מתוך Ynet"גולני - ריאליטי טירונות" היא סדרת רשת דוקומנטרית, המתעדת מטווח אפס את שגרת חייהם של טירוני פלוגה ח' של גדוד 51 של חטיבת גולני שהתגייסו באוגוסט 2011.
הסדרה מלווה את הטירונים והמפקדים מרגע הראשון שבו הם מגיעים לבסיס ההכשרה של החטיבה, דרך הטרטורים, המסעות, הכאבים, המריבות, הגאווה ההתרגשות ועד לסיום ההכשרה והחניכה - מסע הכומתה המיתולוגי.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4368270,00.html

אז יופי, למי שהיה בצבא יש נוסטלגיה, מי שעדיין לא שירת רואה עוד מלודרמה צבאית.
מה עובר על דובר צה"ל שאישרו דבר כזה? עושים מצה"ל תוכנית בידור? ריאליטי בגרוש?

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

אז זהו, שזו לא פעם ראשונה, ואפיךו לא פעם ראשונה בגולני, ואפילו לא פעם ראשונה בגדוד 51.

זכורה לי תכהית כזו בערוץ אחד (לא חוכמה, הוא היחיד שהיהי) מתחילת שנות התשעים, באותו הקונספט בדיוק.

זכור לי משהו, אני זוכר את אופק בוכריס מצולם שם, ואת צ'יקו שנקרא בכתוביות משום מה משה דובדבני. אבל זאת היתה סדרה שלמה? הייתי בטוח שזה היה פרק של שעה בתוכנית מבט שני סטייל.

היה את ״רובאים״, דוקו בערוץ 1 בסוף שנות ה80, אני עדיין זוכר את המ״מ הג׳נגי אומר ״אלף בית של הליכה זה קשירת נעליים״ ואת הסמל עומד מעל המחלקה ומתזז אותם מסביב לבזק ואומר לרוץ בשקט. היה גם דוקו גם על בה״ד 1 שארז אשל מראויין וגם יהודה פוקס, היום אל״מ מפקד הנח״ל. היה עוד כמה דוקו כאלה כמו גולני שלי וכו׳ זה לא משהו חדש ולא מראים משהו מיוחד או סודי, רק ילדים בני 18 שהופכים לחיילים ומה הם עוברים.

המ"מ נראה לי בסדרה היה ערן ברוך. הסיבה שטעו בשמו של צ'יקו היא היותו נכדו של משה דובדבני, מ"פ באלכסנדרוני במלחמת הקוממיות שנהרג בקרב על לטרון וגופתו נמצאה רק כחמישים שנה לאחר מכן. באשר לדוקו על גולני. בסך הכל בעידן המדיה של היום זה נראה בעיני כמהלך חיובי. מעודד גיוס, מציג את הצד החיובי של הצבא וכו'.

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

היה גם את "ירוקות", שעקבה אחרי טירוניות במחנה 80, ב-2001, כשאני עצמי הייתי בצבא
בכל אופן, אני מתכוונת לצפות מחר בתכנית הזו על גולני, נראה מעניין.

בקרוב - "הישרדות - גרסת הטייסים". 16 טייסים בחיל האוויר ינטשו את מטוסיהם מעל אי בודד ויצטרכו לשרוד 52 יום ו14 הדחות מקורס טיס. הזוכה יקבל חילוץ אווירי בשווי מיליון דולר.

נכון שצבא העם אבל בחיאת רבאק, מה נסגר? המערכת הצבאית מסובכת מספיק בלי להוסיף "הפקות" שכאלה

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

וגם היו הסדרות "כן המפקדת" ו-בה"ד 1...
אולי זה נסיון להגביר מוטיבציה? אבל אם כן, אז לא היה עדיף במקום גולני לקחת את כפיר או נח"ל, שאליהן יש פחות ביקוש?

אני שונא את הבזיונות הזאת.
הייתי מחזור מעל המחזור של החבר'ה שצולמו ל"בה"ד 1" וזה היה פשוט...ביזיון.

בטח אצפה בסדרה בשביל הנוסטלגיה אבל על הדרך אצעק, אקלל וארגיש מובך מכל הסיטואציה ואוותר.

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

אני הייתי בגולני לפני 20 שנה בגדוד 13. הדבר היחיד שזיהיתי עד כה זה צבעי דגל גולני. חוץ מזה זה היה יכול להיות כל חטיבת חי"ר אחרת.
למשל יש הכרזה קבוצתית במילוי משימה: "סוף זמן המפקד". לא מכיר דבר כזה.

יש דברים מקומיים שמשתנים בין פלוגה ובין מחזור (ככה שגם אצלי לא משנה הרבה ה"סוף זמן המפקד) אבל בגדול לא הרבה השתנה מ"זמני", גם אני לא הייתי עם תבור אבל כבר הייתי ברגבים וכל מקום בבא"ח ומחוצה לו מציף שלל זכרונות.

אגב, בהתחלה המ"פ שלהם היה נראה לי מוכר מאוד אבל לא הסתדר לי כרנולוגית ואז הבנתי שהמחזור המגויס הוא אוגוסט 11 ולא משהו 12-13 ונפל לי האסימון. דאחקות.

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

אחרי שנים של סיקור, איבד אחיקם משה דוד את התמימות ואת האמונה שצה"ל מתנהל בצורה תקינה. שיחקה קצרה עם חייל גולני שעלה מארה"ב שינתה הכל

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/...ml?hp=1&cat=875

אחד הממים שם ניער חייל לאחר שחצה גבולות גיזרה, ובתגובה הממ''ח פקד על חייל להורות לו כיצד אותו מ''מ עשה זאת, על מי? על לא פחות מאשר מפקד הפלוגה.
לפי הרושם שנוצר, אותו חייל לא הבין בכלל על מה המ''מ עשה מהומה. אבל יותר חשוב? הוא יצא בעיני הגדוד כגיבור.

