קודם כל היי, מלא זמן (אם בכלל) שלא כתבתי כאן בפורום, אז דבר ראשון, אני אגיד שאני קורא פה אשכולות ואני חייב לציין שכולכם פה עושים אחלה של עבודה, זה לא מובן מאליו בכלל, לעזור לאנשים שאתם לא מכירים בצורה כל כך כנה, בינינו אני אפילו מתרגש מזה..אז

**אל תבהלו מהחפירו אני רק בא לעזור**אני מקווה שאני שזה לא ישמע דרמתי מדיי ,רק מה שיש לי בלב**

קצת פרטים עליי אני בן 23 וחצי בקרוב 24, אני מאיזור המרכז, מכור לחדר כושר וכל מה שקשור לזה, הייתי לוחם, נפצעתי והשתחררתי משירות אחרי פחות משנתיים..(חשבתי שהצב איעמיד מולי את האתגרים הכי קשים ,טעיתי, בטוח)
יצא לי לעבור בשנים האלה לא מעט בכלל, כמוכם, עברתי עליות ומורדות, קשיים מאתגרים, והרבה סיפורים לנכדים שלי..(כן, כבר)..
ולדעתי עברתי על רוב האשכולות כאן (בדף הראשון כמובן)..והזדהתי עם רובם..בעיקר כאלו על זוגיות ומה שבין לבין..

אז קצת רקע, אחרי תקופה ארוכה לבד, היא צצה לי מאיפשהו ,קשר ראשון בחיים, עם החיוך המתוק שלה, תמיד אהבתי את הצחוק שלה, את האופטימיות שיצאה ממנו, בלי להשים לב, כמו שהתפללתי, היינו ביחד, מדברים בלי סוף, רק מחייכים אחד לשניה, חושבים על אותם דברים ושכולם העולם יעצור..
כל סרט שהיינו רואים בקולנוע היא היתה מפרשת לי אותו, תמיד הייתי שוכח מהסרט ורק מתסכל עליה ומנסה להבין מאיפה לעזאזל היא נפלה עליי?!
הופכת אותי לכל כך מאושר, רק מזה שהיא אומרת שהיא מאושרת..

אחרי קרוב לשנה סיימנו (היא יותר נכון) , לא מזמן אולי חודשיים עברו מאז שזה קרה ,פעם ראשונה בחיים שנפתחתי למישהי בצורה כזו, ואז בלי קשר לקשר היא אומרת שזהו, שהיא ממשיכה הלאה בלעדיי! שאני לא נותן לה את מה שהיא רוצה. כמו יריה (אולי זה עדיף)..קיבלתי בלי רצון את ההחלטה שלה.

אני בנאדם נורמלי, אז בכיתי, שתיתי מלא, צעקתי ,אולי אפילו הטרדתי אותה קצת וביקשתי שאולי מתישהו היא תחזור אלי אבל כמו שהכרתי אותה , היא רצה קדימה בלי להסתכל אחורה לשניה , ככה תמיד היא היתה, חדה וממוקדת , אבל אז..כמו עונש שמביא יסורים ענקיים, ,ראיתי אותה מחזיקה יד של מישהו אחר, מחייכת, מנשקת מחבקת כמו שעשתה איתי אותי פעם..נשברתי לרסיסים, הרגשתי שכל העולם קורס סביבי, ולא היה לי הרבה..
אני משוחרר שנים ועוד לא מצאתי את עצמי בכל הבלאגן של החברה הישראלית שלנו, עצרתי באמצע פסיכומטרי, אני מחליף עבודות כל חצי שנה, מתמודד עם האין כסף כל הזמן, לא יודע מה ללמוד אבל לפחות החדר כושר נשאר ,כי הכי חשוב הבריאות!

ההתרסקות שלי היתה קשה כמעט ואין ניצולים לדבר כזה, הרגשתי שעשו לי לינץ' בנשמה היחסית תמימה שלי, שבגדו בי, אין הסבר להרגשה כזו, אף אחד לא מבין, מן ריקנות כואבת שכזו.
זרקתי כל מה שמזכיר אותה, תמונות, מכתבים, מחקתי שירים שהזכירו את מה שהיה, רגעים וזמנים שהיו רק שלנו, רק של שנינו עד שהשניה האחרונה של הקשר הזה, בידיעה קשה שהיא יוצרת כאלה עם מישהו אחר..ופשוט מאושרת איתו, כי אולי הוא נותן לה את מה שחיפשה המון זמן..

