בס"ד
לפרשה: https://2013-uploaded.fresh.co.il/2013/02/01/46923395.doc

כל תורה שאין עִמָּהּ מְלָאכָה
סופה בְטֵלָה וגוררת עוון.
התבטלת והיית לְטִרְחָה
סופך בָּטֵל הָעוֹשֶׂה לוֹ אָדוֹן
שבת שלום

התורה היא דרך חיים

התורה דרך חיים, אך איננה תחליף לעשיית מלאכה שעל כל אדם לעשותה לפרנסתו ופרנסת משפחתו,
למרות שהתורה היא מקור חיים שצריך ללמוד אותה וללמוד ממנה את דרך החיים,
אין היא משחררת את האדם מלעשות לקיומו.
והגית בה יומם ולילה ועלינו לבאר זאת בצורה שתתן לאדם זמן לפרנסתו וזמן לתורתו,
לפי הכלל: עשה עתים לתורה ולא כל העתים לתורה. איך מקימים, והגית בה יומם ולילה,
האם להפוך את הַהֲגִיָּה בה למלאכתו של האדם? אם כך מניין תבוא פרנסתו של אותו אדם ופרנסת בני ביתו?.
אחד הַתַּנָּאִים בטא את דעתו על פסוק זה באמרו: לא נִתְנָה תורה אלא לאוכלי הַמָּן מדוע?
כי אוכלי הַמָּן במדבר לא היו צריכים להוציא לחם מן הארץ, הם קבלוהו מן המוכן.
כיון ששוב אין מָן וצריך להוציא לחם מן הארץ, צריך אם כן לעשות מלאכה.
רבי יהושע אמר יכול אדם לצאת ידי חובת והגית בה כל,
אדם ששונה בבוקר שתי הלכות ובערב שתי הלכות וכל היום עוסק במלאכתו קיים בכך והגית בה יומם ולילה.
תנא אחר שואל: ומה אם האדם איננו למדן ואיננו יודע לאמר הלכה,
השיב לו : (אם) קורא קריאת שמע בבוקר וקריאת שמע בערב יצא ידי חובת והגית בה יומם ולילה.
ברם הרמב''ם שלא הגה בתורה יומם ולילה והיה עסוק בצורכי הקהילה וּבְרִפּוּי חולים וגם הנחיל מורשת אדירה
לעם ישראל אמר: מי שהופך את התורה לעיסוקו הבלעדי, הרי אדם זה "חִלֵּל את ה' וּבִזָּה את התורה וכבה מאור הדת וגרם רעה לעצמו
ונטל חייו מן העולם הבא וסופו שהוא מלסטם את הבריות "(פרק ג, הלכה י בהלכות תלמוד תורה).
דברים חדים וברורים וקשים ביותר ומוסיף הרמב''ם לאמר על המושג
"תורתו אָמָּנוּתוֹ": הרי הוא חי על חשבונם וגבם של אחרים.
לכן מי שאיננו רוצה להיות טורח ציבור ילך ויעשה מלאכה לפרנסתו ויהגה בתורה מבלי לעשותה מלאכתו.
בענין זה אמר רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא בין יתר אֲמָרָיו:
... וְכֹל תּוֹרָה שֶׁאֵין עִמָּהּ מלאכה, סופה בְּטֵלָה וגוררת עווֹן.