כך עתיד לקרות- קטע נבואי, ביקורתי על המשא ומתן המתחדש:

"חדלו מלדבר עמי בכסף ובתשתיות!" הטיח סאיב עריקאת בלבני. ציפי הרימה את מבטה האדיש אליו, עברה אל קרי ואמרה בקול מטיף, ספק למי מהם, "אני לא יודעת כמה מעבר לזה נוכל להציע לך בממשלה הנוכחית".
מבטה הועבר אל עריקאת וקולה נרגע, "אבל תאמר לנו מה הם הדרישות שלך, ואנחנו נראה מה נוכל לעשות". עריקאת לא אהב את מוצא פיה. הוא נעץ בלבני מבט מאשים, "עלייך להבהיר לנכונים לכך, כי אנחנו לא נגיע להסכם עד אשר נדבר על נשק ועל שטחים, ולא עוד על כסף ועל תשתיות!" הוא הטיח בה בקול רם.
מבטו של קרי הפך תוהה והוסט בעדינות מתנשאת לכיוונו של עריקאת, "בעבור מה נחוצים לך נשקים ושטחים רבים כל כך?", הוא שאל בתקווה לתשובה מספקת.
"המטיל בי ספק הנך?" הגיב עריקאת בעלבון כעוס. "היש תכלית בפגישה, במשא ומתן, כאשר מוטל ספק באמון הנוכחים?" המשיך. "אתה חומק ממענה אדוני!" השיב קרי בהרמת קול, אך מבלי לשנות את מבטו המתנשא.
"ראשית, אני בסך הכל דורש משא ומתן על בסיס אמון. שנית, אני מצפה ממך להבנה הבסיסית כי דרוש מרחב מחיה לקיום תקין של עם. נוסף על כך, מובן לכל בור כי נחוצים נשקים על מנת להשליט סדר, ולהילחם במורדים טרוריסטיים המתנגדים להסכמים הנחתמים זה עתה".
מבטו המתנשא של קרי מופנה עתה אל נציגת ישראל במשא ומתן זה, ציפי לבני, והתגובה לא מאחרת לבוא, "חושבני כי נחוץ לפעול כפי שביקש עריקאת, ולהעביר מסר ברור לממשלה בישראל בנושא הדרישות הפלסטינאיות שעלו בדיון זה".

לאחר הליכי משא ומתן ארוכים, הכוללים חילוף ממשלות, הגיע לחתימתו הסכם אוסלו ג'.

לא עברו הרבה שנים מאז חתימת החוזה והמצב במזרח התיכון לא נהיה פשוט יותר, או פחות מורכב.
ארץ ישראל הוכרזה סוף סוף בצורה כלל עולמית כמדינה עצמאית, וכשמה כן היא מדינת ישראל, בגבולות 67'. מדינה אשר מתמודדת באופן יומיומי עם טרור של פיגועים וטילים, המגיעים מהשטחים העוטפים את גבולותיה. מדובר בעיקר במתנגדי הסכם אוסלו ג'. אך יש גם כאלה אשר לא מתנגדים לו, פשוט חושבים כי אין די בו.
דבריו של עריקאת קיבלו משמעות שונה פתאום. הובן לפתע כי השטחים והנשקים נדרשו פחות להשלטת סדר ברשות הפלסטינאית, ויותר ל"השלטת סדר" מחוצה לה.
ישראל מוצאת את עצמה בדה ז'ה וו רציני לעיני דו"חות המספרים הפעם באופן חד וברור- ההסכם פגע בעורף הישראלי ובביטחון המדינה.
בתגובה למצב הוחלט חד משמעית להפסיק באופן מיידי כל פגישות או משאי ומתן עם הפלסטינאים.

עשר שנים לאחר-מכן:
ארצות הברית הכריזה היום כי יש בסיס למשא ומתן חוזר עם הפלסטינאים.
בארץ כרזות: "דיי לאלימות במדינתי! ירושלים בעד שלום אמיתי!"

האופטימיות האמריקאית נשענת על שלוש רגליים (לטענתם)
1. היותו של אבו-מאזן הנציג הלגיטימי של העם הפלסטינאי
2. תמיכת הליגה הערבית
3. האינטרס הכלכלי הפלסטיני

מכל הנחות היסוד שלהם היחידה שמתממשת היא ההנחה שהאינטרס הכלכלי הפלסטיני ישחק תפקיד משמעותי במשא ומתן עתידי לשלום וגם את ההנחה הזאת יש לקחת בערבון מוגבל.
כל הנחות היסוד של האמריקאים למזרח התיכון והמדיניות שהם ניסו לנהל באזור בכמה שנים האחרונות התגלו ככאלו שמנותקות מהמציאות. גם מהמשא ומתן הזה שבעצם מתנהל תחת הנחות שגויות, לא יצא דבר.