18-07-2013, 21:35
|
|
|
חבר מתאריך: 18.07.13
הודעות: 2
|
|
עזרה דחופה - מיואש לחלוטין
טוב אז אני מקווה שהדיון שלי יהיה רחב ותיתנו לי הרבה עצות ועזרה איך להתמודד עם המצב שבו אני נמצא עכשיו.
אני מקצר את העניין כדי שתיקראו פחות ותבינו יותר, אז זה הסיפור:
התגייסתי ביולי 12 לגולני כלוחם. אני משרת היום במפח"ט גולני כעובד רס"ר במחנה שרגא. היציאות הם חמשושים ברזל.
כבר כמה חודשים שאני מנסה לצאת מהחטיבה המקוללת הזאת - ולא עוזר לי כלום. דפקתי עריקות של חודש וחצי והייתי 17 יום בכלא 6,
ושלחו אותי מהכלא חזרה לחטיבה. אחרי שחזרתי מהכלא שמו אותי אצל הרס"ר במפח"ט ונהייתי מדוכא לחלוטין. נציין בנקודה הזאת שאני רוצה יומיות קל"ב
ובגלל זה נהייתי מדוכא ובמצב נפשי קשה אחרי שחזרתי מכלא 6. בקיצור, חזרתי מהכלא למפח"ט וסירבתי לרסר פקודות על ימין ועל שמאל בטענה שאני במצב לא טוב
ושירד ממני. ובאמת ככה הייתי. לא הייתי אוכל כמעט כלום, יושב כל היום בחדר יושן או מתעסק בפלאפון, לא מדבר עם אף אחד, לא מתקשר לא כלום.
באחד הימים היינו צריכים לרדת לשטח אש של אחד הגדודים כדי להקים אוהל מסויים וסירבתי לרדת עם שאר החיילים כי אתם בטח מתארים לעצמכם שלבנאדם שאין
לו חשק לאכול ולקום מהמיטה לא יהיה לו חשק בטח ובטח להקים אוהל 12. בערב של אותו יום הוא שאל אותי את השאלה אם אני מתכוון לעשות משהו לעצמי כי
הוא באמת ראה שאני במצב קשה אז עניתי לו "אם יידרש ממני לשבור לעצמי את הראש כדי לצאת מפה אני יעשה את זה", אז הוא ישר התקשר לקרפ"ח של החטיבה
וזה אמר לו לקחת אותי באותו רגע (12 בלילה) לצפת לפסיכיאטר. וככה היה, נסענו לפסיכיאטר ב1 בלילה, נכנסתי לדבר עם הפסיכיאטר שרשם את הכל והעביר את
זה לרס"ר. יום לאחר מכן ראיתי קב"ן בנפאח שגם רשם בלה ובלה ובלה והעביר. מרוב הסירובי פקודה של אותו שבוע קיבלתי כלא 14 יום שאתם העברתי בג'למה בחיפה.
לפני שבוע חזרתי מג'למה שוב למפח"ט כעובד רס"ר של אותו רס"ר עד היום.
מה אני לא מנסה?
אני לא אוכל בבסיס, בשביל שיראו שאין לי תיאבון. אני מביא איתי חטיפים מהבית ואוכל אותם בלילה כשאף אחד לא רואה כדי
שיראו שאני לא אוכל בחדר אוכל ויחשבו שאני באמת לא אוכל כלום.
אני לא מתקשר עם אף אחד, אם יש איזו משימה לעשות בבסיס אני מקשיב לרסר ועושה אותה כי אני לא רוצה לעשות שוב סירוב פקודה כי אין לי
עוד זין לכלא ולעוד דפוק מסריח.
אני מנסה כ"כ הרבה דברים, שום דבר לא עוזר. היום לפני היציאה הביתה אמרתי למפקד שלי (לרס"ר) שאני רוצה לראות שוב קב"ן והוא אמר "אין
בעיה זה יהיה בזמן הקרוב", כי אחרי שחזרתי מהמעצר בג'למה שמתי לב שהוא (הרס"ר) חושב שאם הייתי בכלא וחזרתי חייל טוב שלא עושה סירובי
פקודה כנראה שהמצב הנפשי שלי השתפר והכל נהיה פתאום בסדר. אבל זהו, שלא. באמת שכבר הגעתי למצב שיש פעמים שאני אומר לעצמי
שאני רוצה לצאת מהצבא כי הם גמרו לי על הנשמה, על הבריאות, על הכל. עד כדי כך זה חמור וגדול.
חברים, מה לעזאזל לעשות? איך אני לעזאזל יוצא מהחטיבה המקוללת הזאת בלי עוד דפוק, בלי משפטים, בדרך טובה שלא תיפגע בי?
אני מבקש שרק מי שמבין יגיב ולא צעירים שהתגייסו שלשום ובקושי יודעים מה זה תב"ן שלילי או משקית משמעת. ואם יש עוד שאלות שלא הבנתם אותי,
תשאלו ואני אפרט קצת יותר.
|