אחד הדברים שאני תמיד נהנה לדמיין,
אלו הן השיחות המוזרות הללו בין נתניהו לבין ראשי מר"ץ, אחרי הבחירות.
אשמח לקבל הצעות לתוכנם.

זאת ההצעה שלי.

שעת צהריים, מעונו של רוה"מ ברחביה.
בנימין נתניהו מסתובב בכסאו, הוא מביט על המחברת הישנה במדף העליון שמעליו,
נאנח, קם מכסאו ומוריד אותה אל השולחן, מנקה את האבק הרב שהצטבר ומחייג.......

0...5............0......2....4......

ואז מתחרט, סוגר את האייפון וניגש לסלון הממלכתי,
מוזג לעצמו כוסית וויסקי כפולה ,קורא כמה פרקים מתוך "המרד" של בגין,
אוזר אומץ,וחוזר לשולחן העבודה.

0..5....0...2...4....6....7...6.......

לוקח נשימה עמוקה ומצמיד את הנייד לאוזנו.

אבוי ,השיחה נענית (הוא קיווה שתהיה מזכירה)......קולה של מירי אלוני מזמר את שיר לשלום...
אזזז רק תשירוווו שיר לשלום.....תביאו ..את היום...נה נה נה נה נה נה ...נה נה........

זהבה: "הלו??"
ביבי: (מנמיך קולו לגוון בריטון רך) "היי זהבה מה שלומך??"
זהבה: "מי זה?"
ביבי: (נבהל קמעה אך מתעשת במהירות) " מה אין לך אותי במזוהה?".
זהבה: "לא, מי זה?, נשמע מוכר..."

ביבי: "זה ביבי מה יש לך?, איך לא שמרת אותי בזכרון?"
זהבה: " אההה... לונג טיים נו סיין...חחח......פעם אחרונה דיברנו ב-2009, אתה יודע ,
הזמן עובר, מחליפים טלפונים מדי פעם"..
ביבי: "טוב, רציתי לברך אותך על ההישג בבחירות..שמעתי הכנסת איזה ערבו...מממ...ח"כ חדש.
לכנסת."
זהבה: "תודה יפה מצדך" (בקול של צפונבונית בחוף הילטון שערס מבת ים מנסה עליה תרגיל).
ביבי: " אז מה תגידי, יש על מה לדבר ? אולי איזה משהו חדש יחד??"

זהבה: נראה לך?"
ביבי: "טוב נו , לכי חפשי מי..."
זהבהעכשיו עצבנית, וקולה חזר להיות מצוייץ וגבוה) "הלו !! דבר אלי יפה, שיהיה לך שלום, ואל
תתקשר עוד למספר הזה בחיים שלך!!"
מנתקת בזעם.

ביבי: "ממממממממ..............."

שרה נכנסת לחדר העבודה, ורואה את ביבי מביט בתקרה ללא מבע.
מגרד במבוכה במצחו.

"מי זה היה?"
ביבי: "לא סתם, התקשרו מידיעות אחרונות רצו שאני אחדש את המנוי"

א. נתניהו אדם מאוד ממוקד ובשליאה. לא מדובר על איזה ראש ועד צווחן שעלה לגדולה. זה סוג האנשים שגדלו במשפחות "אצולה פוליטית" ויודעים לשלוט בשיחה. זה לא שאתה קונה כל מה שהוא אומר, אבל הוא מין איש מכירות יוקרתי כזה: לא מתווך דירות חאפר.

ב. זהבה גלאון ככל הנראה אדם די נחמד - פנאטית פוליטית, אבל בוא לא נשכח: שמאלנות מן הסוג שלה היא סוג של אמונה משיחית עוקפת הגיון, כמו גם עוקפת אופי בכלל. לדעתי היא אדם נחמד ונעים. לא מדובר פה על ספרטקיסטית בולשביקית: אלו באמת סוג של בנדיטים אלימים (מילולית) ומאוד לא נעימים ברמה האישית (סופר אמריקאי שקראתי עכשיו, המתאר את תחושותיו באוהלים של "לכבוש את וול סטריט" קורא להם "הלא מתקלחים"). לדעתי שיחה אוף רקורד בן נתניהו ובין זהבה גלאון תהיה דווקא דבר אפור, רשמי ולא מעניין.

אל תגיד לי שאין פה בפורום כמה אנשים שלמרות הפנאטיות השמאלנית שלהם ברור לך שבעולם לא פוליטי היה ממש כיף לעשות אתם יום שגרתי בשביל ישראל. בדיוק שישנם כאלה שהם לחלוטין בקו ישר אתך פוליטית, אבל יש לך הרגשה שלא הייתם שורדים הליכה מסטימצקי בעזריאלי ועד לשער משרד הבטחון...