אני יודע, רובכם יגידו הנה עוד אחד עם לב שבור, אבל לא, כאילו כן, אני שבור מרוסק, לפעמים סמרטוט לפעמים מגב, כואב כל כך שאין להסביר, אבל זו הדרך, בשביל למצוא את מה ששלנו באמת, את הקשר שיתן לנו אושר ושלמות ,הכי חשוב שלמות..צריך לעבור הרבה.

כל הפחד של מה עכשיו? ואיך אני אמצא משהי כמוה? רק מחזק אצלי את המחשבה שמגיע לי מישהי לא כמוה, אלא הרבה יותר טובה!
וכל דבר שקורה הרי לטובה ולשפר ולחזק אותנו, בסופו של דבר כולנו מחפשים את המישהי/מישהו שישלימו אותנו ויעשו אותנו מאושרים לא בשנה הקרובה אלה לכל החיים (בלי בהלה בבקשה!), אני אישית מאמין שיש איפשהו מישהי שתהיי איתי, תחייך ותעשה אותי מאושר רק מהמחשבה שהיא מאושרת איתי , למשך שנים...
הצלקת הזו, נשארת איתי ותזכיר לי המון, ללמוד מהעבר ולישם לעתיד. (לא משפט של בית ספר בכלל)

לפעמים אהבה גורמת לנו לסטות מהדרך אנחנו מאמינים בה ולהקריב הכל בשבילה, לפעמים לבטל את עצמנו בשבילה (כמו שקרה אצלי), אז למרות כל קשיים והפרידה הקשה, צריך לעצור שניה ולסתכל עמוק בפנים, ולראות שאנחנו עדיין אנחנו, ולא סתם דמות שמתאימה את עצמה לקשר שנותן לה אושרף וממלא את ההחברונות שלנו..
רק להתחזק, להאמין, ולא לתת לזה לשבור אותנו. אין לכן מושג בכלל כמה אתם חזקים.

אני עוד אוסיף דברים, כי אני חייב לסיים, העייפות משתלטת. לילה.

*כל בקשה , עזרה, ייעוץ מה שבא לכם!, תתקבל בברכה אפילו בהודעה פרטית*

עברתי אותו הדבר בזמן האחרון(ואני בערך בגילך).

הייתי מאוהב במישהי מעל הראש בתקופה של בערך חצי שנה.זאת היתה הפעם הראשונה בחיי שהרגשתי שזה רציני.העניינים זרמו מעולה,שיחות עמוקות ברמה הזויה(שפכתי לה דברים שלא הוצאתי לאף אחד בחיים שלי),נכנסנו לסוג של קשר ואז,כשהגיע הרגע שהעניינים היו אמורים לתפוס כיוון רשמי-בום,היא כנראה קיבלה רגליים קרות וחתכה.רצתה אותי בתור "חבר טוב".
הייתי ברצפה,בקרשים,עשיתי את כל הטעויות האפשריות.

התפטרתי מעבודה מעולה שהיתה לי,ישבתי מובטל בבית,הפסדתי כסף,לא יצאתי,השתגעתי בין 4 קירות.האשמתי את עצמי בלוזריות,אפסיות,סמרטוטיות,קיללתי את עצמי,שנאתי את עצמי.
החלטתי שאני עובר למרכז רק כדי לברוח ממנה ולהשכיח אותה.מצאתי איזה עבודה באיזור שמתאימה לסודנים וחיילים משוחררים(בלי לפגוע חלילה,גם אני הייתי שם),קריעת תחת בשביל כלום כסף.
הייתי קרוב מרחק שנייה מחתימה על חוזה כשאין לי חסכונות,בלי שקל על התחת ועם עבודה שבקושי תכסה שכר דירה.בקיצור שנייה מנפילה.
בשנייה האחרונה קול בראש אמר לי להתאפס,חזרתי להורים(גרתי אז אצל חבר).

