בליל הסדר ישבנו כולנו (טוב, רובנו) וקראנו את ההגדה של פסח. אולי סיפרנו על יציאת מצרים, אבל לא עשינו את זה בסדר כרונולוגי, אלא במעין משחק אסוציאציות מתמשך המורכב מקטעי פרשיות , שברי מאכלים ואוסף מדרשים, המבנה נועד כדי להשאיר את הילדים (והצעירים ברוחם) עירניים ומתעניינים במהלך שנועד פחות להעביר את סיפור יציאת מצרים עצמו ויותר להעביר מסורת או מסר לאורך שרשרת הדורות.

אחד המסרים החשובים של ההגדה הוא חשיבותה ההיסטורית של אחדות ישראל. אחד הקטעים בהגדה שמבטאים טוב מכל את המסר הוא סיפור ארבעת הבנים שנועד להסביר כיצד מעבירים את סיפור יציאת מצרים לכל אחד מהטיפוסים השונים בעם ישראל - החכם שצריך ללמוד הכל, הרשע שזקוק לניעור רציני, התם שמקבל סיכום פשטני וזה שאינו יודע לשאול וצריך להאכיל אותו בכפית. לכל בן יש מקום סביב שולחן הסדר ולא רק מקום אלא גם דרך לחבר אותו לכלל ישראל.

בכל ליל סדר, כשאני קורא את הקטע הזה, אני תוהה מדוע נבחרו דווקא ארבעת הטיפוסים הללו לייצג את כלל ישראל, אני יכול לחשוב על "בנים" אחרים עם קווי אופי אחרים שאפשר היה להכניס להגדה, כל מיני טיפוסים שאנחנו נתקלים בהם בחיי היום יום , חלקם חיוביים וחלקם שליליים שגם הם , מה לעשות, חלק מהעם שלנו ולמרות זאת לא זכו למקום של כבוד בארבעת בני הסדר.

אחד מהטיפוסים האלה, הוא זה שאינו יודע לשתוק, חסר הטאקט, זה שיאמר כל דבר שהוא מרגיש שהוא נכון בלי להתחשב בסובבים אותו. בסביבת העבודה קוראים לו "הצודק והלא חכם", למרות שלפעמים הוא יכול להיות אינטיליגנטי מאוד, אבל אם לאדם נורמלי יש מסננת בין המוח לפה שמונעת ממנו לפלוט באופן אוטומטי כל מה שהוא חושב, לזה שאינו יודע לשתוק פשוט לא התקינו מסננת שכזו ועל כן הוא אומר הכל, כולל דברים שמנוגדים לטובתו שלו או לטובת אלה שהוא משתייך אליהם.

במציאות הפוליטית, הבן שאינו יודע לשתוק הוא הח"כ הטרי וסגן יו"ר הכנסת משה פייגלין, שהיה לו דחוף לגרד בפצע הפתוח של השואה והשפעותיה על הפוליטיקה הציונית וליתר דיוק על ההסברה הישראלית. היה לו דחוף, לפייגלין, לטעון שישראל משתמשת בשואה לקידום הישגים מדיניים. "את הלימון הזה של ניצול השואה על מנת להצדיק את קיומנו כאן סחטנו עד תום" אמר פייגלין. ולמה היה צריך לומר זאת? אפילו אם הוא צודק , איזו טובה תצמח מכך, האם לא היה עליו ליזום דיון פנימי שקט וסגור בכנסת ובו יקבע האם ישראל עושה שימוש שכזה ומהם גבולות השימוש הזה וכיצד למנוע את הפיכת השואה למטבע הסברתי" ולא לומר זאת בכנס פומבי שידלוף החוצה כך שכל כלי התקשורת הערביים והמערביים (ברובם עובדים גם אנטישמים לא מעטים) יוכלו לצטט ולהנות מהיהודי שהוא סגן יו"ר הכנסת וטוען שאנחנו עושים שימוש פוליטי בשואה?! והרי יש מי שטוענים שנים שאנחנו המצאנו את השואה יש מאין ועכשיו - סיפקנו לתזה העקומה שלהם את המניע - הרווחנו מזה.