.

ובקיצור, לפעמים אנשים טובים ומעניינים חוטפים את המחלה הארורה הזאת ולפעמים אנשים משעממים עם אופי רע לא חוטפים את המחלה הארורה הזאת...
ככה זה בחיים...

עד שעברה שתי מוטציות (1977 ו 1993). האחרונה הפכה אותה מסוג של תסמונת די נורמאלית (אני איש ימין ואני בטוח לוקה בכמה תסמונות חריפות מבחינה פוליטית) למחלה אוטואימונית.

.

אני לא יכול לענות לך מכמה סיבות:
אני בן 23 ולכן:
1. ב1993 הייתי בן 4 והפוליטיקה היחידה שהייתי מעורב בה זה להשיג יותר חלקי לגו מאשר החבר שלי בגן(ולבנות כמובן, את ארץ המגדל השלמה, בלי להעביר לאויבים שלנו אפילו לא פיסת לגו אחת!)
2. ב1977 אבא שלי התעסק בפוליטיקה של האם כדי לעשות טסט עכשיו או לא...
3. אני לא יודע מה זה אוטואימונית...

בקיצור, פרט, נקנק, והסבר...

ב 1977 השמאל הישראלי איבד את "מיי פרשס" - את ההגמוניה הפוליטית בישראל. האבדן הזה גרם להקצנה כללית בשמאל הישראלי ובהמשך מהר מאוד אימוץ ה"שלומיזם": בהתחלה כסוג של עשיית דווקא, קנטרנות וחיפוש אחרי נישה לעצמו - בהמשך זו הפכה למין אמונה.

ב 1993 השמאל חיבק את הסכמי אוסלו - מאז יש משוואה ברורה "שמאל ישראלי=הסכמי אוסלו".

מחלה אוטואימונית היא מחלה שבמהלכה "הגוף תוקף את עצמו" (המערכת החיסונית תוקפת את הגוף, מערכת העצבים לא מתפקדת וכו' - יש פה כמה רופאים וחצאי רופאים שיכולים להסביר טוב ממני בהרבה...)

.

אוקיי...
אני מודע לעובדה שתמיד השמאל מייצג נונ-קונפורמיות, מחרתיות, כמו נערי הפרחים, בקיצור, הקטע של השמאל הוא לעשות בדיוק ההפך מהמיין סטרים בלי שום קשר למה נכון או לא נכון או להיגיון, זה מסביר למה יש הרבה נערים ונערות בשמאל, כאלה שרואים שלהלחם בחברה ובמיין סטרים זאת המטרה בלי לעצור ולגבש לעצמם דעות משלהם, זה כמו להיות מושפע - רק ההפך, לעשות הכל ההפך...

האם לדעתך יש עדיין שמאלנים שהשמאל אצלם הוא אידיאולוגיה?

דרך אגב אני חייב לציין משהו, יצא לי לראות קצת ראיונות עם איציק שמלי הזה ולראות מה הוא אומר, זה כאילו רשום לו על המצח "אני פה כי זה מדליק לעשות בוכטות של כסף", אני באמת הרגשתי בתוכי קצת קנאה כשראיתי אותו, הוא כזה נעל וגם לי בתור צעיר(23) יש חשק להרוויח כמו ח"כ, על סתיו שפיר אפשר להגיד שהיא באינפנטיליות מאמינה באיזה משהו, אבל האיציק שמלי הזה, באמת כואב לי לחשוב שהוא יקבל משכורת של ח"כ שמה שהוא עשה בחיים שלו זה להגיד קצת שטויות למיקרופון, לבנות אוהל ולגלגל ג'ויינט - גם לי בא!

מה ההגדרה שלך של בולשביק? הרי אני לא מכיר הרבה קיצונים יותר ממנה, גם במפלגה שלה היא נחשבת יותר קיצונית מרוב החבר'ה הישנים של המפלגה הזאת.

או כמובן להיות מין טרוריסט פוליטי של ממש (שלמה זנד, לדוגמא, הוא ממש בולשביק מאחר ורוב פעילותו הציבורית היא מניפולציה לשם המניפולציה - הוא לוחם, להבדיל מאנשים שלפעמים נלחמים למען השגת מטרה). אולי אני טועה לגביה (לא עקבתי אחרי כל צעד שלה) אבל לדעתי מבחינה מערכתית של השמאל הקיצוני היא מין אאוטסיידרית. בכל מקרה - אולי בהגדרה הספציפית הזאת שלה טעיתי.

.

האם הוא יצליח לא לצחוק תוך כדי או יתאפק מלמסור ד"ש לדליה איציק?

