04-12-2012, 13:09
|
|
|
חבר מתאריך: 25.12.05
הודעות: 17,294
|
|
פרוייקט שמדהים שלא התחילו בו קודם לכן...
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי מרקויס שמתחילה ב "זיכרון צילומי: תמונות שואה נדירות מאלבומי נאצים"
וא ני מתכוון למוסד, לא ל"משוגע לדבר".
כמה תובנות:
1. מרבית התמונות נראה שצולמו בפולין בסוף 1939 או במהלך 1940: תקופה בה היהודים נרדפו וצעדיהם הוצרו, אולם עדיין יכלו לקיים סוג של חיי קהילה טרם ריכוז בגטאות (הכוונה ליהודי העיירות לפחות). האנשים נראים לבושים טוב, יחסית ולא מורעבים.
2. ידוע בוודאות כי באינספור מקרים גרמנים, או מקומיים, צילמו גם את מעשי הרצח שבאו יותר מאוחר. במעט הצילומים/הסרטות ששרדו ניתן לראות ברקע אנשים מצלמים, וכמובן שאינספור דיווחים מספרים על חיילים גרמניים שבאו לצפות במעשי טבח ותיעדו אותם במצלמות חובבים. מצד שני... מעט התמונות והסרטים ששרדו רובם המקור שלהן הוא בחומר שנתפס בידי מחתרות/מודיעין של בעלות הברית עוד בזמן המלחמה, או נמצא על גופות של חיילים גרמניים. כך עם התמונות והסרט המתעד את רצח יהודי ליפאיה שבלטביה (אחד התיעודים השלמים של רצח במסגרת מבצע ברברוסה, נלקחו בידי יהודי שעבד במיון דואר צבאי גרמני), כך עם התמונות הבודדות של "רצת אחרון היהודים על פי הבור" או תמונות הגרמני היורה באשה עם תינוקה (נאספו בידי הסובייטים מגופות חללים גרמניים) וכך עם "אלבון אושוויץ" (נמצא בידי ניצולת מצעד מוות במגורי SS במחנה בגרמניה עצמה ובעליו ככל הנראה נמלט בחופזה או נהרג). העובדה הזו מובילה אותי למסקנה כי כמות עצומה של חומר, שהיה בידי אנשים פרטיים, הושמדה לקראת סוף המלחמה, או מייד לאחריה. מי שחי תחת כיבוש סובייטי לבטח היו לו סיבות טובות להשמיד כל עדות, וכך גם עם מי שחי תחת כיבוש בעלות הברית המערביות. תמונה כזו יכלה להיות "כרטיס כניסה לכלא" במקרה הטוב. השאלה החשובה היא כמה חומר בכ"ז שרד באלבומים פרטיים? ללא ספק היו כאלה שנשמרו בידי משפחות של חללים או בידי אנשים שלא רצו להפרד מהתמונות, או שפשוט משום מה לא הבינו מה הסיכון בשמירתן. בהחלט ייתכן שאי שם באירופה מסתתרים מספר אלבומים שלמים בעלי ערך היסטורי עצום, מאחר והם יכולים לתעד את ימיה האחרונים של קהילה כפרית זו או אחרת, שלא נותר ממנה שום זכר.
3. יש לציין כי חיילים גרמניים רבים מאוד נרתעו מאוד מהמראות הללו, ולבטח לא צילמו אותם. העדיפו פשוט להפנות גב כאילו לא ראו ולא שמעו. לא הופך אותם לקדושים, אבל אולי שווה להזכיר.
4. משהו טוב יחסית קורה בפולין ביחס לעבר היהודי. עוד אחרי הביקור האחרון שלי שם (2005) הייתי סקפטי לגבי ה"התרפקות הפולנית על העבר היהודי" אבל נראה שחלה איזו התבגרות מסויימת בלאום הפולני ויותר ויותר פולנים מכירים בכך כי ההיסטוריה היהודית/פולנית אינה עניין להתעלם ממנו וחשים אי נוחות אמיתית מכך שחלק כ"כ בלתי נפרד מפולין נכחד בצורה ברוטאלית כ"כ - גם פיסית, וגם רוחנית. סיבה קטנה לאופטימיות?
_____________________________________
.
|