|
סיפור אישי: הצלת שורת כיסאות קולנוע, רגע לפני הריסת האולם
שבת שלום לחברי הפורום,
אשמח לשתף אתכם בסיפור אישי. לפני מספר חודשים נודע לי באקראי שבית הקולנוע עליו גדלתי עומד להיהרס לטובת - נו, איך לא - עוד מיזם נדל"ני. כילד וכנער, ראיתי בין כותלי בית הקולנוע סרטים רבים, ביניהם רוקי, סופרמן, הפרופסור המטורף, צ'יטי-צ'יטי-בנג-בנג ואפילו ברוס לי. אני זוכר, כאילו זה היה אתמול, את הפופקורן הטעים, את בקבוקי האשכוליות והתפוזים (הייתה תווית של גולד-סאן על הבקבוק מתוצרת אביר נתניה).
הקולנוע, הממוקם בצפון הארץ, פעל משנות החמישים ונסגר בסוף שנות השמונים (ככל הנראה עם כניסת בתי הקולנוע בקניונים. אלה הציעו מושבים מרופדים, חוויית צפייה טובה יותר, רמקולים מתקדמים ועוד). מאז הקולנוע עומד נטוש, אך לא לגמרי. הוא שימש בעיקר מקום מפגש לנרקומנים, לצעירים שחיפשו מקום שקט כדי לעשן או לסתם בני נוער שחיפשו משהו להרוס או לרסס את הקירות בכתובות גרפיטי. עם השנים יונים הפכו את הקולנוע לביתם החדש, הגג החל להתפרק והמקום הפך למסוכן ביותר. העירייה חסמה בבלוקים את פתחיו, ריתכה את הדלתות והשטח הוצע למכירה.
במשך ימים רבים הרעיון שבית הקולנוע שלי עומד להיהרס הפכה את שנתי. החלטתי למצוא דרך להציל משהו מפיסת ההיסטוריה שעיצבה את ילדותי. בדרך-לא-דרך הגעתי אל בעלי הקולנוע וביקשתי אישור להציל משהו מבית הקולנוע של פעם. "אין שם כלום", הוא אמר, "רק לכלוך, הרס וחורבות". התעקשתי. לבסוף הוא התרצה: "או.קיי, אם תמצא משהו שראוי להצלה - זה שלך. אבל תגיד לי, למה שמישהו ירצה לשמור משהו מקולנוע ישן?"
שאלה טובה. לפני שנים רבות, הגעתי לפגישה במשרד פרסום תל-אביבי. בפינת ההמתנה ניצבו זוג כיסאות קולנוע מפעם: כאלה עשויים עץ, בעלי מושבים מתקפלים ועל משענות הגב הופיעו מספרי הכיסאות. כל כך התרגשתי. על אף שהוצבו שם כפריט עיצובי בלבד, לא התביישתי והתיישבתי על אחד הכיסאות. המושב חרק והצליל החזיר אותי בבת אחת אל בית הקולנוע של ילדותי. אני לא זוכר דבר מאותה פגישה, אך את זוג כיסאות הקולנוע הללו לא שכחתי זמן רב.
בחודש ספטמבר, באחת השבתות, נסעתי עם הילדים לבקר את המשפחה. החלטתי לקפוץ אל בית הקולנוע ולבדוק מה ניתן לשמר. נכנסנו דרך הפתח הסודי, עליו סיפר לי בעלי הקולנוע, והלב נחמץ. האולם היה הרוס. במרכזו ניצבו שורות-שורות של כיסאות מפוחמים, כתוצאה משריפה שפרצה במקום. על אף שהייתה זו שעת אור, האולם היה חשוך ביותר. עשיתי שיטוט מהיר והבנתי שהבעלים צדק - לא נותר דבר. ואז, כשאני כבר עושה את דרכי אל הפתח הסודי, אחד הילדים הסב את תשומת ליבי. הוא הצביע על ברזנט צבאי בסמוך לבמה. יחד, הרמנו את הברזנט המטונף וגילינו שורת כיסאות שלמה. נכון, מצב הכיסאות לא היה מזהיר, אך הבנתי שניתן ושצריך להצילם.
למחרת רתמתי ידידה טובה, בעלת סטודיו לעיצוב בעץ, וביקשתי ממנה לסייע לי בהצלת הכיסאות. לשמחתי, היא הסכימה מיד. היא סיפרה לי שלפני מספר שנים, כששמעה שדחפורים עולים על קולנוע רמה ברמת-גן, היא נסעה לשם בניסיון להציל ולשמר שריד אחרון. הוא לא הספיקה ומאז המראה הזה - של הקולנוע ההרוס - רודף אותה.
כעבור מספר ימים נסענו יחדיו אל הקולנוע הישן. הבאנו כלי עבודה רבים, בהעדר מקור חשמל, התחלנו בתהליך מתיש ומפרך של פירוק מעט שורת הכיסאות שנותרה. זו היתה עבודה קשה. ניסרנו בברזל ובעץ, נלחמנו עם ברגים סוררים ופירקנו את השורה לגורמים. הסענו אותם אל הסטודיו ולמחרת בחנו את מצבם. הכיסאות היו במצב קשה: מלוכלכים מלשלשת יונים, חלקם הרוסים ושבורים, אך האמנו שעם עבודה קשה - נוכל לשחזרם.
במשך ימים רבים ניקינו את החלקים, שייפנו את העץ המלוכלך, צבענו מחדש ולבסוף עלה בידינו להציל מספר כיסאות. אני מצרף כאן תמונה של זוג הכיסאות הראשון (לפני ואחרי) שבעמל רב עלה בידינו להציל, לתקן, להרכיב ולחבר את כל חלקיו מחדש (27 חלקים, ליתר דיוק). בשבוע שעבר הבאתי את אותה מזכרת אל ביתי. שמתי סרט ישן בדי.וי.די, ישבתי בנוח על אחד ממושבי העץ, הנחי את ידי על משענת עץ הבוק והפלגתי בזיכרונות ילדותי...
|
ראשי
צ'אט
24-11-2012, 12:20
מצב כלאיים