כול הדברים הללו על פי סיפורו של אותו חייל...

וכול הכבוד לממ''ח..

אגב, פה יוצאים פרקים חדשים: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4369413,00.html

"כולה הפנתי קנה מחוץ לג"ג- מה קרה? אפשר לחשוב?"

את המ"מ הדיחו והחייל הפך ל"אגדה בגדוד".
באמת אחד הבזיונות.

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

טוב, אחרי שהזדעזתי מהרעיון שצה"ל מאפשר לחייליו (אולי אפילו כופה עליהם) לשמש כשחקנים על מנת שגורם מדיה יקטוף הרבה מאד קופונים (מה זה הפרסומת שתקועה בקצה העליון של המסך באופן קבוע ועוד כל מיני פרסומות מזדמנות?) ניסיתי להתנחם בתקווה הקלושה שאולי יצא מזה טוב וזה יעודד גיוס לחי"ר בכלל ולגולני בפרט (לא שהם צריכים את זה), אחרי הפרק הראשון עצמי אמר לי "ניראה לך? הצחקת אותי".
אחרי 4 פרקים הכיוון כבר ברור, זו עוד סידרת דרמה שמטרתה אחת בלבד ליצור דרמה והרבה פעמים ע"ח המציאות שלרוב טובה יותר ממה שמוצג.

מה יש לנו שם?
- מצב לא שגרתי של מחלקה ללא מ"מ אשר הסמ"ח קיבל עליה פיקוד - זה קורה אבל לא כל כך הרבה ובודאי שזה לא כזה נורא, סה"כ אפשר לתפקד עד שיגיע מ"מ (יש מ"כים, סמ"פ, מ"פ וגם מ"מים אחרים)
- הטירונים הם אופוזיציה מוחלטת, חבורה של עצלנים שרק רוצים ללכת הביתה והמפקדים כל הזמן צריכים לדרבן אותם.
אמנם יש בזה משהו, אבל זה לא כזה קיצוני, ע"פ נתוני אכ"א חט' גולני נהנית מיחס גיוס של 4 ל 1 (זו החטיבה שלפני 50 שנה היתה פח האשפה של החי"ר עם יחס הפוך: 1 ל 4)
- הסיטואציות בסידרה תמיד טעונות, הרי יש גם שגרה ויש גם עשיה סיזיפית, אותם לא תמצאו בסידרה הזו.
- המוזיקה המלווה את הסיטואציות תורמת את שלה ומצביעה על הכיוון

לסיכום, סידרה רדודה ואפילו משעממת שצריך לקחת אותה בקלילות ולא כמאפיין כלשהו, בודאי בלי ציפיות.

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

כל מה שכתבת (כרגיל) נכון אבל יש לי הסתייגות אחת - אתה (וגם אני) לא קהל היעד. קהל היעד הוא בני ה16-18 השוקלים את עתידם הצבאי, ואולי חיילי בצה"ל בסדיר. להם זה מדבר ורלוונטי.

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

ציטוט:

קהל היעד הוא בני ה16-18 השוקלים את עתידם הצבאי, ואולי חיילי בצה"ל בסדיר. להם זה מדבר ורלוונטי

זו בדיוק הבעיה, אנחנו יכולים לגחך ולהמשיך הלאה.
הם יכולים ללמוד מזה את הדברים הממש לא טובים ולחשוב שכך זה עובד ולהתלות בזה.

טירון מוצג כגיבור כי מ"מ ניער אותו עד כדי כך שהמ"מ הודח בגלל זה? נשמע רע, דוגמה רעה!

מלש"בים יודעים שהם הולכים להיות תחת זכוכית מגדלת וירדו להם לתוך החיים, הם מוכנים לזה כי בגיל 18 יש את הכוחות האלה (בגיל שלנו זה כבר יותר בעייתי).
הסידרה הזו עלולה ליצור אצל חלקם דיעות קדומות עם אופי שלילי.
אבל אתה צודק שיש גם את הצד השני, יכול להיות גם שמישהו יראה את הסידרה וזה יעשה לו חשק..

אגב, ספר להם על הטירונות שלך בסנור, פה מתרגשים ועושים עניין מניעור קל....

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

כל מה שכתבת נכון ומטריד (שוב) אבל צה"ל כבר לא ממש כפי שהיה בזמנו (ובזמנך) ואולי אף בזמני (אגב, למען ההגינות אציין שאת הטירונות שלי לא עברתי בסנור כי הוא פונה שבועיים בערך טרם גיוסי ועל כן עברתי אותה בנבי מוסא ואת המתקדם בחמאם הזכור לטוב). אני ממליץ בהקשר זה לקרוא את הספר "תדע כל אם עברייה " (להלן הביקורת שכתבתי עליו) וקישור לפרק הראשון. הספר מראה כמה השתנה צה"ל, במיוחד בתחום הכשרת החי"ר, לטובה ולרעה במשך העשורים האחרונים.

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

מה הבעיה?
כל עוד לא עוברים על ב"מ ואין הוצאות כספיות ישירות ומיותרות על חשבון התנאים של החיילים... למה לא?
אותי בתור מלש"ב זה מרעיל. זה דבר נחמד וזה הכל
למה יש רק שני פרקים קצרצרים אגב?