לפי מה שקראתי, הכוון נדרש לעקוב בו זמנית אחרי המטרה ואחרי הטיל. למעשה, למיקום הצלב על המטרה אין משמעות עבור הטיל אלא עבור הכוון בלבד. השאלה שלי היא-
1. האם לאורך מעוף הטיל, הכוון ממשיך לשים צלב על המטרה ובו זמנית לכוון את הטיל, בעזרת שני סטיקים נפרדים, או שמרגע השיגור הוא כבר לא מנסהל שמור את הצלב על המטרה?
2. האם המעוף של הטיל הוא במסלול פחות או יותר ידוע מראש (למשל, "שגר את הטיל לגובה 100 מטר, ו500 מטר מהמטרה זה הזמן להתחיל להוריד") או שהכוון נאלץ לתכנן את המעוף לפי נסיונו?

תודה רבה

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

בגדול יש 3 דורות של מערכות הנחייה לטילים כאלו נ"ט ואחרים (יבשה, ים ומהאויר):

1. המפעיל עוקב אחר הטיל והמטרה ומנחה את הטיל למטרה, דוגמת הסאגר(*).
2. המפעיל עוקב אחר המטרה, כולל אפשרות לנעול (***) את ההנחייה על המטרה (**), והטיל מתקן את המסלול למטרה, דוגמת הטאו (*).
3. המפעיל נועל(***) על מטרה, הטיל ממשיך באופן עצמאי (*) (ירה ושכח) דוגמת הגיל. אך הגיל מאפשר, אף מעבר לזה: המפעיל יכל לשנות מטרה במהלך מעוף הטיל.

(*) במקרים מסויימים, הוסיפו גוף מאיר (ופולט חום) באחורי הטיל, לאפשר למפעיל שימוש בלילה\עשן\מזג-אויר קשה... בעזרת אמצאי אלקטרו-אופטי מתאים (פליר...)
(**)אף אם המטרה נעלמת (מאחורי סלע, קיר, צמחיה...) מערכת ההנחייה תשתמש בנתונים שהצטברו על מסלול המטרה עד אז, לחזות את המשכו, בתקווה לנעול עלייה מחדש כאשר תמשיך ותתגלה מחדש מעבר למסתור. כך שבמקרה כזה, הצלחת הפגיעה, תלוייה בהמשכיות המסלול, וכל שינוי בו (כיוון ואו מהירות), יכל לגרום לפספוס.
(***) לוגית, מנחה את מערכת ההנחייה על מה לעקוב)


לפיכך, ניתן לומר, שעם התקדמות האלקטרוניקה (ביצועים, גודל, צריכת אנרגייה ומחיר) מערכת ההנחייה "היגרה" מן המשגר והמפעיל, לטיל עצמו.


(!) כאמור, ומן הסתם, ניתן למצא הקבלות גם בטילי ים-ים ואויר-אויר, אך באלה אני מבין פחות... והיה מעניין לשמועה עליהם.

I like my islamist extremist like my roasted chicken... dead and fried to the bones

גם לי, גם לי בבקשה תקנו את שגיאות הכתיב