בקיצור, אני חושב שיש למנות בדחיפות את השר הממונה על פייגלין ואמירותיו מישהו שפייגלין יוכל לפנות אליו לפני שהוא פותח את הפה. ושאינו יודע לשתוק - את סגור לו.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/...ml?hp=1&cat=402

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

לא כל דבר שקורה בישראל צריך להעריך רק לפי מה יגידו הגויים.

יהיה משהו, כי יש משהו

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

זה לא שהוא ממש טועה, כן?

"תשקר‭,"‬ הוא אומר. "אל תספר את כל הסיפור. הישראלים, בעיקר העמותות שפועלות בקרב המסתננים פה, אוהבים שמשקרים להם‭."

ברור שלשואה יש השלכות פוליטיות , מה לעשות.
עדיין, אני קודם כל רוצה לחשוב שאנשים מעלים את זכר השואה גם ממניעים של זכרון וגם ממניעים של "לעולם לא עוד" ושאם נכנסים מניעים תועלתניים - הם לא היחידים.

גם אם פייגלין חושב אחרת ושזכר השואה הוא מסחרה נטו בלי שום מניע אחר, שיאמר את זה בפורומים סגורים, לא כל דבר ראוי לפרסום מכיוון שזה פוגע במדינה. הוא לא עושה את זה כי הוא מחפש צומי, הוא סיים עם הקנביס והתחיל עם השואה. מה ההבדל בינו לבין אנשי שמאל קיצוני שטוענים דברים כאלה?

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

מה שנתן לו נקודות אצלנו זה החלק של האירופים. הוא צודק בכך שהוא מתריע מפני הישענות על השואה. אותו אירופי צעיר בהחלט לא מרגיש מחויב לנו רק כי סבא שלו השמיד יהודים/לא מנע השמדת יהודים/היה אדיש לסבלם. האירופי תוהה מדוע ישראל הוקמה כמעין קולוניה אירופית בלב המזה"ת, ואם נסביר את עצמנו רק על ידי ההקשר של השואה, מבחינת אותו אירופי אין לנו מה לחפש שם.

"הניצול הזה של השואה כתירוץ לחמוק משאלות היסוד של מה מצדיק את קיומנו כאן בארץ הזו חוזר אלינו כבומרנג. אנחנו שומעים טענות באירופה האומרות שאנחנו הנאצים החדשים, הקולוניאליסטים הלבנים האחרונים ברחבי תבל שהגיעו לאגן מזרח הים התיכון כדי לשדוד את הילידים הפלסטינים העשוקים במקום הזה. כל זה נובע מכך שאנחנו מתחמקים משאלות היסוד"

וכן, מדינת ישראל סחטה את הניצולים עד תום. בין אם לגייס אותם חסרי מושג וידע לצבא תוך מתן רובה וטפיחה על השכם, או בכך שלקחה למעשה את הפיצויים לעצמה. לא שלא היו סיבות טובות לכך, כן? בכל זאת היתה מלחמה להילחם ומדינה לבנות. אבל ניצול היה. והתחמקות משאלות היסוד- עדיין יש.

"תשקר‭,"‬ הוא אומר. "אל תספר את כל הסיפור. הישראלים, בעיקר העמותות שפועלות בקרב המסתננים פה, אוהבים שמשקרים להם‭."

יש בדבריו מין האמת, אבל מוטב אכן שהיה שומר דבריו לעצמו. גם משום שמדובר באמת חלקית שגרועה משקר ומזיקה.
השואה איננה ההצדקה למדינת ישראל ואיננה הסיבה להקמתה. ערב השואה כבר היו בארץ ישראל חצי מליון יהודים ועוד רבים רצו להגיע. מרביתם ניספו אחרי כן. אם לא הייתה שואה ייתכן וזה היה לוקח קצת יותר זמן, עם דגש על קצת, אך בסופו של דבר מדינת ישראל הייתה קמה. יש לזכור שהצעת חלוקה הייתה כבר בשנות השלושים.

אחרת תפגע תדמיתי בקרב קהלים בהם אני זוכה לפופולריות כגון מרססי תג מחיר וצעירי נוער הגבעות.

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”