אני עם אותה האחת עשיתי להיפך ממך,לא יכולתי לנתק איתה קשר לגמרי(למרות שידעתי שזה הדבר הנכון לעשות).המשכנו לדבר וזה רק פגע בי עוד יותר.

החלטתי שכוס אמא של כולם-סחבתי חבר וקניתי כרטיס טיסה לתאילנד.3 שבועות.זיינתי שם כל מה שזז,סדום ועמורה מה שעשינו שם.
חזרתי לארץ במטרה שהנה אני מתחיל חיים חדשים.
דיברתי עם חבר טוב שהוא בשבילי גורו.ישבנו שעות,שפכתי לו את הלב.הוא אמר לי דבר מאד פשוט-22 שנים אתה סמרטוט של נשים.רודף אחריהן כמו פודל,ממלא אחר הרצונות שלהן,נותן להן הכל על מגש של כסף.אבל זה בלתי נמנע.למה?כי אתה מנהל חיים בינוניים.
8 שעות עבודה,חזרה לבית,פה יציאה,שם יציאה,שום דבר מיוחד.אין תוכן,אין עניין.במצב כזה הרדיפה אחרי הבחורה היא בלתי נמנעת.
עם אותה האחת דרך אגב,העניינים זרמו פיקס(סקס,שיחות,הכל)עד שהוצאתי הכל והתחלתי להראות את הנואשות.
חזרתי לעבודה הקודמת,לקחתי עוד אחת,הכפלתי את כמות המשמרות.פיתחתי תחביבים שהיו לי,העמסתי לעצמי את כל סדר היום.אין דבר כזה זמן פנוי.והפלא ופלא..הבחורות באות בלי שאני מחפש אותן בכלל.הרבה פחות מחשבות רעות,הרבה פחות סרטים,הרבה פחות מחשבה באופן כללי.

איפה תמצא עוד אחת כמוה?ביננו גבר,אתה יודע טוב מאד שהאדרת אותה והמלכת לה תכונות שלאו דווקא קיימות.זה הכל תהליך כימיים במוח שלך..אתה יודע טוב מאד שעוד אחת,פי 1000 יותר טובה, נמצאת בדיוק מעבר לפינה.איך תמנע ממנה לעזוב אותך או להמשך אליך זה כבר משהו אחר.
הטיפ שלי אליך-כרטיס טיסה לחול,לא משנה איפה.תחזור טרי ורענן,תחליט לאיפה אתה לוקח את החיים שלך ותן גז.יהיה טוב.

וואלה מדהים כמה הזדהתי איתך עד ללפני כמה זמן.

היי אחינו.

אני רוצה להגיד לך שאתה צודק בכל מילה , אני הפכתי אותה לנסיכת החלומות (מה שהיא לא היתה )..הדבקתי לה יתרונות ודברים טובים שתכלס לא היו קיימים אצלה.
למרות שעד היום יש סרטים שאני לא יכול לראות ושירים שאני פשוט לא יכול לשמוע. כי זה היה שלנו, זה הגיוני???

ותן לי להגיד דבר אחד ככה בגדול...ההתרסקות ההזו במיוחד אחרי ששמעתי ממנה שהיא יוצאת עם חבר, נתנה לי כל כך הרבה וכנראה שזה הדבר הכי טוב שיכל לקרות לי בחיים.
אני כל כך יודע מה אני מחפש עכשיו, אני כל כך מודע להמון דברים שלא ראיתי פעם.
האופי, הביטחון והחייםי שלי ישתנו מאז שהיא עזבה, בהתחלה חשבתי שזה לרעה ושהכל קורס סביבי כי גם אני נכנסתי לקצת חובות , איבדתי כיוון, לא ידעתי מי אני.

אחי, אין גבר בעולם שחסין מול הדברים האלה, למדתי על עצמי כי הייתי הכי קשוח ואחרי שירות בגולני אתה מרגיש פייטר מטורף, אבל רגש זה דבר חזק.
היא כרגע בתאילנד נראה לי, אני מתפלל לא לראות אותה בחיים.

אם כבר אני חייב להתייעץ אתכם על משהו..
יש לנו ארוע משותף, בגלל שהיא לא בארץ רק החבר שלה (שעבד ולמד איתי) יהיה שם, מה עושים?
אני מתפלל שאני אמצא מישהי ללכת איתה לארוע..