה'. השם פלשתינה שויך לאדמת ארץ-ישראל עוד מימיו של הקיסר אדריאנוס הרשע (136 לספירה), שלאחר מרד בר-כוכבא רצה להמיר את דתם של היהודים ועל כן שינה את שמה של ממלכת יהודה ל'פרובינציה סוריה-פלשתינה'. הקיסר אדריאנוס אולי הצליח לשנות את שמה של הממלכה, אך היהדות עמדה איתנה כל השנים שבאו לאחר מכן והעם היהודי מעולם לא נטש את אדמתו.

מאז אדריאנוס, במשך כמעט אלפיים שנים, נקראה ארץ-ישראל – 'פלשתינה', והיהודים, אלו שהמשיכו לחיות בארץ וגם אלו שנטשו אותה לגולה, הוכרו כפלשתינאים. ניתן למצוא עדויות רבות לכל אורך ההיסטוריה המוכיחות כי העולם הכיר תמיד בשייכותו של העם היהודי למולדתו פלשתינה, כך למשל במאה הרביעית לספירה נכתב התלמוד הירושלמי, אשר נכתב בטבריה ובמשך מאות שנים נקרא כ- התלמוד הפלשתינאי (או "הפלסטיני", תקראו לזה איך שתרצו). אפילו נפוליאון הידוע הכיר בקשר הבלתי נמנע של העם היהודי לפלשתינה, וכינה את היהודים 'היורשים של פלשתינה' במנשר שכתב בשנת 1799, בו הוא קורא ליהודים לשוב ולעלות לארצם, ומצהיר שכאשר יכבוש את ירושלים יכריז על הקמה מדינה יהודית.

לא רק הגויים נהגו לכנות בשם זה את ארץ-ישראל, המנהיגים הגדולים שלנו הכירו בקשר המחייב של העם היהודי לשם זה. כך למשל כתב בנימין זאב הרצל בספרו 'מדינת היהודים': "פלשתינה היא מולדתנו ההיסטורית הבלתי-נשכחת, שם זה כשלעצמו עשוי להוות בשביל עמנו קריאת היאספות סוחפת בעוצמתה". גם גולדה מאיר, ראש ממשלת ישראל הרביעית, הוכיחה זאת כשהכריזה: "כולנו פלשתינאים! רוצים הוכחה? עדיין יש לי את הדרכון הישן". ואם זה לא מספיק, אז לפני כמה שנים ראובן ריבלין, חבר כנסת מטעם הליכוד ויו"ר הכנסת בקדנציה הנוכחית, אמר: "אני פלשתיני יהודי, אזרח ישראל מאוד גאה".

עד לפני מספר שנים היה ברור לכולם שפלשתינה (ארץ-ישראל) היא מולדתו של העם היהודי

לפני למעלה מארבעים שנים, נוסד ארגון הטרור אש"ף (הארגון לשחרור פלשתין), אשר ביסס באמנה שלו את הרצון הערבי לכבוש את פלשתינה. עד אז נקראו ערביי ישראל – ערבים, לא היה שום קשר בינם לכינוי פלשתינאים מלבד רצונם לכבוש את אדמת ארץ-ישראל. בתחילה הארגון אש"ף לא כינה את חבריו כפלשתינאים, אך ביוזמת גורמים אירופאים וערביים שם זה קושר לראשונה לערבים בעצרת הכללית של האו"ם משנת 1968 ללא שום החלטה או דיון בהכרה זו, בין אם זה חוקי או פשע בינלאומי כלפי בעלי השם. בשנים הראשונות הערבים לא רצו לאמץ שם הקשור ליהודים, אך משהבינו