איך תראה הפגישה שלו עם לבני? האם היא תתיפח על ברכיו? האם הוא יכין באולם שגאל מן בובת דובי ענקית כדי שציפי תוכל לפרוק עליה אגרסיות?

http://www.youtube.com/watch?v=RTf09_AuwrE&noembed

שימון: אני שמח איהוד לראות אותך שוב בבית הנשיא
יאיר: אני לא אהוד. אני יאיר אבל גם אנחנו שמחים לראות אותך
שימון: אה, אתה מהטלויזיה. נו איפה ציפי, נברך אותה על הנצחון. שנים חיכיינו לרגע הזה
יאיר: ציפי במפלגה של מצנע ופרץ.
שימון: נו, אחרי הכויל, כולנו במערך. מה אתה עוישה כאן, באת לצלם?
יאיר: לא. אני ראש המפלגה השניה בגודלה. באתי כדי שתתיעץ איתי. ראשית רציתי להגיד לך שאנחנו מפלגת מרכז המיצגת את מעמד הביניים ותומכת בשוויון בשרות ובחלוקת העול ובפיזור הנשיאה בנטל..
שימון: נו, כיין, טומי אני יודע. אתם זה אלה ששונאים דוסים, מתנחלים, מזרחים, רוסים, אתיופים יהודים ואלרגים לפרוות חתול
יאיר: לא. אתה מבלבל עם מרצ. אנחנו רק בענין של דוסים.
שימון: חבל טומי חבל. אם היית מוסיף למצע שלך קצת. רק קצת שינאה של מזרחים ומתנחלים היית יכול להגיע לאיזה 28 מנדטים.
יאיר: אני לא טומי. אני יאיר ואנחנו לא ממש 'שונאים'. אנחנו רק בעד חלוקה שווה בנטל. לא יתכן למשל שאני ואתה נהיה היחידים שנשרת בצבא ונסכן את חיינו למען המולדת
שימון: באמת לא יתכן ובאמת לא שרתתי בצבא
יאיר: אל תתפס לי על קטנות. גם אני לא ממש לא סיכנתי את חיי אבל בכל זאת אתה אחד מארבע אבות האומה ואני לבשתי מדים בזמן שאחרים לבשו בגדים שחורים עם כובעי לבד שחורים
שימון: מי אריק, האיימיש?
יאיר: לא. החרדים. איימיש זה מתוך הסרט 'העד'.
שימון: העד? מי, טלנסקי או רוני קמפלר?
יאיר: כבוד הנשיא. זמננו קצר. באנו כדי להמליץ בפניך על מועמדנו לראשות הממשלה ולאחר דיון בסיעה החלטנו להמליץ לפניך על 'ביבי'
שימון: בבקשה. השרותים שם.
יאיר: לא. לא פיפי.
שימון: ציפי? בחירה מצוינת! אני מיד אטיל עליה את הרכבת הממשלה
יאיר: כבוד הנשיא. הרשה לי להמליץ בפניך על בנימין נתניהו כמתאים מכל להרכבת ממשלה.
שימון [מחבק]: הרשה לי לברך אותך ולאחל לך בהצלחה במלאכה הקשה שנטלת. אין לי ספק שביחד עם רע"ם בל"ד תעיוש חד"ש, מחסום ווטש מרצ וכח להשפיע תוכל להרכיב קואליציה יציבה שתוביל את עם ישראל הרחק הרחק
יאיר: ביבי!
שימון: הרחק הרחק מביבי. בדיוק. ברוך שפטרנו. חבל שסוניה לא כאן, היא היתה מתרגשת יחד איתי.
יאיר: אומרים שהיא לא ממש סימפטה אותך בשנים האחרונות
שימון: כיין, זה הכל בגלל ביבי. אךךך סופיה סופיה...
יאיר: אז סגרנו. ביבי מרכיב ממשלה
שימון: אתה לא יכול לעשות לי את זה! אני ונוני גידלנו אותך!
יאיר: אדוני הנשיא, אתה אדם מנוסה ואני יודע שתתגבר
שימון: אתה לא תגיד לי 'תתגבר', אתה תרכיב לי ממשלה. אם אני יכולתי להרכיב קואליציה פעם אחרי פעם מול בייגין ושמיר וטוביה צפיר ולנצח את עמיר פרץ וברק אז אתה יכול לשים את הביבי הזה באופוזיציה. יונית לוי אף פעם לא הייתה אומרת לי 'לא' ענת קם אף פעם לא הייתה מסרבת לאבי האומה.
אני הנשיא ואני אובייקטיבי ונטול משוא פנים ואני רוצה את הראש של ביבי על מגש. אתה מגש הכסף של נוני אשר עליו ניתנה לנו מדינת הנחמדים!

http://www.youtube.com/watch?v=RTf09_AuwrE&noembed