את גודל המשמעות הטמונה בשם הזה, הם החליטו להשתמש בו. כשנתיים לאחר העצרת, החלו העיתונאים והמדינאים (החלוץ בנושא זה היה עיתונאי בריטי) לכנות את הערבים – פלשתינאים. על מנת שנוכל להבין את גודל ההונאה הטמונה בהתחזות הערבית לפלשתינאים, נצא לסיור קטן במסמכיה של מדינת ישראל. כל תלמיד בישראל יודע שמדינת ישראל הוקמה בשנת 1948 במסמך הנקרא 'מגילת העצמאות', אולם את מה שלא מספרים לנו בבית הספר ניתן למצוא בפסקי דין מאותה שנה. באותה השנה בדיוק, שבה חתמו מנהיגיה הבכירים של התנועה הציונית על מגילת העצמאות, הכריז בית הדין הגבוה לצדק שמסמך זה אינו בעל תוקף משפטי, ושהוא מהווה אך ורק את החזון של עם-ישראל ואת ה"אני מאמין" שלו. אך אם מסמך זה אינו קביל משפטית, נשאלת השאלה 'על איזה מסמך מתבססת מדינת ישראל?', שכן, כמו שכל בית מצריך מבעליו שטר בעלות, גם מדינות צריכות מסמכים כדי לבסס את עצם קיומן. כשנה לפני הכרזת העצמאות התקיימה עצרת כללית של האומות המאוחדות (האו"ם) בלייק סקסס שבארה"ב, העצרת דנה בסיום השלטון המנדטורי על האדמות שנכבשו לאחר מלחמת העולם הראשונה. בעצרת זו הועלתה החלטה 181, המוכרת גם בשמה הלא רשמי – תכנית החלוקה. תכנית החלוקה המליצה לחלק את שטח פלשתינה שממערב לירדן בין הערבים והיהודים, לשם כך היא התוותה את מפת תכנית החלוקה, שבה שטחי יהודה, שומרון ורצועת עזה יועברו לערבים, ואילו יתרת הארץ תהיה שייכת ליהודים. נציגי העם היהודי שנכחו בעצרת זו הסכימו לביצוע התכנית, אולם הנציגים הערבים לא טרחו להגיע והביעו התנגדות גמורה לתכנית. כמהלך להתנגדותם, הם פתחו במלחמה כוללת נגד היהודים בארץ-ישראל, מלחמה שבה נלחם העם היהודי לבדו נגד תשעה צבאות מדינות ערב והצליח לנצח אותם, מלחמת השחרור. באשר לתכנית החלוקה, על אף שהייתה בגדר המלצה בלבד, היא כבר בוטלה מכיוון שרק צד אחד הסכים לביצוע התכנית ואילו הצד השני התנגד לו. ראוי לציין, שעל עף שהתכנית הייתה בגדר המלצה בלבד, ועל אף שאיננה תקפה מפאת חוסר הסכמתם של שני הצדדים, הפלג השמאלני של מדינת ישראל נלחם כבר שנים לביצוע התכנית למרות שהמנהיגים הערביים ממשיכים להכריז על כוונתם לכבוש את כל אדמת פלשתינה, היא ארץ-ישראל.

אך אם תכנית החלוקה אינה תקפה, ובית הדין הגבוה לצדק קבע שגם מגילת העצמאות אינה קבילה משפטית, עדיין לא נפתרה שאלתנו 'על אלו מסמכים מתבססת מדינת ישראל?'.

המסמך היחיד שתקף משפטית לשם כך, הקביל בחוק הישראלי ואף בחוק הבינלאומי, הנו 'המנדט עבור פלשתינה' – בו הכירו אומות העולם בזכות הבלעדית של העם היהודי לכונן בית לאומי על אדמת ארץ-ישראל. במסמך זה לא הוזכר השם 'ישראל' אף לא פעם אחת, אלא לכל אורך המסמך מופיע השם 'פלשתינה'. מכורח הדברים ניתן להבין ש'המנדט עבור פלשתינה' הנו המסמך שמהווה את עצם קיומנו כמדינה עצמאית מבחינה חוקתית בינלאומית.

הערבים השכילו להבין זאת, אך אנו כבר שכחנו את הבעלות שיש לנו על השם הזה, ולכן אנו טובעים עמוק בתוך ההונאה הגדולה שהייתה אי פעם, שהמגזר הערבי בארץ-ישראל הנו 'פלשתינאי', ואילו לנו אין כל קשר לשם זה. האמת ההיסטורית הנכונה ביותר, נעלמת מעינינו בגלל לחץ של גורמים אנטי-ציונים, אנטי-ישראלים.

לשם חידוד הנושא והשלמת התמונה,

מומלץ לצפייה : "

לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן. "


מומלץ לקריאה: " החשיבות האמיתית של דו"ח אדמונד לוי, שופט דימ' "
" אזהרות לגבי האיום, הסכנה שבשקר הערבי פלסטיני "


נא להקליק על לינק זה על מנת לקרוא את מאמר המקור במלואו

לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט עַד יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר (ישעיהו סב א)

חצי האי ערב - לערבים, ארץ ישראל - לעם ישראל.

מכה של המוסלמים, ירושלים של היהודים.

https://sites.google.com/site/hamedinai/